גיבור תל חי ברגעי האימה: "ראיתי פתאום את רבי שמעון שקופ"

המציאות מול הסיפור

כתבתי כמה פעמים על כך שרוב ככל הלוחמים בתל חי גדלו בבית דתי, וחלקם היו אף בוגרי ישיבות חשובות באירופה. זוהי עובדה חשובה שלא נזכרה באף אחד מהספרים שנכתבו על פרשת תל חי ובביוגרפיות של יוסף טרומפלדור. חשיבותה גדולה כלפי אלו שהשתמשו בסיפור תל חי כדי לנגח את הציבור הדתי, שכביכול לא צומח בו נוער חלוצי וציוני, ורק הגימנסיה העברית בתל אביב מצמיחה גיבורים…

נתן זהבי היה אחד מהלוחמים בתל חי, לצדו של יוסף טרומפלדור. הוא נפצע מירי הערבים, אך נותר בחיים. מי שקורא את עדויותיו כפי שהן מופיעות בספרים הרשמיים של תל חי, לא יכירו באמת, ולא יגלה את המקום שבו צמח. כך גם בכתבה שפורסמה אחר פטירתו בעיתון 'מעריב' (3 באפריל 1984), העיתון מדלג מלידתו ועד עלייתו ארצה…

אגב, בכל שנות נערותו לא נקרא נתן זהבי בשם "נתן" אלא בשם היהודי-יידישאי "נטע", ושם משפחתו המקורי היה בכלל ז'ולטי. רק בגיל מבוגר הוא עברת את שמו ל"זהבי".

והיכן גדל נטע ז'ולטי?

הכרה דתית

בספרות על תל חי עולה דמות של צעיר חילוני שמתגייס להגנת תל חי יחד עם קומץ בחורים חילונים, וגם כמעט אין מילה על האידיאלים שמשכו אותם למקום. התנ"ך לא מוזכר אף פעם אחת. כביכול טרומפלדור וחבריו ינקו את אהבת המולדת ממקורות נכריים, רוסיים או ליטאיים, או שהתאהבו בשמש הנהדרת והמרחבים הירוקים בתל חי.

החלטתי לחפש מידע עליו דווקא בספרים שאינם מתיימרים לספר לנו את ההיסטוריה הציונית הרגילה. בתוך כך הגעתי לספר זכרון על הקהילה היהודית בעיירה סוקולי, בה נולד וגדל. וכאן נכונה לי הפתעה. בתוך הספר נדפסו זכרונותיו של זהבי, וכך הוא מספר:

"הייתי חבר קבוצת תל חי משנת תרע"ט 1919 …. בליל שבת נפל חברנו שניאור שפושניק ז"ל, קרבן ראשון להגנת תל חי. בחור עדין ורגיש ובעל הכרה דתית…".

כלומר: לא רק שקדושי תל חי (מלבד טרומפלדור) גדלו בבית דתי, אלא שאחד מהם היה "בעל הכרה דתית", כלומר: דתי במידה מסוימת. לפני מותו, כתב שניאור לאחיו יהושע: "נקרב אנו את הקץ במעשינו הפעוטים וברוחנו הכבירה כי בני בר כוכבא ורבי עקיבא אנו ובזאת תפארתנו".

ואחר גילוי-אגבי זה, אנו מגיעים לעיקר: מה שורש הציונות והגבורה של ז'ולטי-זהבי? מהיכן שאב את המסירות נפש "בעד ארצנו"?

מקור הציונות: התנ"ך

שימו לב מה הוא מספר על עצמו:

"מה הניע אותי אז, בטרם קיימת היתה תנועה חלוצית – לעלות לארץ ישראל?
זוכר אני את עצמי כילד קטן, שאך התחיל ללמוד תנ"ך, וכבר חלמתי על ארץ ישראל.
הר איצ'קי הצטייר בדמיוני כהר הכרמל, ובריכת הכומר כנהר הירדן. האהבה והערגה לארץ ישראל רחחו בדמי.
זכור לי ליל חורף אחד ואני אז ילד כבן חמש. בחוץ השתוללה סופת שלג ובבית ישבה אמי על יד התנור ומרטה נוצות לאורה הפגום של העששית. אני עיינתי בספר התנ"ך ולפתע קמתי, הלמתי בידי על השולחן, והכרזתי: לכשאגדל, אסע לארץ ישראל!

