ר' קלמן זאב ויסוצקי

ר' קלונימוס זאב ויסוצקי היה בוגר ישיבת וולוז'ין, תלמידו המובהק של רבי ישראל מסלנט, יו"ר חובבי ציון, ומי שהציל את המושבה פתח תקוה ברגעיה הקשים.

נתחיל את הסיפור מהתחלה…

קשה לדמיין את החיים שלנו בארץ ישראל בלי ויסוצקי. אני לא מתכוון לתה המפורסם בעולם, תה ויסוצקי, אלא לפעילותו הציונית של מייסד הפירמה, הנקרא 'מלך התה', הלא הוא ר' קלונימוס זאב ויסוצקי. תרומתו הרבה להתיישבות בארץ ישראל היתה משמעותית מאוד בראשית הישוב, והחזיקה אותו ברגעיו הקשים. אך לפני שנעסוק בה, נספר מי היה ויסוצקי, ומהיכן שאב את כוח עשייתו הענפה.

כרבים אחרים מבין ראשי הפעילים בתנועת חיבת ציון והציונות, היה גם ר' קלונימוס ויסוצקי יהודי תלמיד-חכם וירא שמים, מקפיד על קלה כבחמורה. עיסוקו במסחר, שהפך לאימפריה עולמית, ומעורבותו ביישוב הארץ, נבעו שניהם מתוך התורה, והיו גדושים באמונה תמימה.

הרבה לפני שנבחר ויסוצקי לתפקיד הבכיר יו"ר אגודת חובבי ציון במוסקבה, הוא היה תלמיד חכם, חניך מופתי של תנועת המוסר, מהדור הראשון של תלמידיה.

לימודים בישיבת וולוז'ין

בספר 'מופת לרבים' (פרנקפורט, תרנ"ד) נדפס חלק מיומנו האישי של ויסוצקי, אותו כתב עבור בניו. וכך סיפר הגביר המפורסם בעולם, על ראשית ימיו:

"אבי חינך אותי על ברכתי התורה והיראה, ואף כי כבד עליו לשלם שכר לימודי, בכל זאת בחר לי מלמדים אשר יד ושם להם בעיר מגוריי, ומאשר החסיד מנפשו שילם למלמדי ויקדש את כל הונו להדריכני בדרך התורה.

[…] רבי שמחה מלינקאווא הורני אורחות התלמוד עם מפרשיו עד היותי בן שש עשרה שנה, אחרי כל החילותי לשקוד על דלתות התלמוד בלי עזרת מורה בבית המדרש אשר בזאגער ישן.

גם קבעתי עתים להגות בספרי הנביאים והכתובים, גם למדתי לשוני דבר צחות בשפת קדשנו עד כי נחשבתי אז עם יודעי לשון וספר.

כבן שמונה עשרה שנה הכניסני אבי לחופה (בשנת תר"ב). בבית חותני אשר נטל עליו לתת לי ארוחה על שולחנו שלוש שנים, כמשפט הימים ההם, ישבתי כשישה חדשים ושקדתי על לימודי, אך נכספה גם כלתה נפשי לשמוע בלימודים בשבת תחכמוני הנודעת לתהילה ולתפארת בכל תפוצות ישראל בשם ישיבת וולוז'ין, אשר ממנה יצאה תורה לכל בני עמנו בארצנו. וברשיון חותני רחים ומוקיר רבנן, גם ברשיון רעייתי אשת יראת ה', הרימותי פעמי אל הישיבה ההיא, ויעלוז לבי בבואי אל הבית הגדול אשר יסד הגאון ר' חיים ז"ל לתורה ולתעודה בישראל, לשתות בצמא דברי אלהים חיים.

אחרי זמן מה נאלץ ויסוצקי, בעקבות מחלתו, לשוב לבית חותנו. "ואשקוד על דלתות התורה עד תום שלוש השנים אשר ארוחתי ניתנה לי על שולחנו".

תורה עם דרך ארץ

בתום תקופת לימודים זו, "נפקחו עיניי לראות כי טוב תורה עם דרך ארץ, ואם אין קמח אין תורה". ובשילוב עם העיסוק בתורה פנה ויסוצקי לעולם המעשה, והחל לעסוק בעבודת האדמה. לימים נהג להתגאות כי בניו הראשונים נולדו תחת כיפת הרקיע בשדה, בשעה שהיה עסוק על יד מחרשתו, אז שמע את הצווחה הראשונה של ילדו הראשון.

לאחר עבודה מאומצת וממושכת הצליח לצבור כסף משכר עבודתו, "ועם אוצרי הטוב הזה שבתי אל נחלתי לחוג את חג המצות בתוך בני ביתי".

