בשעת לילה מאוחרת עיינתי בתיקים השמורים בארכיון המדינה, והנה נתקלתי בתיק בריסטול ורוד, ובתוכו מאוגדים מסמכים מצהיבים, בני מאה שנה.
על התיק נכתב בשחור: "התובע – וולף גפן". מורשהו: "שם טוב גפן". הנתבע: המושל המחוזי. אך לא תביעת ממון יש כאן, אלא תביעת "ויזה". במילים אחרות: הצלת חייו של יהודי, שסבל על בשרו את נוראות הגולה, וביקש להשיג סרטיפיקט.
שמו המלא של היהודי הוא בנימין זאב גפן. מתוך המעט שאנו יודעים עליו, עולה דמות ססגונית במיוחד של רב משכיל.
היתה לו אז משפחה מכובדת בארץ: אחיו, הרב-המקובל-הפילוסוף-המתימטיקאי ר' שם טוב גפן, ידידו הקרוב של הראי"ה קוק, התגורר בירושלים, לאחר ששבע נדודים ביפו, במושבות בגליל ואף במצרים.
בניו של ר' שם טוב גפן נשאו תפקידים חשובים בחיי הציבור בארץ: לוי גפן היה מראשי השומרים במושבות הגליל, דב גפן – ממפקדי המשטרה הבריטית בגליל ויו"ר המועצה הארצית של "ההגנה", וזאב גפן שחוץ מעבודתו הציבורית הוא גם סבו של יהונתן גפן, וסבא רבה של אביב גפן.
"בתור מנהיג דתי ברח לפולין"
נחזור לדוד-רבה, הרב בנימין זאב גפן, שביקש לעלות ארצה בשנת תרפ"ו (1926).
מתוך המסמכים הנחשפים כעת לראשונה, עולה כי הוא רצה להתיישב במושבה יבנאל שליד טבריה, בה התגורר מלפנים אחיו רש"ט גפן. "אנו ערבים בסך מאה לירות בתור ביטחון שהרב זאב גפן לא יפול למשא על הציבור בבואו לארץ ישראל", כתבו ראשי המושבה במכתבם אל הרבנות הראשית. ערבות זו הייתה דרושה מצד המושל המחוזי הבריטי, על מנת לקבל את הסרטיפיקט.
במקביל, שלחה הרבנות הראשית מכתב למושל המחוזי: "הרב זאב גפן היה רב בקליחורקי, פלך קיוב ברוסיה הסובייטית. בתגרת הסובייטים שרדפוהו בתור מנהיג דתי ברח לפולניה, ונמצא בעיר מעלינקא אשר בגליציה. בואו הנה יהיה לתועלת לענייני היהדות בארץ ישראל. היינו אסירי תודה למעלת כבודו בהואילו לסדר שינתנו הויזות הדרושות לבואו אל הארץ להרב הזה. הוא בן 70 שנה".
למחרת קיבל הרב הראשי הראי"ה קוק מכתב מידידו הרש"ט גפן:
"היות שאחי הרב מוכרח היה לברוח מרוסיה מפני העלילה שהעלילו עליו אודות הת"ת שהחזיק שם… וכוסף לבוא לארץ ישראל, על כן מבקש אני בבקשה גדולה את כבוד משרד הרבנות שישתמשו בכוח הניתן להם מהממשלה ולתת לו רישיון לבוא לארצנו".
רש"ט מוסיף ידיעה מעניינת: "משרדתו ברוסיה היה הרבנות ור"מ [וראש מתיבתא; ישיבה] ששימש שם הרבה שנים מאביו ואבי אביו עד חמישה דורות, ורק הבולשביזם שמה קץ לזה".
כשקיבל הראי"ה את המכתב, נטל פתק משולחנו, ורשם עליו: להרב רש"א ובר [מזכיר הרבנות הראשית], בבקשה ליתן בלא עיכוב להרב החשוב גפן את הדרישה בעד אחיו הרב הגאון, בלא תשלום מצד הדורש, בהקדם". ר' שם טוב גפן סבל כל ימיו מעניות, ולכן הראי"ה ריחם עליו וכנראה שילם עבורו את הסכום הדרוש כדי לקבל סרטיפיקט.
