האם נתקלתם פעם בקבר שקבורים בו שלושה דמויות שונות?
בהר הזיתים מצויה מצבה ישנה, הנושאת כיתוב מסתורי למדי: "אחד מבחירי ההשגחה העליונה". כך, במילים אלו, מתואר המנוח הדגול. ומה שמו בישראל? "ר' יצחק הלוי". הרשו לי לנחש שלא שמעתם מעולם על אדם זה. ובכן נעבור לשורה הבאה, המתארת דמות נוספת: "אסף הלוי איש ירושלים". מי שבקי בשירה העברית של הדורות האחרונים, אולי נתקל בשמו של אסף הלוי, שפרסם את עשרות יצירותיו בכתבי עת ובקבצים שונים שנדפסו בשנות הת"ר. "משורר בחסד עליון וגם אמן, משוררה הגדול של ירושלים וארץ ישראל", נכתב במצבה. שמא "אסף הלוי" הוא שם העט של ר' יצחק הלוי, ומדובר באדם אחד?
אך הנה נוספת על המצבה דמות חדשה: "אלתר הלוי זי"ע, איל המסחר וחלוץ האחריות בארץ, מלך האחריות, נדיב גדול".
מה קורה פה? מי באמת קבור תחת המצבה, ר' יצחק הלוי? המשורר אסף איש ירושלים? ומיהו אלתר הנדיב, סוכן הביטוח, ש"זכותו יגן עלינו"?

כך נראית כיום המצבה (מתוך האתר סיפורי ארץ ישראל – מצבות מדברות)
כפי שכבר ניחשתם בוודאי, מדובר באדם מסתורי אחד, שאכן הכיל כמה זהויות שונות ומנוגדות, ולכל אחד מהם היה שם מיוחד והופעה אחרת. וכאן רק מתחיל הסיפור: עשרות שנים אחרי שנקבר, קרוביו ומכריו הלכו לבית עולמים והנוסח שעל מצבתו כבר דהה, התגלתה כנראה זהות רביעית בדמותו, סודית במיוחד. נטען כי אלתר, הבחור שגדל בישיבות הישוב הישן, היה למעשה סוכן כפול, מרגל בשירות הבריטים.
בדידות
אלתר יצחק נולד כבן יחיד למשפחת לוין, בשנת תרמ"ג. אביו היה רבי משה בענדט לוין, מנהל אחוזת סטארינקה ליד הורודישיץ (פלך מינסק). בהיותו בן שנתיים (בשנת תרמ"ה או תרמ"ו) עלתה משפחתו לארץ ישראל, והתיישבה בירושלים העתיקה. הילד אלתר יצחק למד בישיבת עץ חיים המפורסמת אצל הגאון רבי חיים יהושע קוסובסקי, "בעל הקונקורדנציות", ממחיי השפה העברית, ולימים היה גם פעיל בציונות. במקביל השתלם הנער באופן פרטי בשפות ובמדעים.
בתקופה זו הוא גם הוכשר בחינוך גבוה בלימודים כלליים ובכמה שפות אירופיות, שבהן הגיע לשליטה מעולה, כאנגלית, צרפתית, גרמנית ואיטלקית, וכן בטורקית, ערבית, עברית ויידיש.
אסף הלוי איש ירושלים
בנעוריו החל ר' אלתר לוין לעבוד בעיתון 'חבצלת' ופרסם שם שירים תחת שם העט "אסף הלוי איש ירושלים". בשנים הבאות, במקביל לפעילותו העסקית שעליה נספר להלן, הוא המשיך לפרסם שירים, בעיתונים "חבצלת", "הפועל הצעיר", "הארץ" ו"בוסתנאי". שיריו מלאים ערגה למשיח, לנבואה, ולבית המקדש. הם גדושים ברגשי קודש ובזכרונות נעלים מדברי ימי ישראל. בכמה משיריו ישנן רמיזות לחזיונות רוחניים שהיו לו, כמו למשל בשיר 'כה הראני'.
בנוסף לכך הוא פרסם מאמרים על ענייני השעה בעיתונים 'הצבי' ו'החרות'. בשנת תר"פ הוא הוציא לאור קובץ גדול משיריו, תחת השם "מגילת קדם".
סוכן הביטוח הראשון בארץ
בגיל 22 החל להשתלם בעסקים, והפך לראש הסניף הירושלמי של חברת מכונות התפירה "זינגר". הוא נודע בעיקר בתור "סוכן הביטוח הראשון בישראל", לאחר שפתח משרד ל"אחריות החיים" (כך קראו אז לביטוח), וייצג חברות אמריקאיות וצרפתיות. משרדו היה בבניין סנסור ברחוב יפו. בעיתונות בשנות ה-20 פורסם שזהו אחד המשרדים המפוארים במזרח התיכון. הוא העסיק שבעה עובדים ועשרות סוכנים. במשך השנים ביסס את מעמדו כ"מלך הביטוח" בארץ.
