מאיר דובינסקי נולד בביקי על יד אומן (אוקראינה), בתאריך כ"ו בחשון תר"ן (דצמבר 1889), לאביו משה (סוחר), ולאמו מרים בת ישראל פורטוגל.
מאיר קבל בצעירותו חנוך מסורתי. למד בחדר ובישיבות צרקס וקורסון. השכלה כללית רכש באופן פרטי.
בביתו שררה אוירה מסורתית וציונית. אביו היה מחסידי ברסלב ומחבב ניגונים יהודיים עממיים.
החל משנת 1903 היה פעיל בעיירתו בתנועת פועלי ציון.
ב-1910 גוייס לצבא הרוסי לשרת בתורקיסטן. לאחר שחרורו ב-1913 נאלץ לעזוב את רוסיה. לא יכול היה להגיע לארץ ישראל נסע לאמריקה. התישב בעיר מילבוקי ויסקנסין על יד שיקאגו ועבד כפועל.
שרת בגדוד הארבעים ואח"כ בגדוד 38 של קלעי המלך. הגיע ארצה ב-1918 יחד עם דוד בן-גוריון ויצחק בן צבי.
ביום ההתנפלות על תל-חי השתתף בישיבה עם יוסף טרומפלדור בכפר גלעדי. כאשר הגיעה הידיעה על ההתקפה פקד טרומפלדור על עשרה חברים לפרוץ בשרשרת לתל-חי המוקפת. לכל אחד מהם וטרומפלדור בראשם היה רובה וחמשים כדורים. שרשרת הערבים נפרצה. כשחדרו לתוך הבנין פקד טרומפלדור עליו ועל שלשה נוספים לצאת לחצר ולהגן על השער. ארבעתם נשארו מנותקים ולא ידעו על הנעשה בפנים. רק ראו שטרומפלדור הוכנס כשהוא פצוע.
המצב החמיר. אי אפשר היה לחצות את החצר אל דלת הכניסה. כאשר נותרו לכל אחד מהם שני כדורים בלבד, החליטו לנסות לפרוץ קיר ולהכנס, באם זה לא יצליח, יירו עוד כדור והכדור האחרון כל אחד לעצמו.
כאשר עשו את הפרצה בקיר, חשבו הנצורים בבית שהערבים מתפרצים וכי הארבעה בחוץ כבר אבדו, אברהמי אף רצה לירות מבעד לפרצה, אך הוא צעק אליו: "אברהמי, זה אני דובינסקי", וכך ניצלו.
בשנת 1921 נשא לאשה את חנה בת ר' זנוויל ציזיק (אחותה של שרה ציזיק שנפלה בתל חי) ועבר יחד עמה למשק הפועלות בנחלת יהודה על יד ראשון-לציון.
(מתוך 'האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו' מאת דוד תדהר).
אגב: בראיון עמה סיפרה גולדה מאיר שדובינסקי היה זה שהשפיע עליה לעלות לארץ (ראו: 'דבר', 25 בספטמבר 1969).