אחרי זמן מה שב לעבוד את האדמה, אך ההצלחה לא האירה לו פנים. "מכל רכושי לא נשאר בידי בלתי אם סוסי הקטן, פרה רזה, וכיס ריק". הוא שב לעיר מולדתו ולבית אביו, והחליט לעסוק במסחר.

"אך דעו נא בני", כתב ויסוצקי בזכרונותיו, "כי לא רק לרכוש רכוש הייתה מגמת פני בעמלי הרב שעמלתי תחת השמש, כי אם גם לבעבור תהי לאל ידי להיטיב לאחרים מטובי, ולא אהיה כמתהלל במתת שקר אם אודיעכם– ואתם ידעתם זאת – כי זרעתי לצדקה ככול אשר השיגה ידי וכל אשר היה בכוחי לעשות עשיתי" ('מופת לרבים', עמ' 7).

המסחר הצליח מעבר למשוער, וקלמן ויסוצקי הפך לאדם עשיר. "נשאתי את ידיי קודש וברכתי את ה' על כל החסד והאמת אשר עשה עמדי, ובמה איכף ואקדם לאלהי ישעי על כל טובו וישעו? נדרתי נדר וגם קיימתי לקבוע עתים לתורה ולתעודה". הוא חצה את החודש, חציו לה', וחציו לעצמו. "שני שבועות הגיתי בתורת ה' בביתי, וחציו עסקתי במסחרי".

לאחר תקופה הוא מסר את הכסף שהרוויח לידי אביו וגיסו, בכדי שיעשו בו מסחר, והוא עצמו הקדיש את כל עיתותיו ללימוד התורה, אצל אחד מגאוני ישראל אשר שמו נודע לתפארה עד היום.

"לקחתי רשיון מאת אשתי לעזוב את ביתי לשלושה חודשים ושמתי פני לקאוונא ואשים לי מקום בבית המדרש אשר שמש בכהונה גדולה הגאון החסיד האמיתי רבי ישראל סלנטר ז"ל כי נכספה וגם כלתה נפשי לקחת לקח ודבר ד' מפי האדם הגדול ההוא… ובהגיעי אל מחוז חפצי קיבלני הגאון בכל אותות האהבה ואקשיב מפיהו לקח טוב בתורה ומוסר השכל".

"המקור הוא מקור הקודש"

על ריבוי הפנים בעולמו של ויסוצקי, שמקורן בקודש – בבית המדרש – הסביר לימים הראי"ה קוק:

"מימי ילדותי עדיין שמורים אצלי זכרונות מר' קלונימוס זאב ויסוצקי ז"ל (מראשי חובבי ציון במוסקבה).

סמוך לעיר מולדתי ישנה עיירה קטנה, כמו כפר, שיושבים בה גם עכשיו יהודים עובדי אדמה. זה היה, בייחוד אז, חידוש ברוסיה. זוהי העיירה דובנזש, הקרובה לדוינסק ולגריבה עיר מולדתי. ר' קלמן זאב ויסוצקי היה אחד מהאיכרים בדובנזש. עוד לפני שהתחילה תנועת "חיבת ציון" להכות שרשים, הוא ערג לשוב אל הטבע, ובתוך לבבו ערג שהטבע הזה יחייב אותו לשוב אל עבודת האדמה בארץ ישראל.

באכסמפלר של קלמן זאב ויסוצקי יש כמה דברים טובים שהם לבושים כלבוש חילוני עולמי. אולם אם נחקור אחרי מקורם, אחרי המעיין, מהיכן הדברים עלולים לקלוט את חיותם, נמצא שהמקור הוא מקור הקודש: ר' קלמן זאב ויסוצקי היה אחד מהדבקים בלימוד יראת שמים לפי שיטתו של ר' ישראל סלנטר ז"ל. מחשבותיו המוסריות והשקפתו הלאומית והאנושית, קיבלו אחר כך צורה מקושרת לארץ ישראל ולתחיית האומה".

"היה הולך תמיד ברגל"

במאמרו 'תורת המוסר של איש התה', הביא הרב נתנאל לדרברג קטע נהדר מתוך ספר זיכרונותיו של הרב יעקב מזא"ה, שכיהן (מטעם) כרבה של מוסקבה:

"בשחרית ימי לימודי באוניברסיטה נתוועדתי אל ר' קלמן זאב ויסוצקי, שהיה אז היושב ראש לאגודת חובבי ציון במוסקבה… כפי שידעתי היטב היה בלול מתכונות טובות ורעות הבאות כאחת. הוא היה תלמידו וחניכו של ר' ישראל סלנטר אשר השפיע עליו באופן שלא ישוער לזקק את מידותיו, עד שנעשה באמת לבעל 'חובת הלבבות' במלוא מובן המילה. ההרגל לתת מעשר מכל אשר לו נעשה בעיני ויסוצקי כטבע שני, והוא בעצמו היה מסתפק כל ימיו במועט, חי כאחד מבעלי הבתים הבינונים ולא היה מוציא מכיסו אפילו ופרוטה אחת לשם נסיעה בעגלה, אלא היה הולך תמיד ברגל, וכל ימיו נהנה מיגיע כפיו. (הדברים נדפסו בעיתון 'הארץ' בשנת 1934, ובסגנון מעט שונה בספרו 'זכרונות', כרך א', עמ' קלב).