הוא צבר הון רב, רכש קרקעות ובתים במקומות שונים בארץ ואף הלווה בריבית. הוא הרבה לנסוע בעולם, נהג להתגורר במלונות פאר, והתחכך עם שליטים ונסיכים. הוא פיזר מהונו למטרות צדקה שונות.
ריגול נגד התורכים
עד כאן סקרנו את שלושת הזהויות שנחקקו על מצבתו. והנה בשנת תשנ"א, כשישים שנה לאחר מותו, התגלתה זהות נוספת שהסתתרה בדמותו של אלתר לוין.
פרופ' אליעזר טאובר מצא במרתפי ספריית אוניברסיטת בר-אילן ספר נשכח, שהתגלה כיומנו של ראש המודיעין הטורקי של הארמייה הרביעית העות'מאנית, עזיז ביי. מהיומן התברר כי לוין היה המרגל החשוב ביותר נגד התורכים, שסייע לבריטים בכיבוש ארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא הפעיל רשת של סוכנים בכל רחבי ארץ ישראל, ועל פי עזיז ביי היה מהגורמים המרכזיים שהובילו לנפילתה של האימפריה.
בשנת תרע"ז, ניסו השלטונות התורכים לתפוס את לוין ולהעמידו לדין. הוא הסתתר אצל מכר ערבי. התורכים עצרו את אשתו גיטל ואת שלשת בנותיו, שעברו עינויים במטרה לסחוט מהם את מקום מסתורו. לבסוף התורכים הצליחו למצוא את מקום מחבואו: כאדם דתי, הוא הקפיד על מזון כשר, ולכן הוא שלח שליח לקרובת משפחתו כדי שתביא לו אוכל כשר. התורכים עקבו אחר אותה אשה, ועצרו את לוין.
לוין נלקח למגרש הרוסים, ומשם הובל כבול בשלשלאות לדמשק והועמד למשפט צבאי ולגזר דין מוות באשמת בגידה. בדרך מפותלת, שרובה אינה ידועה לנו, הצליח לוין להתשחרר מהתורכים, ורק לאחר סיום המלחמה הוא שב ארצה.
הוא מצא בארץ את אשתו ושלש בנותיו במצב קשה, פיזית ונפשית. הוא שלח אותן לבית הבראה באירופה, אך כוחה של בתו הבכורה רבקה דבורה בת ה־22 לא עמד לה, והיא נפטרה בבית הבראה בברלין.
"להיות דבקות ביהדות"
בתקופה בה היו בני משפחתו בגולה, הקפיד אלתר לוין לשמור אתם על קשר מכתבים הדוק, שביטא הרבה געגועים. מלבד העניינים המשפחתיים שנכללו במכתבים, הוא ביטא בהם גם רעיונות תורניים ולאומיים, בשפתו השירית והקסומה. חלק מהמכתבים נמצאים באתר 'פרויקט בן יהודה', וברצוני לצטט כמה קטעים מהם, המבהירים את השקפת עולמו של אלתר לוין.
"מוצאי שבת קודש, ירושלים ע"ה ליל הסליחות – הראשונות, תרפ"א
אלול, אלול בא – ומחר לפני עלות השחר תתרומם אנחת-לב מבת-כנסיות, עם טל ועם כוכבים זונקים במרום, בשעה שלבו של ישראל מתיחד עם קונו. האומה מצרפת לאור חשבון-הנפש: מוסרת את כל היקר לה ומניחה לפני הדום לרגליים של הקב"ה "הנשמה לך והגוף שלך'".
בהמשך המכתב הוא מבקש מבנותיו:
"התכנסנה לבית-כנסת גדול ועושה רושם, ביום הכפורים. לא לשכוח למען השם. תפילה קדושה ורוממה בקהל רב לקול נגינה עתיקת יומין של ישראל עתיק, מרוממת את הנפש ומטהרת את הלב, מכינה אותנו לטוהר ולזיקוק, ומגרשת את עבי-הכעור ואת צללי המחשבה-הפסולה מקרבנו".
"אל תשכחנה: בנות ישראל כשרות אתן, מארץ האלוהים אתן, וידעתן כי לעם-ה' אתן! לא ללכת שולל אחרי הקולטורה הזרה: יש הרבה טומאה באירופה. אתן הלכתן לנקות הסולת מן הסובין – ולקבל את היפה, את המסודר, את הנשגב שבחיי התרבות במערב. עליכן לשפוט בעצמכן ולאור היהדות הצרופה והלאומיות האמיתית, את ערכן של הדברים שם: כל מה שמצאתן בו פסול – זרוקנה הלאה, ורק את הטוב תקבלנה".
