במאמרי 'הגיע הזמן להחליף את ההמנון הלאומי', שמופיע כאן באתר, עסקתי בשירים שונים שעלו במשך השנים כאופציה לשמש כ'המנון הלאומי'. חתמנו את המאמר בהצעה לקבוע את מזמור קכו בתהילים: 'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון' – בתור המנון לאומי, והצעתי להעדיף את הלחן שיצר החזן העולמי יוסל'ה רוזנבלט למזמור זה.
לאחר פרסום הדברים נתקלתי בספרו של הרב ד"ר שמואל רוזנבלט, בנו של יוסל'ה, ובו מסופר כך:
"בשעה ששמע חיים נחמן ביאליק את אבא שר את המנגינה של ״שיר המעלות״, הגיעה התרגשותו עד כדי כך, שקם והכריז כי לדעתו מן הראוי להתאים מנגינה זו להימנון הלאומי".
ואמנם ביאליק לא חשב להכתיר את 'שיר המעלות' כהמנון לאומי, אך הנה כי כן הוא התלהב כל כך מהלחן של רוזנבלט, והציע להצמידו ל'התקווה'.
הלחן ל'שיר המעלות' הוא רק אחד מתוך כ-600 יצירות שהותיר אחריו רוזנבלט, שזכה לתואר "מלך החזנים". הוא הותיר אחריו מורשת נכבדה של מוזיקה ליטורגית יהודית, שתרמה רבות לעיצוב עולם החזנות. רבות מיצירותיו נחשבות לקלאסיקות של עולם החזנות האשכנזית.
הביקור בארץ
בחורף תרצ"ג, כאשר היה רוזנבלט במצב כלכלי ונפשי קשה, הגיעה אליו הצעה מאת חברת הסרטים האמריקנית-ארצישראלית "קול אור", לצלם סרט בארץ ישראל, כאשר תפקידו של רוזנבלט יהיה לשיר כמה מיצירותיו על רקע נופי הארץ. למרות אי הוודאות ברווחיות הסרט, קיבל רוזנבלט את ההצעה בהתלהבות, מאחר שחפץ מאוד לבקר בארץ ישראל.
כמה ימים לפני חג הפסח תרצ"ג, הגיע רוזנבלט לארץ ישראל. הקהל בארץ, שהכיר אותו מהעיתונות ומההקלטות, קידם אותו בהתלהבות רבה. קבלות פנים נערכו לו בכל רחבי הארץ, והוא סייר בזמן קצר לאורכה ולרוחבה. הוא התרשם מאוד מהארץ, והחליט להשתקע בה.
קשריו עם 'מרכז הרב'
ידידות נפש כנה ואמיתית נוצרה אז בין הרב קוק ליוסל'ה רוזנבלט. החזן בילה כל זמן פנוי שהיה לו במחיצת הרב. הוא גם הפקיד בידי הרב למשמרת ספר תורה קטן, עד אשר ישוב ארצה להשתקע בה. בשבתות בהן שהה בירושלים (כעשר שבתות) נהג יוסל'ה לבקר בסעודה שלישית בבית הרב ויחדיו זמרו מזמירות השבת.
מתי הכיר לראשונה את דמותו של הרב קוק? עד היום היה מקובל כי ההיכרות נוצרה בביקורו אצל הרב בקיץ תרצ"ג. אולם מכתב ברכה קצר, שפורסם שש שנים קודם לכן בעיתון 'הארץ' (י"ח בתמוז תרפ"ו) על ידי תלמידי ישיבת מרכז הרב, שופך אור על ניצני הקשר בין רוזנבלט לבין הרב:
"מעומק לבנו הננו מביעים את ברכתנו לחברנו הנעלה הרב שמואל ליב ראזענבלאט הי"ו, בן החזן המפורסם הר' יוסף ראזענבלאט הי"ו, ליום הכתר[ת]ו בתואר רב מאת רבנו הגדול גאון עוזנו ראש הישיבה מרן מוהרא"י הכהן קוק שליט"א וליום שובו לארץ מולדתו בשלום".
