"העילוי מפינסק" שייסד את רחובות

חייו ופעילותו

ר' אהרן (אליהו) אייזנברג היה מהאישים הבולטים ביותר ביישוב בתקופת העליות הראשונה והשנייה. כרבים מחבריו, ראשי הפעילים הציוניים, הוא היה אדם ירא שמים ושומר מצוות.

וכמו במקרים רבים אחרים, עובדת היותו אדם דתי, אשר ציוניותו נבעה מתוך התורה, כמעט ואינה נזכרת בספרות העשירה שנכתב עליו. עלינו לעשות תיקון גדול בעניין זה ולספר את האמת על המקורות מהם ינקו אייזנברג וחבריו, שייסדו ובנו את המושבות והיישובים הראשונים בארץ, ותרמו רבות להנחת היסודות להקמת המדינה.

אהרון אייזנברג, בן הרב אברהם משה "בעל-השם" ורחל, נולד ב-ג' כסלו תרכ"ד (1863) בעיר פינסק ברוסיה. אביו היה מוסמך לרבנות אך לא עסק בכך, דאג שבנו ילמד אצל טובי המלמדים בעיר. הוא שקד על לימודיו ונחשב כבר בגיל צעיר ל"עילוי מפינסק".

העליה ארצה

כאשר הגיע לגיל בר המצווה אביו נישקו על מצחו ואמר: "בעומדי בתפילת ערבית ובאומרי "ותחזינה עינינו" ראיתיך בני נוסע לארץ ישראל". בהיותו בן 17 התחיל דורש דרשות בבתי-הכנסת ומלמד את בני עירו, ויחד עם התורה נטע בהם אהבה לארץ ישראל. את רצונו הכמוס לעלות לארץ גילה למספר חברים, ויחד היו חברים ב- "חובבי ציון".

אהרון נישא בגיל 19 לביילה בת יהושע משל, בת למשפחה חשובה ואמידה. תנאי מפורש התנה איתה שלאחר הנישואין יעלו לארץ ישראל. ב-ח' כסלו תרמ"ז (1887) הגיעו אהרון, אשתו ושתי בנותיו ליפו. כאן קרע אייזנברג את הדרכונים הרוסיים ואת הכרטיסים שקיבל מהוריה של ביילה על מנת שלא יתפתו חלילה לעזוב את הארץ. הם התיישבו ביפו.

לאחר זמן מה, החליטו בני הזוג לעבור לנס ציונה (ואדי חנין) הצעירה, ותרמו לביסוס המושבה. אייזנברג כיהן ראש ועד המושבה בשנים 1889 – 1891. משפחת אייזנברג התגוררה במרתפו של ראובן לרר, ובית זה הפך למרכז לכל צעירי יפו והמושבות. כאן התכנסה אגודת "בני משה", והתקיימו ישיבות חשובות שעסקו בגורל ההתיישבות בארץ. "באותו מרתף ייסדו את הסתדרות הפועלים הראשונה", סיפר לימים בנו, עובד אייזנברג. אהרן אייזנברג כיהן כמזכיר להסתדרות זו, שנקראה 'ארגון הפועלים'.

אייזנברג לא פסק לחלום על מושבת פועלים שאינה תלויה בברון ובתמיכתו. הוא ניסה להקים אותה בנס-ציונה, אך ללא הצלחה.

ייסוד המושבה רחובות

בחודש אב תרמ"ט (1889) הגיעה שמועה לאוזני אייזנברג שקבוצת גרמנים מירושלים שלחו שליחים לבדוק את אדמת דוראן על מנת לקנות אותה. הוא פנה מיד לידידו וחברו הנאמן יהושע חנקין אשר קנה את האדמה על שמו של אייזנברג. בחודש אדר שנת תר"ן (1890) עלו על הקרקע, ושם ניתן למקום: רחובות – על פי הפסוק בתורה "כי הרחיב ה' לנו…." (בראשית פרק כו פסוק יט). מיום שהתיישב במושבה, הקדיש לה אייזנברג את כל חייו. הוא השתתף באסיפה הכללית הראשונה, היה חבר הוועד הראשון, היה מנהל מטעם חברת "מנוחה ונחלה" וראש הוועד של רחובות בשנים 1901 – 1922.

ידידות עם הרב קוק

אייזנברג היה בידידות גדולה עם הראי"ה קוק, שכיהן אז כרבה של יפו וגם כרב המושבות, ובתוכן רחובות בה התגורר אייזנברג. מדי קיץ, כשהרב קוק היה מגיע לנפוש במושבה, היה אייזנברג מנצל כל שעת-כושר להמצא במחיצתו.

הרצי"ה קוק סיפר (בספרו 'לשלושה באלול'): "אהרן אייזנברג היה עוסק בהרבה עניינים ישוביים ומדיניים חשובים מתוך התייעצות אתו [-עם הרב קוק]". והוסיף הרצי"ה שהשניים עבדו יחד על "עניין עליית יהודי תימן לארץ, סידורם בעבודה חקלאית ושיכונם במושבות".

