הרב הצבאי הראשון

עשרות שנים לפני שהוקם צה"ל, הוקמו הגדודים העבריים, בהם השתתפו חיילים יהודיים בצבא אנגליה במטרה לסייע בכיבוש ארץ ישראל. ב-1917 הוקם גדוד קלעי המלך ה־38, שכונה גם "הגדוד הלונדוני" משום שרוב חייליו היו מיהודי לונדון. הגדוד הוקם בעקבות פעילות נמרצת של זאב ז'בוטינסקי ותמיכתו של ד"ר חיים וייצמן.

וייצמן פנה אז אל הרב קוק, שכיהן באותה תקופה כרב קהילה בלונדון, וביקש ממנו רעיון לאדם שיוכל לכהן כרבו של הגדוד העברי. הרב קוק הציע לתפקיד את אחד מתלמידיו ומקורביו – צעיר בשם ר' יהודה ליב אייזיק פאלק.

הרב פאלק מילא את תפקידו בנאמנות ובמסירות, ועשה גדולות ונצורות הן בתחומם שמירת ההלכה במחנה, הן בהנחלת צביון יהודי לחיים הצבאיים, והן בהטמעת רוח לחימה בקרב החיילים, שסבלו לא פעם ממשברים נפשיים ורוחניים.

זאב ז'בוטינסקי, ממפקדי הגדוד, תיאר לימים את דמותו של הרב פאלק:

"היה זה בן אדם טוב, ישר ואמיץ לב. זוכר אני לילה אחד בהרי אפרים, כשהתורכים הפגיזו אותנו בתותחים באורח נמרץ ביותר: פאלק הגיע אל החפירות (קולנל פטרסון ביקש להרחיק אותו משם, מכיוון שהדבר היה בניגוד לכל התקנות – מקומו של כהן דת לא יכירנו בתוך אזור החפירות, ואילו פאלק הכריז: "אני נשאר"). כל הלילה כולו שהה בקרב החיילים".

אומץ לבו של פאלק, שהשתלב עם גדלותו המוסרית והתורנית, הרשים מאוד את החיילים. ז'בוטינסקי סיפר:

"התוצאה היתה גם תמימה וגם נוגעת עד הלב. בבוקר, כשפסקו היריות, ניגש אליו ציר שנשלח על ידי כל הפלוגה, ואמר לו את הדברים הללו:

"סיר, לאחר שראינו מאיזה חומר קורץ הרב שלנו, החלטנו כולנו, שאצלנו בפלוגה לא נעשן עוד בימי השבת".

השפעתו של הרב קוק על ז'בוטינסקי ותנועת הצה"ר

בנוסף לחיזוק האווירה הדתית בקרב החיילים, הצליח הרב פאלק גם להניח את היסודות לקשר מיוחד שהתפתח עם השנים, בין שני אישים דגולים שהיו לימים מראשי מנהיגי העם היהודי: האחד – מורו ורבו הרב קוק, והשני – זאב ז'בוטינסקי, ממפקדי הגדוד העברי. על ראשית הקשר סיפר ז'בוטינסקי בהמשך מאמרו הנ"ל:

"מפי הרב פאלק שמעתי לראשונה את שמו של הרב קוק. הרב חי בשעתו בלונדון, ופאלק היה אחד מתלמידיו. אין זה קל לתאר בנאמנות את יחסו של התלמיד אל רבו. הרב פאלק דיבר על הרב קוק לא רק כעל מורה נערץ, אלא כעל מורה דרך קדוש. במשך שעות ישב והסביר לי את השקפת עולמו של הרב קוק. לדאבון לבי אינני אלא בור דאורייתא, ולא אוכל לחזור על מה שנשאר בזכרוני מדברי ההתפעלות של הרב פאלק. אבל אפילו לגביי לא נפלו דבריו הנלהבים של הרב פאלק על אזניים אטומות. לראשונה בחיי הרוח שלי, נפתח לבי בפני אותו שטח עתיק יומין – אך חדש לגבי דידי – שיש בו תשובות לכל בעיותינו העמוקות, והן נובעות מתוך כתבי הקודש העתיקים שלנו".