התלמידים, ר' אריה בוירסקי ור' יצחק שולזינגר, מאחלים לידידם, הרב הצעיר שמואל רוזנבלט, להצליח בדרכו החדשה, ברבנות שיקבל בקהילת קודש בחו"ל. משמעות הדבר היא ששמואל רוזנבלט היה תלמיד ישיבת מרכז הרב, והתעלה שם בתורה עד שזכה לקבל סמיכה מאת ראש הישיבה הרב קוק. יש להניח כי את שכר הלימוד של שמואל רוזנבלט שילם אביו החזן הדגול, מכספו הדל. מסתבר שהבן סיפר לאביו על רשמיו מהרב קוק, ואף שיתפו בחוויותיו מהישיבה, כך שהחזן כבר זכה להכיר את הרב קוק מרחוק.
הניגון שהוריש ל'בני עקיבא'
בתפילות שבת פרשת שלח היה רוזנבלט חזן בבית הכנסת 'החורבה'. השם העולמי והמודעות הגדולות שנתלו בערב השבת בירושלים, עשו את שלהם, ובליל שבת נהרו רבים לעיר העתיקה, לשמוע את קבלת השבת של יוסל'ה. בין היתר הוא ניגן את "מזמור שיר ליום השבת", ארבע מילים אלה הפכו אצלו לפזמון חוזר אחרי כל כמה פסוקים, פזמון נאה, שהפך את כל הקהל למקהלה אחת גדולה, שליוותה את החזן בתפילתו. בתום התפילה, כשחזר המתפללים לביתם, הייתה זו מנגינה המתנגנת בפי רבים. זוהי המנגינה המושרת עד היום הזה בקבלת שבת בכל "ישיבות בני עקיבא" ובתי הכנסת של הציבור הדתי לאומי.
המנגינה האחרונה: 'ישמח לבי'
יוסל'ה הוזמן ובא ל"סעודה שלישית" של הרב. כמובן, נודע הדבר בעיר והגיעו מקורבי בית הרב מקרוב ומרחוק לראות ולשמוע. אחד הנוכחים פנה אל רוזנבלט וביקש ממנו לשיר, אבל האורח סירב באדיבות ואמר: "ראשית-כל באתי לשמוע דברי תורה מפי הרב". לאחר הדרשה כיבד רוזנבלט בשירת תפילת "רחם נא ה' אלוקינו על ישראל עמך", וכך בלחנו המפורסם ל"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".
במוצאי שבת אחרי ההבדלה, נכנס לחדר האוכל בבית הרב ונתכבד בכוס תה, גלגל שיחה בנעימות ובפשטות עם בני הישיבה. הם הביאו לפניו את שירו של הרב קוק למוצאי שבת "ישמח לבי וקרבי" והוא חיבר בו במקום מנגינה, שכל המסובים החרו-החזיקו בה. אגב: לחן זה קיים עד היום בכתובים, ומחכה לגואל שיפרסמו. עד מהרה הפכה המסיבה כמסיבת כבוד ליוסל'ה.
היתה זו המסיבה האחרונה בחייו. ניגונו של רוזנבלט ל'ישמח לבי', הוא הלחן האחרון שיצר בחייו הקצרים.
למחרת, ביום ראשון, יצא רוזנבלט להקליט קטעי תפילה, במקומות הקשורים בהם, עבור סרט "שירת בת עמי" (ניתן לצפות בו ביוטיוב), והוא שר "רחל מבכה על בניה" על יד קבר רחל, "הירדן יסוב לאחור" על שפת הירדן וכו'. על יד ים המלח תקף אותו שבץ לב, ובערב עלתה נשמתו השמיימה.
"נעים זמירות ישראל"
גדול היה הזעזוע בארץ ובחו"ל. למעלה מששת אלפים איש, מכל החוגים, הגיעו להלוויתו בתוככי ירושלים. הרב קוק נשא עליו מספד מר, כשהוא מתייפח ודמעות רותחות מתגלגלות מעיניו (ההספד נדפס ב'מאמרי הראיה'). "את הארון נשאו תלמידי ישיבת מרכז הרב, ששמרו גם על הסדר", דיווח 'דואר היום' (כ"ו בסיון תרצ"ג).
עיתוני העולם, יהודים ושאינם יהודים כאחד, פרסמו את הידיעה על מותו הפתאומי של רוזנבלט. הם העלו על נס את הסכומים העצומים שתרם למטרות צדקה, ואת מסירות הנפש שגילה בדחותו את ההצעות הקוסמות לשיר באופרה, מתוך נאמנותו למסורת ישראל.