"כמה פעמים כשבריאותו כבר הייתה לקויה שאלתיו למה הוא עובד כל כך ומייגע את עצמו בעניין התה? על זה השיב לי כי כך קיבל מבית מדרשו של מורו המובהק ר' ישראל סלנטר כי מחויב האדם לעבוד עד הנשימה האחרונה, על פי מאמרם ז"ל: אדם עמל בשתי ידיו והקב"ה שולח את ברכותיו".

המשיך וסיפר הרב מזא"ה:

"ויסוצקי הגיע לידי הכרה כי אי אפשר להיות יהודי בלי טהרת המידות, ונדר נדר לקב"ה, להילחם כל ימי חייו עם יצר הרע, ולקיים מה שהלב העברי דורש ומחייב לרוח התורה והמצוות". על כך מסופר, שכאשר הוצעה לו משרה בכירה בענף התה, עם משכורת עתק של שלושים אלף רובל כסף לשנה, דחה את ההצעה, מפני חילול שבתות ומועדים.

"בעת עבודתו כסוחר תה, היה משחד את החיילים הקנטוניסטים באמצעות תה. הוא היה מגיע לבקרם בימי השבתות, משכנע אותם להתפלל בציבור, ואחר כך יושב ומלמד אותם דיני ישראל מתוך הספר קיצור חיי אדם, וכן עניינים מהפרשה וההפטרה. הוא העמיד דור שלם של אותם חיילים ניקולייבים שהיו מדקדקים במצוות ובטהרת המידות".

כאשר נפטר ויסוצקי, ועמד הרב מזא"ה להספידו, ניגשו אליו כמה יהודים זקנים, והזדהו בתור חיילים לשעבר, מבני טיפוחיו של ויסוצקי. "עליך לקצר בשבחיו על דבר מעשיו בשנים האחרונות, אשר על פיהם נתפרסם בכל תפוצות ישראל, כי זהו ממש כקליפת השום נגד כל מה שעשה בימי נעוריו, בשעה שאף אחד לא הכיר אותו ואת מעשיו בנוגע אליו, וכמה נפשות הציל משמד, וכשכולנו נשארנו ביהדותנו הרי זה בזכותו. "הכנסתי את דבריהם לתוך הספדי", העיד הרב מזא"ה. ההספד, אגב, ארך שעתיים תמימות.

הרב מזא"ה סיים את זכרונותיו על ויסוצקי באנקדוטה הבאה:

"פעם אחת הזמין אותי אליו ביום השבת לכוס תה, אחר שנת הצהרים, והראה לי את ההרצאה של רואה החשבונות שלו, שהובאה לו בערב שבת זו. על פי המאזן הזה הגיע כבר הונו עד לחצי מיליון, ובכן התייעץ עמדי איך לחלק את המעשר מסכום זה לדברים שבצדקה. אחרי ככלות ישוב הדעת קם מעל כסאו ובהתהלכו בבית אחת הנה ואחת הנה שם את שתי ידיו על ראשו וקרא בקול בוכים את מאמר חז"ל: "אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה".

הצלת פתח תקוה

בתקופה הקשה ביותר שעברה על 'אם המושבות' פתח תקוה, בשנת תרמ"ה, הגיע לביקור בארץ ר' קלונימוס ויסוצקי, ובידו סכום כסף מאת תנועת חובבי־ציון, לתמוך ביישובה המחודש של פתח־תקווה. בביקורו בארץ התארח ויסוצקי בביתו של ר' זרח ברנט, ממייסדי המושבה, וזרח התנדב לערוך לגביר טיולים ברחבי הארץ. הקשר ביניהם החל בעת שנפגשו במוסקבה, במהלך פעילות הסברה שערך זרח בקרב ראשי חובבי ציון בועידת קטוביץ, ובראשם ויסוצקי. זרח ברנט הוא שעורר אותו לדאוג לגורלה של המושבה, שעלולה להיחרב אם לא יותן לה בדחיפות סכום כסף משמעותי. התרומה שהביא עמו ויסוצקי הצילה אפוא את 'אם המושבות', שהניחה יסודות לכל המושבות שבאו בעקבותיה.