"דעינה לכן: יש לכן אל גדול – אלוהי ישראל שמו, ארץ – ארץ-אלמות: ארץ ישראל שמה, יש לכן תרבות עיקרית רבה ונצחית הטמונה במחשבה העברית, ויש עם ששמו ישראל, הנושא עליו את עול הדורות והיובלים ושומר בחובו את האש הקדושה: אִשה של הגאולה. ולכן אל לכן להתבטל מפני שום דבר: אתן אינכן גלותיות: יש לכן אל ומולדת ושפה; אמונה, היחידה שבעולם, ותורת-אמת כתורת משה רבינו. עליכן ללכת בדרך כבושה, אמיצה, בפסיעות בלתי מתמוטטות ולא לגור משום השפעה זרה. זהו חשבון –הנפש שעליכן לתת לפיכך בערב ראש-השנה ויום-הדין הגדול, עתה, בעמוד רגליכן על אדמת נכר!".
ובמכתב נוסף ביקש מבנותיו:
"להתקרב אל כל מה שהוא טוב וצדק, מוצק ונשגב בחיים, כל מה שהוא מוסרי ואידאלי, להיות דבקות ביהדות ובעברית ובלאומיות שלנו".

האם אכן הוא היה מרגל?
ברם, למידע הכתוב ביומנו של עזיז ביי, ראש המודיעין התורכי, הקושר את אלתר לוין לריגול, אין אישור ממקורות אחרים, ואף לא בארכיונים הבריטיים. החוקרים הצביעו על קשיים וסתירות בסיפורי הגבורה שהוא מייחס ללוין.
מאידך, נדמה שלא היתה כל סיבה לעזיז ביי לבדות את הסיפור מדמיונו, על פרטיו הרבים. החוקר אייל לוין, במאמרו על "חידת חייו ומותו של אלתר לוין", הגיע למסקנה כי אין לשלול את סיפור הריגול.
אין בידי ראיות לכך שאלתר לוין היה מרגל, אולם מהחומר שקראתי על אלתר לוין, אני נוטה להאמין שהוא אכן היה מרגל סמוי. הדמות המורכבת שלו, בעלת הזהויות השונות והסותרות, שהתבטאה אף על מצבתו הייחודית, תואמת להפליא לאופיו של מרגל. התיאורים שכתבו חבריו לתומם, לאחר מותו, על הפער בין דמותו הנגלית, כסוכן ביטוח ואיש עסקים, לבין דמותו המסתתרת כמשורר, איש רוח ובעל חזון, נותנים מקום לחשוד שהיו בו פנים שאפילו להם לא היו ידועות.
מקוצר המקום לא אוכל לצטט פה את אותם תיאורים, ואסתפק בתיאור אחד של האופי של אלתר לוין, שחיזק אצלי את האפשרות שאכן מדובר במרגל.
הנה דברים שכתב אורי קיסרי על אלתר לוין, לאור היכרותו עמו ('מעריב', י"ח בניסן תשכ"ו):
"הוא היה כה מיוחד, כה מפוצל וכה שלם, עד כי יקשה לצקת אותו לתוך הדפוסים המקובלים של מלל ולשון". "אלתר לוין היו בגדי החול שלו, אדרת החולין, ואילו אסף הלוי היו בגדי השבת, איצטלת החג הנחוג בנפש פנימה".
"היו לו עיני קטיפה אחוזות להבה. קול צעדיו בלכתו כמעט שלא היה נשמע. הוא היה מהלך בנחת, בגמישות, מוכן בכל רגע לזנק עליך. הוא היה מסוגל לזנק גם מאחור. לפנים גידל זקן, זקן קטן, מרובע ושחור. והיתה לו דמות אשורית שנתגלגלה ובאה אל תוך הזמן החדש. ניתן היה לראותו תדיר לבוש חליפה לבנה".
קיסרי תיאר אישיות שיש בה גם ערמומיות, תחושת גדלות, וזהות מסתורית ומלאת קסם ו"פאתוס קרקסי". היתה לו "כפילות בנפשו". והוא מוסיף: "כל אלה שחשבו שהכירוהו מקרוב, ידעו שלא הכירוהו כלל".
ובכן, האם היה אלתר לוין מרגל ערמומי או סוחר תמים? יתכן ולעולם לא נדע. מה שבטוח, זה שהוא החזיק בתוכו זהויות שונות, והתנהג ממש כמו מרגל.

