בשנותיה הראשונות של הציונות, ובמיוחד עם הקמת תנועת 'המזרחי' של החרדים הציונים, מאות רבנים מרחבי אירופה נתנו לה את ידם, וחלקם אף הצטרפו לשורותיה ופעלו למען רעיונותיה. אחד מהם הוא הרב חנוך הניך אייגש זצ"ל הי"ד, רבה האחרון של קהילת וילנה, אשר נודע גם בזכות ספרו 'מרחשת' – שו"ת הלכתי וחידושים על הש"ס. הרב אייגש, אשר שמו נזכר בהערצה בהיכלי הישיבות (גם החרדיות), היה מראשי תנועת המזרחי.
תולדותיו
הרב אייגעש נולד בשנת תרכ"ד (1863) בעיר ראסיין שבליטא. בנערותו ישב ימים ולילות על מקומו בבית המדרש, ואחר כך למד בבריסק. כאשר עבר אביו עם משפחתו לקובנא, קבע מושבו בבית המדרש 'ניוויזער' המקומי, שנודע בגדולת לומדיו.
בשנת תרנ"ח (1898) נבחר הרב אייגש לכהן כרב ומו"צ בעיר הגדולה וילנה, ובתפקיד זה שימש יותר מארבעים שנה. בין היתר הקים שם עם רבי חיים עוזר גרודז'נסקי "קיבוץ", כלומר בית מדרש שבו למדו תלמידים עילויים ומובחרים.
בשנת תרס"ו נפטר הגאון רבי שלמה הכהן בעל ה'חשק שלמה', שהיה זקן המו"צים בווילנה (רב רשמי לא היה לעיר). שני המו"צים הצעירים, רבי חיים עוזר גרודזינסקי ורבי חנוך העניך אייגש, מילאו את מקומו, ובהדרגה נתחזק מעמדם והוכרו בתור הפוסקים של הקהילה.
ספרו הגדול 'מרחשת', על עניינים מחלקי השלחן ערוך, תפס מקום של כבוד בהיכל התורה. החלק הראשון נדפס בשנת תרצ"א, ובו עניינים מאורח חיים ויורה דעה, והחלק השני נדפס תרצ"ה והוא על עניינים מאבן העזר וחושן משפט.
אחרי פטירת רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל (בשנת ת"ש), רבה של וילנה, הוכר הרב אייגש בתור רבה של קהילת ווילנה. והוא שימש בכך במשך כשנה, עד להירצחו בשואה.
פעילות ציונית
בשנת תרע"ז התכנסה בוילנה קבוצת רבנים בראשות הרב אייגש, וקיבלה החלטה להפיץ את רעיון שיבת ציון, ולייסד מוסדות חינוך דתיים-לאומיים בגולה, בהם יחנכו את הנוער על יסודי הדת והלאומיות העברית. בנאומו באסיפה אמר הרב אייגש: "התאספנו להתאחד בדרישתנו להשיב לנו את ארץ ישראל והניצחון יבוא אם נלך בזה ביחד עם ההסתדרות הציונית של ניתקה את הקשר עם העבר של עם ישראל".
אחרי הצהרת בלפור הצטרף הרב אייגש לתנועת המזרחי. באסיפת היסוד של המזרחי בליטא הפולנית, בז' באלול תרע"ט, נקרא מכתב ברכה מאת הרב אייגש, בו הוא מצהיר שהוא נותן את ידו ומצטרף כחבר אל התנועה, וקרא לציבור הרחב "להסתפח לדגל מפלגת המזרחי אשר פעלה והדרה יראו כעת בכל רחבי ארץ פולין, וראוי גם לנו, יושבי חבל ליטא, להתאגד יחד עם הארגון הלאומי-הדתי הזה". הוא גם חתם על ה"קול קורא" שהתלווה ליסודה, הצהרת היסוד של ה"מזרחי", שעליה חתמו 67 גדולי תורה מכל רחבי אירופה.
בברכתו לועידת המזרחי שהתקיימה בוילנה בשנת תרפ"ב, ציין הרב אייגש שעבודת המזרחי היא בבחינת "סולם מוצב ארצה בארץ ישראל, וראשו מגיע השמימה". ועוד אמר: "מטרת 'המזרחי' – לאחד את ארץ ישראל עם התורה הכתובה והמסורה. עלינו לשלוח חלוצים מצעירינו לארץ ישראל לקיים "ותבואו ותטהרו את ארצי".
בשנת תרפ"ג (1923) הצטרף וחתם על הכרוז של רבני פולין וליטא למען קרן החלוץ המזרחי. על הכרוז חתמו גדולי הרבנים והאדמו"רים.
בשנת תרפ"ד כיהן כסגן יושב ראש ועידת המזרחי בוילנא, ובועידה בשנת תרפ"ז בורשה שימש כיו"ר.
באותה שנה (תרפ"ז) התקיימה גם ועידה של המזרחי בווילנה. בחוברת שנדפסה לאחר מכן ('דו"ח מועידת המזרחי בחבל וילנה') מסופר כי הרב אייגש נבחר לאחד מחברי נשיאות הועידה, לצדו של הרב יהודה ליב פישמן-מימון. הועידה עסקה בענייני 'המזרחי' ו'הפועל המזרחי', ובטיפול ברשת החינוך הדתי-לאומי 'תחכמוני' שהקימה בתי ספר תורניים בסביבת וילנה. הועידה הסתיימה בשירת התקווה.
בעמ' 9 בחוברת זו מובאת רשימת הרבנים שהשתתפו בוועידה, ובהם לצד בעל ה'מרחשת' גם גאוני תורה כמו רבי שמעון רוזובסקי הי"ד רבה של איישישוק, רבי מאיר רובינזון רבה של רדושקביץ, רבי יחיאל יצחק רפפורט רבה של לוצק, ועוד.
נאמנות לרעיונות הציונות הדתית
בספרות החרדית נכתב כי בעקבות פולמוס מסוים עזב הרב אייגש את המזרחי, והודיע כי "המזרחי בפולין פשטה את הרגל". לא מצאתי את המקור לכך, אך אין ספק שגם אם חשב כי מרכז התנועה בפולין סטה מהדרך ולכן עזב אותו רשמית, הוא המשיך להאמין ברעיונות הציונים-דתיים – שילוב תורה ועבודה, ישוב הארץ בקדושה, ועוד. הרב אייגש המשיך לפעול למען התיישבות החרדים בארץ וחיזוק הדת בארץ. בשנת תרצ"ה, שנים לאחר אותו פולמוס, אנו מוצאים את הרב אייגש כאחד מיוזמי הקמת "מחלקת החרדים" בקרן הקיימת לישראל.
הרב אייגש נרצח בשואה. ישנה עדות אחת לפיה נרצח בט"ו באלול תש"א, וישנה עדות לפיה נרצח בימי בין המיצרים. בניו המשיכו לעסוק בפעילות ציונית עד יומם האחרון. בנו, ד"ר שמחה אייגש, עסקן בתנועת 'המזרחי', נרצח עם אביו הי"ד. בן אחר, יהודה, היה פעיל בתנועה הציונית, ועלה ארצה.
הבן השלישי, ר' יוסף אייגס, היה המזכיר הכללי של הסתדרות המזרחי בפולין, עלה ארצה והקים משפחה וצאצאיו גרים כיום בארץ.