13 ראיות לכך שמר שושני הוא הרב הלל פרלמן

13 הוכחות שהגאון המסתורי מר שושני הוא הרב הלל פרלמן:

• משפחת פרלמן (האבא ר' מנחם פרלמן, בניו, נכדיו וניניו) טוענים זאת, ויידעו על כך כמה ממקורביו של שושני עוד בחייו וגם לאחר מותו.

• תמונתו של הלל פרלמן (מתוך האלבום המשפחתי, המצוי בידי משפחת פרלמן-מינץ) כבחור צעיר, זהה לחלוטין לדמותו של שושני בתמונותיו הידועות לנו.
ספי גלדצהלר שוחח עם מומחה מספר 1 בארץ לזיהוי פנים, והציג לו את התמונה של הלל פרלמן מול התמונה של שושני. המומחה טוען כי: "הבחור הצעיר בתמונה מימין הוא אותו איש בתמונה משמאל".

• התיעוד על הלל פרלמן, "העילוי מירושלים", פוסק לקראת שנות השלושים. שושני מופיע בראשית שנות השלושים.

• שלום רוזנברג, עמנואל לוינס, דניאל שנורמן, משה שוובר ועוד – שהיו הכי קרובים לשושני, קיבלו את הזיהוי עם פרלמן, ללא עוררין. רוזנברג קרא לבנו הבכור הלל, על שם רבו. נכדו של לוינס אף הוא קרוי הלל. הם הבינו שכל השמות האחרים של מורם הנם בדויים.

• שושני סיפר לתלמידיו (ובהם שלום רוזנברג) שהוא למד אצל הרב קוק. לרב קוק הייתה ישיבה ביפו, רק בה הוא לימד. בישיבה למדו קומץ בחורים (כולם אשכנזים) עילויים, ואחד מהבולטים והידועים שבהם הוא הלל פרלמן. בנוסף סיפר שושני למכריו כי הוא גדל בירושלים ונבחן אצל הרב זוננפלד על דפי גמרא בעל פה.

• שושני סיפר לפרופ' רוזנברג שהוא גלה מהארץ לארצות הברית. גם הלל פרלמן גלה.

• שושני החזיק באמתחתו כל השנים מכתב שקיבל מהרב קוק, ובו תארי כבוד מצד הרב אליו. מבין המכתבים שנדפסו בספר 'אגרות הראי"ה' (מתוך העתקים ששמר הרב קוק) המכתב היחיד שתואם לכך הוא המכתב אל הלל פרלמן.

• התארים שכותב הרב קוק אל הלל פרלמן תלמידו, במכתבים שנדפסו באגרות הראי"ה, תואמים במדויק לדמותו של פרלמן. בקי, חריף, רב תבונות, נבון בחדרי תורה וחכמה (-השכלה כללית). אלו תארים ייחודיים שהרב קוק לא כתב אותם לאף תלמיד או אדם אחר כל חייו.

• אנשים שהכירו היטב את שושני, העידו שהיה לו מבטא ליטאי, ושהוא היה אשכנזי. גם אלי ויזל מעיד על כך. כלומר, הוא לא היה מרוקאי, אלא יליד ליטא. זה תואם לדמותו של הלל פרלמן, ולא לדמויות אחרות של עולים ממרוקו.

• הרב מאיר מינץ, אחיינו של הלל פרלמן, מעיד שהוא זוכר שר' מנחם פרלמן הבין כבר ב-1933 ששושני הוא הלל פרלמן. הוא מתאר זאת כעובדה ברורה ללא כל ספק. את הדברים כתב מינץ במכתב ששלח לשושני.

• את המכתב הזה הקפיד שושני לשמור כל חייו, במשך כעשרים שנה, ולקחו אותו עמו בכל נדודיו.

• רוב ככל החוקרים של שושני כיום, של דמותו ותורתו, מחזיקים בעמדה ששושני הוא הלל פרלמן.

• התלמידים של שושני שלא קיבלו טענה זו, זה מפני שהם נפטרו לפני שפורסמו המחקרים עם כל הממצאים שהוזכרו לעיל. תלמידים אחרים נטו לחשוב ששושני הוא מרדכי רוזנבאום, בגלל שכך הוא הציג את עצמו, ולא הבינו שזהו עוד שם בדוי שלו (שושני=בן שושן=ויקטור סושון=רוזן[באום]). אני לא מכיר כיום חוקר רציני אחד, או תלמיד של שושני, שכופר בזיהוי של שושני כהלל פרלמן, או טוען ששמו האמיתי היה מרדכי רוזנבאום/ויקטור סושון.

• עצם העובדה שיש הרבה הוכחות חזקות ששמו 'הלל פרלמן', ואין שום הוכחות לשום שם אחר, היא בעצמה אומרת ששמו הוא הלל פרלמן.

האם יש הוכחה ששמו היה "מרדכי"?

אך לכאורה יש הוכחה ששמו *האמיתי* של מר שושני היה "מרדכי". זו הוכחה שהעלה לראשונה הסופר אלי ויזל, ולאחרונה צפה ועולה שוב ושוב:

• פעם אחת שושני עלה לתורה, וכששאלו אותו לשמור הוא אמר שקוראים לו מרדכי.

כנגד "הוכחה" זו צריך לומר בצורה הכי ברורה שיש: ה"הוכחה" הזאת אינה מחזיקה מים. מי שמציג אותה לא מבין מי זה מר שושני וגם לא מבין מהי "זהות בדויה". אין לי ספק שאלי ויזל ידע היטב שהיא בדיחה, כשם שידע ששמו של שושני הוא הלל פרלמן (כפי שהוכיחה ד"ר יעל לוין במאמרה 'תעלומת שושני: הפתרון').

כל יהודי שפוקד את בית הכנסת, יודע שאין שום משמעות מהותית לשם שבו מעלים אדם לתורה. זוהי פעולה טכנית לחלוטין. כל שכן כשמדובר על אדם מסתורי כמו שושני, שמקפיד באדיקות במשך עשרות שנים להסתיר את זהותו ושמו האמיתי. אדם ששואלים אותו איך קוראים לו והוא עונה תשובה (שמבחינה פורמלית היא לא אמת): "שושני". אני מניח ששושני לא היה כל כך טיפש (ולפי העדויות שבידינו – הוא לא היה כזה), ואם כן הוא בוודאי לא היה חושף את סודו ("שמי האמיתי הוא מרדכי") והורס לעצמו את כל התדמית הסודית עליה עמל שנים, רק בגלל שהגבאי ביקש ממנו להעלות אותו לתורה…

מידע נוסף על מר שושני ראו בספרי החדש: 'נגלה ונסתר – סיפורים על מר שושני'.