בשעת מעשה נדקרתי במחט, שהיתה על השולחן. מעצמת המכה היא נשברה ופצעה את ידי. טפות דם נטפו מהפצע. היתה זאת ברית דמים ראשונה שלי עם ארץ ישראל.

מאז התבגרתי ולמדתי בישיבות. הלכו רגשותיי לארץ האבות וגברו בי. פשוט קשה היה לי לשלוט ברוחי ולהחזיק את עצמי, עד שלא אגשים את מבוקשתי ואעלה לארץ ישראל.

ביום נפילת תל חי הייתי האחרון שדברתי עם יוסף טרומפלדור".

על שערי מוות

לאחר מכן מספר זהבי על תקרית שהתרחשה כאשר החלו אנשי תל חי לכפר חמרה (לפני הקרב בתל חי):
"… יעצתי לחבריי להתלבש בבגדי חול, כדי לא למשוך תשומת לב השודדים לבגדי השבת, שיעוררו תאבונם להפשיטנו מהם".

במהלך הביקור במקום, נשדדו הצעירים על ידי הבדואים שתקפו אותם. אחד הבדואים הצמיד חרב לגרונו של זהבי, ואז:
"החושים הבריאים והערים שלי שותקו וחדלתי לראות סביבי. אפילו את הבדואי המאיים עלי, לא ראיתי ולא שמעתי. לא יאומן, כי דווקא באותו הרגע עברו במוחי מחשבות על הורי ומשפחתי אשר בפולניה, על עברי, הסואן התרחשויות אין ספור. לפני עיני ראיתי פתאום את רבי, הגאון שמעון שקופ, שאור ענווה זורח מעל פניו, יושב ומסביר סוגיא "אין איסור חל על איסור" […].

(מתוך הספר 'סוקולי' עמ' 252-253)

המשפט הזה, שחושף למעשה את הרקע הישיבתי בו גדל זהבי, לא מופיע בספרים שבהם סיפרו על התקרית, כולל אלו שהביאו את תיאור המעשה מפיו. ולא במקרה.

כך למשל בספר 'איש תל חי – זלמן בלחובסקי – פרשת תל חי לאחר כתשעים שנה' מובאת עדותו של זהבי (עם דילוגים במקור) לפיה באותם רגעים קשים הוא נזכר בליל הסדר, ותו לא. כלומר, אף אחד לא טורח לספר לנו שהוא גדל בבית דתי, למד בישיבות אצל גדולי הדור, ומתוך התנ"ך הוא שואב את אהבתו לארץ – כל המידע הזה חסר משמעות, ומיותר לחלוטין, בעיני ההיסטוריונים.

בישיבת רבי שמעון שקופ

ומה הקשר בין נתן זהבי מגיבורי תל חי, לבין רבי שמעון שקופ, מגדולי ראשי ישיבות ליטא, מחבר הספר הלמדני הנודע "שערי יושר"?

מתברר כי נתן-נטע ז'ולטי-זהבי היה שייך לקבוצת תלמידי ישיבה שהיו ידועים בזמנם בסוקולי כתלמידי ישיבת בריינסק, ולמדו שם אצל רבי שמעון שקופ זצ"ל. לאחר מכן עבר עם כמה מחבירו לישיבתו של הרב יצחק יעקב ריינס, מייסד תנועת 'המזרחי', בעיר לידה. שם רכשו התלמידים גם השכלה חיצונית מלבד לימוד הגמרא והחינוך ביראת שמים.