אחרית ימיו
בשנת תר"פ פרסם "אסף איש ירושלים" את ספרו 'שירי עם' בהוצאת 'דקל', הוצאתו הפרטית. (אגב: היה לו איזה חיבור לא מובן דווקא עם עץ הדקל, והדבר בא לידי ביטוי בכמה משיריו. בשירו "ונטעתם לי דקל" הורה המשורר שאחרי מותו ייקברו אותו מתחת לעץ דקל).
בספרון דקיק זה מופיעים שלושה שירים בסך הכל, האחרון שבהם הוא שירו 'השבאב', אולי היחיד שזכה להתפרסם בהמון, ומוכר לרבים עד היום בשם: "הבה נצא במחול" (על גלגולו של השיר והניגון ראו כאן מאמריהם של פרופ' דוד אסף ואליהו הכהן, בבלוג 'עונג שבת').
בשנת תרע"ט, כשהתארגנה הקמת שכונת 'בית וגן', שיועדה לחברי תנועת 'המזרחי' ולקרובים ברוחם אליה, נרשם בין הקונים גם "אלטר לוין", ככל הנראה הוא מיודענו נשוא הכתבה.
חלפו כמה שנים, ובשנת תרפ"ג קבע אלתר לוין את מושבו בשכונת רוממה. חלק מביתו המפואר שרד עד היום. חזית הקומה הראשונה נשמרה באופן חלקי מאוד, אך גדר האבן המקורית נשתמרה יפה, ובה חקוקה מימין לשער הכתובת "אסף הלוי איש ירושלים". בביתו התגורר גם חותנו, הגאון רבי אהרן משה טויבש, מרבני רומניה, שנפטר בשנת תרפ"ט.
סופו של לוין היה פתאומי וטראגי: בערב חג סוכות תרצ"ד הוא נמצא תלוי על עץ דקל בחצר ביתו בשכונת רוממה בירושלים, מבלי שנמצא כל מכתב והסברים. תעלומת מותו לא נפתרה מעולם. היו שטענו כי התאבד בגלל שברון לב על מותה של בתו הבכירה עשר שנים לפני כן (יום מותו היה יום הזכרון שלה); לפי גרסה אחרת נקלע לחובות כספיים עקב הימורים או השקעות גרועות, אך טענות אלו לא הוכחו מעולם, ואינן מניחות את הדעת. "הסתלקותו הפתאומית מאשתו ובנותיו מבלי שנפרד מהן, אינה מתיישבת עם אהבתו אליהן כפי שמשתקפת בכתביו", כתב החוקר אייל לוין, והצביע על נקודה משונה נוספת: אלתר לא הותיר אחריו צוואה המחלקת את רכושו, למרות היותו אדם מסודר מאוד. בימים הקודמים למותו עסק אלתר בתוכניות שונות בקשר לביתו ולמשרדו, ועבד על הוצאת ספר שיריו החדש לאור.
לאור הגילוי שאלתר לוין היה גם מרגל שפעל נגד התורכים, עלתה בשנים האחרונות אפשרות חדשה. "אם אכן לא התאבד לוין כפי שספקות אלו מעלים, ובהנחה שאכן פעל כמרגל נגד האימפריה העות'מאנית", כותב אייל לוין, "קיימת אפשרות, קלושה אך לא בלתי הגיונית, כי [אלתר] נרצח בידי מתנקשים שביקשו לגמול לו על חלקו במאבק הציוני". בכך התעוררה תעלומה נוספת בקשר לאלתר לוין, האיש בעל הזהויות השונות.

וכמה אנקדוטות בשולי הדברים:
חבריו של אלתר לוין הוציאו לזכרו חוברת זכרון, בעריכת ר' פנחס גרייבסקי, 'ציון למר אלתר לוין ז"ל', המצויה ברשת.
ידידו י' וינוגרד סיפר בעיתון 'הבוקר' (י"ד בתשרי תשט"ו): "מצאתיו פעם בשעות המאוחרות של ליל קיץ, כשהוא לבוש קצרות כנער היוצא לתחרות מרוץ, מהלך כסהרורי ברחובות ירושלים, ראשו נטוי קדימה וכולו שקוע במחשבותיו. "הרגלים לאן בשעה כה מאוחרת, ר' אלתר?", שאלתיו. וכך ענני: "לחזות ממרומי הר הצופים בפלא שבהוד זריחת החמה, על הריה ומגדליה של ירושלים המתעוררת ליום עבודה ועמל".
"מבחינה עסקית הכירוהו בירושלים בשמו האישי הפרטי אלתר לוין, והוא חלוץ הביטוח בארץ, והוא מאותם האנשים שאין מכירים אותו מקרוב ממגע אישי, אלא אפשר להעריך אותו בעיקר על ידי פעלו הרוחני", סיפר אחד מידידיו הקרובים.
שירו של אלתר לוין, יורד הערב, בביצועו של ישי ריבו (הלחן: מאור סבג).