פאלק, כתלמידו של הרב קוק, הרבה לספר בשבחו ולהסביר את תורתו של הרב באוזני המפקד ז'בוטינסקי. בכך נחשף בפני ז'בוטינסקי עולם יהודי-תורני שמעולם לא הכיר. " לראשונה בחיי הרוח שלי, נפתח לבי בפני אותו שטח עתיק יומין". על ידי כך נטמנו בז'בוטינסקי זרעים לתהליך תשובה עדין ועמוק שהלך והתעצם במשך חייו, ובמיוחד בשנותיו האחרונות. בזכות הרב קוק הבין ז'בוטינסקי לראשונה כי "יש בו תשובות לכל בעיותינו העמוקות, והן נובעות מתוך כתבי הקודש העתיקים שלנו". את התפיסה הזאת הוא ביאר בהרחבה כעבור שנים רבות, במכתב ששלח אל לוי יצחק יונגסטר, מראשי הפעילים בצה"ר:

"החזון שלנו הוא מהפכה פנימית ברוח דורנו, מהפכה שתעורר את כל אלה המבקשים לתקן את חברתנו: פרופסורים, מדינאים, מהפכנים וכדומה, שמעתה ואילך יחפשו את כל הפתרונות קודם כול באוצר המכונה 'המסורת שלנו'; בפרט כשישתדלו להקים מדינה אידיאלית, אור לכל הגויים, ולכל אחד מעמודי התווך שלה יהיה מין סמל מסחרי מסורתי: מקורו של עמוד תווך אחד יהיה בתנ"ך, מקורו של עמוד תווך שני – במשנה, מקורו של שלישי – ברמב"ם.

אין זאת אומרת שאנו נתעלם מהמדע המודרני או מחָכמת יפת, אלא שאנו נוכיח הן לעולם הן לעצמנו, שהמדע המודרני וחָכמת יפת, דהיינו כל מה שיש להם מהאמת המוסרית ומתורת תיקון העולם מקורו במסורת שלנו; ומה שלמדנו אצלם אינו אלא פירוש למה שהם למדו אצלנו. זהו הדבר שאליו התכוונתי בנוסחה שהצעתי לפני שנתיים בווינה [בתור הסעיף הראשון של חוקת הציונות הרביזיוניסטית]: 'להשריש את קודשי תורתנו בחיי האומה'; וגם הנוסח הזה הוא 'רפוי', שכן ההצעה המקורית היתה מרחיקת לכת: 'להשליט את קודשי תורתנו בחיי העולם'".

זוהי אפוא גישתו של ז'בוטינסקי ביחס למסורת היהודית, וזוהי תקוותו הגדולה כי "מציון תצא תורה". והגישה הזו נולדה במחשבתו, כפי שראינו, כאשר הרב פאלק שיתף אותו בתורתו של הרב קוק.

השקפה סובלנית ורחבת אופקים

כאשר פורסמו דברי ביקורת על פאלק, מאת שני חיילים בגדוד, פרסם ז'בוטינסקי מאמר להגנתו בעיתון 'הג'ואיש כרוניקל' (11.7.19). אביא כאן כמה משפטים מתוך תרגומו בידי אירית סיון, המצוי בארכיון מכון ז'בוטינסקי:

"צפיתי בעבודתו של מר פאלק במשך יותר משנה, ואני משתמש בהזדמנות זו כדי להביע בפומבי ובשמחה את הכרת תודתי והוקרתי. החיילים באו אליו בשעת צרה ותינו לפניו את כל צרותיהם. דרשותיו היו תמיד ברמה גבוהה, מלאות ברוח פטריוטית יהודית אמתית והשקפתו הדתית היא סובלנית ורחבת אופקים. הדרשות הללו תרמו מאוד לחינוך היהודי של חיילינו, ואת חלקן אשמח לקרוא בדפוס. עלי לציין שאומץ לבו האזרחי בהבעת דעתו לא נפל במאומה מאומץ לבו כחייל".

מתלמידיו הראשונים של הראי"ה

העובדה שפאלק החשיב עצמו – בפני ז'בוטינסקי – כ"תלמידו של הרב קוק" מפתיעה, שהרי מדובר על שלהי מלחמת העולם הראשונה, שנים לפני הקמת ישיבת 'מרכז הרב'. ובכן, היכן זכה פאלק ללמוד אצל הרב קוק?

התשובה נעוצה בידיעה שליב אייזיק פאלק נולד וגדל בעיירה בויסק, בה כיהן הרב קוק ברבנות טרם עלותו ארצה. הרב קוק הקים שם ישיבה, ופאלק היה אחד מתלמידיה. בכך למעשה אפשר להחשיבו כאחד מהתלמידים הראשונים של הרב קוק. מאז שעלה הרב קוק ארצה בשנת תרס"ד, ונפרדו דרכיהם, הקפיד פאלק לשמור עמו על קשר הדוק באמצעות קשרי מכתבים, והפיץ את תורתו המאירה בכל מקום אליו הגיע.