את הערכתו של הרב קוק כלפיו נוכל ללמוד ממכתביו אליו. באחד מהם הוא מתארו: "רב המפעלים בעבודת בנין ארצנו ותחיית עמנו", ובמכתב אחר הוא מכנהו: "ידידי המרומם כביר המפעלים ובניין ארצנו".

בחורף תרפ"א שלח הרצי"ה קוק מכתב לאייזנברג, בו ביקש ממנו להרתם לפעילות 'הסתדרות ירושלים' שהקים אביו הראי"ה, למען תחיית הקודש בעם. במכתב זה, השמור בארכיון מכון הרצי"ה ומתפרסם כאן לראשונה, כתב הרצי"ה:

"אנחנו פונים לכבודו: בקרבת רוחו למרן הרב שליט"א ולהשפעתו ולעבודתנו הגדולה הזאת, יהא לנו לעזר ולסעד בכל אשר בחוג עבודתו, וביחוד – בעמדנו בקשר תכוף בזה – בהמצאת ידיעות נאמנות, מדויקות ומפורטות, מעניני הישוב, המדיניים והישוביים, ובהוראת הדרך והעצה ע"ד פרסום הידיעות ועם מי להתקשר ואיך לסדר בזה".

דאגתו משכחת המסורת

פרופ' אליאב שוחטמן, במאמרו על אייזנברג, 'איש העליה הראשונה על לאומיות יהודית ומסורת ישראל' (האומה, גיליון 150) מציין כי אייזנברג היה שותף לעמדתו של הרב קוק, שהביע חשש "מעתידו של המפעל הציוני, אם יימשך הנתק שבין הלאומיות ובין תורת ישראל".

באגרת משנת תרס"ז, כתב אייזנברג לבתו יהודית (הררי), מחנכת עברית ומייסדות תל אביב:

"… הקשור רק בקניינים לאומיים ומבטל את המסורה ואת אשר נתקדש בעט מכבר אף הוא אינו עשוי להביא לנו את התועלת.

רק הגולה הארוכה היא שגזלה מהמסורה את רוחה הלאומי, אבל עובדה היא ששומרי המסורה הם שעוררו את הלאומיות בתוכנו. ר' יהודה הלוי והרמב"ן מדורות קודמים והרב קאלישר וחבריו הרבנים מהדורות האחרונים. הם עוררו את האהבה והתקווה לישוב הארץ. מאיזה בית ספר שאבו הללו את לאומיותם? מהתלמוד, מדברי חכמינו הקדמונים המלאים אהבה לארץ".

במאמרו הנ"ל חשף פרופ' שוחטמן אגרת שכתב אייזנברג למחותנו הרב בלומברג, לרגל אירוסי ילדיהם, חיים (בלומברג) הררי, שגדל בחינוך חילוני ב'מקוה ישראל', ויהודית אייזנברג-הררי.

באגרת זו מביע אהרן אייזנברג את דאגתו נוכח עתידו הרוחני של הדור הצעיר בכל הקשור ליחסו לתורה, וכך הוא כותב:

"אנכי אינני מהקנאים ואדוקים, אבל הנהגת ביתי הוא על דרך התורה שומרי מצוות מועד ושבת כהלכות גוברין יהודאין. וכן הנני מתנהג בחינוך הבנים, הנני לומד אתם את הדת ותורות ומצוות ישראל, יחד עם השכלה אנושיות, ואת כולם הנני מאחד עם הלאומיות ותקנת בניין עמנו. ותודה לאל כי עד עתה עלתה בידי. וכן מחונכת בתי יהודית, למדתיה הרבה ביהדות… היא שומרת מצוות כבת ישראל כשרה על פי הכרה עצמית".

אייזנברג חותם במשפט זה: "אצלי הדת והלאומיות, חיי משפחה וחיי העם, מאוגד בקשר אחד, ולא אוכל להבדיל ביניהם, ולא אוכל לוותר בחסרון אחד מהם".

באש ובמים

אהרן אייזנברג נפטר בי"ב בתשרי תרצ"ב. ברחבי הארץ פורסמו מודעות אבל על פטירת "הציוני הוותיק, עמוד התווך שביישוב ביהודה, הרב אהרן אייזנברג".

בהספד שנשא עליו ידידו משה סמילנסקי, סיפר:

"אתה היית האיש אשר במשך 41 שנה נשאת עליך את עול רחובות והישוב כולו. תמיד זכרתי את רוח ההתלהבות שנפחת בנו [בהתיישבות]. לו אמרת לנו 'לכו באש ובמים' – כי אז היינו הולכים כאיש אחד" ('דואר היום' חשוון תרצ"ב).