זהו האיש שהכיר הכי טוב את מר שושני

את הדמות הזאת לא פגשתם בסרט 'חידת שושני', ולא במקרה.

זהו אחד האנשים הקרובים ביותר למר שושני. אולי מי שהכיר אותו יותר מכל בן אדם אחר עלי אדמות. הוא ידע את סודו של שושני, והיה משוכנע בכך ששמו הוא הלל פרלמן. הוא יכול היה להישבע על כך על ספר תורה.

שמה של הדמות הזאת הוא מנחם מאנס פרלמן. הוא גידל את בנו הלל, שנודע מילדותו כנער פלא שיודע את התנ"ך בעל פה. הם הסתובבו יחד בעיירות ברחבי ליטא, שם ארגן האב מופעי רחוב שבהם הפגין בנו את זכרונו הצילומי. הקהל היה אחוז השתאות והעניק מתנות כספיות לילד. בשלב מסוים יעצו לאב לשלוח את הבן לארץ. ההורים נפרדו בצער מבנם האהוב.

הלל עלה ארצה ולמד בישיבות בירושלים. משם המשיך לישיבת הרב קוק ביפו. במלחמת העולם הראשונה גורש למצרים. משם התגלגל לארה"ב. חמש עשרה שנה הוא היה בארה"ב (גם לזה אין לזה זכר בסרט). "העילוי מירושלים" קראו לו. הוא העביר שיעורים קבועים בכמה בתי כנסת. ואז, בראשית שנות השלושים הוא נעלם כאילו בלעתו האדמה. הוא ניתק את קשר המכתבים עם משפחתו.

האב, מנחם פרלמן, דאג מאוד. לא היה לו מושג איפה נמצא בנו הלל. והנה יום אחד מתפרסמת כתבה בעיתון יידישאי, אותה כותב הרב שמואל פליסקין, הביוגרף של ה'חפץ חיים'. פליסקין, שביקר אז בפריז, מספר לתומו על כך שמסתובב שם גאון ענק שכמותו מעולם לא פגש, ושמו… שושני. (את המאמר הזה מצאתי לפני שלושה חודשים.)

מנחם פרלמן אורז את תרמילו, ויוצא לדרך הארוכה, מבריסק לפריז. דרך של כמה שבועות. איני יודע אם כשיצא לדרך כבר ידע ששושני הוא אכן בנו, או שרק קיווה לכך בכל מאודו.

הוא מגיע לפריז, ושם כנראה הוא נפגש עם שושני. אני נזהר וכותב: "כנראה", כי על זה אין לנו עדות מפורשת, אולם מתוך החומרים שלפנינו ניתן כרגע להסיק זאת.

מנחם חוזר לבריסק, ומעדכן את אשתו ובניו, ואף את נכדו בן העשר, מאיר מינץ, שב"ה הלל נמצא, וכי שמו מעתה הוא שושני.

חלפו להם כמה עשרות שנים. מאיר מינץ, שבינתיים הוא כבר רב בכיר ונערץ, מנסה ליצור קשר עם מר שושני דודו. הוא שולח לו מכתב, ובו הוא מבהיר לו חד וחלק: אנחנו יודעים את הסוד. אתה הוא הלל, דודנו האבוד. מינץ גם מביא הוכחות לכך.

מר שושני, שבורח מכל שיוך משפחתי או מגזרי, ונלחם על אלמוניותו, בוחר כמובן שלא להגיב. הוא לוקח את המכתב שקיבל מאחיינו, מקפל אותו, ומניח אותו בתוך המזוודה שלו. מאז, הוא מקפיד לקחת אתו את המכתב הזה בכל מסעותיו ברחבי העולם. עד יומו האחרון.

אין לנו תיעוד מדויק מה בדיוק היה בפגישה בין מנחם פרלמן לבנו הלל. אנחנו רק יודעים שכשהוא חזר למשפחתו, הוא בישר להם שהבן האבוד נמצא. איך אנחנו יודעים זאת? לפי מה שמספר לפי תומו הנכד-האחיין מאיר מינץ, וגם לפי עמדתה של משפחת פרלמן-מינץ בכל עשרות השנים שחלפו, עוד בחייו של שושני ועד היום.

כאבא לילדים אני יכול לגלות לכם, שגם אם לא הייתי פוגש את הבן שלי במשך עשר שנים, ברגע שהייתי נפגש אתו שוב הייתי מזהה אותו בתוך שתי דקות, לכל היותר. אין מי שמכיר את האדם יותר מאביו ואמו. במיוחד כשהבן אינו כשאר בני גילו אלא עילוי מופלא. לכן אין להטיל ספק בזיהויו של מנחם פרלמן את שושני בתור בנו. כל מי שמפקפק בכך, עליו נטל הראיה.

המידע שהבאתי כאן מבוסס על החומר שחשפתי בספרי החדש: 'נגלה ונסתר – סיפורים על מר שושני'.