בנוסף כתב הראי"ה מכתב "לכבוד המזכירות של הרבנות הראשית", ובו דרש "לסדר את הדרישה של הרב גפן לאחיו שנמלט מהבולשביקים, ומוכרח לבוא לארץ ישראל במוקדם".
ההשתדלות נשאה פרי, והרב בנימין זאב גפן עלה ארצה ובכך ניצל מרודפיו. מכאן ואילך, הביוגרפיה שלו כנראה הלכה לכיוון די מפתיע. הוא לא נשא במשרה רבנית, וכנראה גם לא עבד את אדמותיה של יבנאל. אנו מוצאים אותו עוסק דווקא בשדה הספרותי!
כשנה בלבד לאחר שהגיע הרב זאב גפן ארצה, הוא מפרסם חוברת בשם "בעולם הסטירה וההומור", הכולל בדיחות והלצות. החוברת אמנם צנומה (18 עמודים בלבד) אבל על כריכתה מתנוססת האות "א", כלומר: הוא תכנן להוציא חוברות הומוריסטיות נוספות.
אך אין חוזרים על חוברת בדיחות פעמיים, ולכן בשנה הבאה גונז הרב זאב גפן את רעיון סדרת החוברות, ומחליט לכתוב סיפור הומוריסטי לילדים, תחת הכותרת: "תעלולי פרעוש". באותה שנה הוא מפרסם גם סיפור קצת יותר רציני: "מעשה ברב".
שלושת הספרים הללו יוצאים לאור בעיר העברית תל אביב, שם תופס הרב גפן את מקומו כסופר ויוצר ישראלי.
חולפות חמש עשרה שנים, ובשנת תש"ד (1944) הוציא הרב זאב גפן קובץ תורני-ספרותי, הכולל מאמרים וזכרונות על אחיו הגדול, רש"ט גפן.
רב או יוצר סאטירה?
מה פשר השינוי הדרמטי הזה? מדוע החליט הרב גפן לעזוב את החיים הרבניים ולעסוק בכתיבה ספרותית? במשך חמש דורות כיהנו אבותיו כרבנים, הוא עצמו כיהן כרב וראש ישיבה, ועתה הוא יעסוק ביצירה סטירית?!
בספר הנפלא שכתב ר' ידידיה ונגרובר על חייו ומשנתו של רש"ט גפן (קישור בתגובה הראשונה), מצאתי מידע מפתיע המסביר את העניין.
מתברר שהרב זאב גפן עסק כבר מגיל צעיר בשירה ובספרות, לצד עבודתו הרבנית. וכך אנו מוציאים בספר הנ"ל מכתב משנת תרע"ב (1912) בו הוא מכונה הרב גפן: "הרב המשורר" (!).
חמש עשרה שנה קודם לכן, בשנת תרנ"ז, הוציאו האחים-הרבנים גפן (שם טוב, זאב וראובן) קובץ מדעי-תורני-ספרותי שנקרא 'הכרם', אשר זכה לפרסום רב ונדפס בשתי מהדורות. בקובץ זה נדפסו שירים נפלאים של העורך הרב זאב גפן.
תורה ודרך ארץ
האם רבנות ויצירה ספרותית יכולות ללכת יחד?
אם תשאלו את משפחת גפן התשובה היא: בהחלט כן! בני משפחת גפן האמינו שלצד העבודה הרבנית והתורנית, יש לעסוק בעבודת כפיים או במלאכה מכובדת אחרת, המפרנסת את בעליה, והקפידו על כך מאוד.
בזיכרונות שכתב אחד מידידיה המשפחה, סיפר:
"אידיאליות מיוחדת יש במשפחתם – שלא לעשות את התורה קרדום לחפור בה, ועל כן לא יבחרו במשרת־הרבנות, בשעה שהם ראויים מאוד לכך, רק במקרים יוצאים מן הכלל".
זה היה המוטו של משפחת גפן: "תורה ועבודה"!
—
[המסמכים של משפחת גפן שמורים בארכיון המדינה גל – 2 / 7386]
