א"ד גורדון עם ר' שמחה בונים מפשיסחה, וההחמצה הגדולה…
בספרי 'אני מבקש לב דופק' על א"ד גורדון פרסמתי מאמר מרתק שכתב עליו אליהו רוטשטיין, חלוץ-דתי, ממקימי הפועל המזרחי וממייסדי כפר פינס.
את מאמרו של רוטשטיין מצאתי בגיליון עיתון ישן-נושן משנת תרפ"ה (1925). המאמר נחתם כך:
"א"ד גורדון לא היה רק יוצר רעיון העבודה בישראל, אלא גם משורר העבודה, ולא רק ממבט היחס המקורי העברי לעבודה, אלא גם מפני שהעבודה משפרת את חייו של האדם. תורתו היא תורת החיים גם של הפרט, אור המאיר לשבילי החיים של כל אחד מישראל ואדם".
לאחר שהוצאתי את הספר, יצרה איתי קשר נורית, נכדתו של רוטשטיין, וכתבה לי את הדברים הבאים:
"סבא אליהו עלה ארצה בשנת 1922, סמוך לאחר פטירתו של א"ד גורדון. לסבא היו שני דמויות מופת, גורדון והאדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה. על שולחן הכתיבה של סבא, שני תמונות של הנ"ל היו יחד במסגרת אחת. סבא הכיר היטב את תורתו של גורדון כמחולל "דת העבודה".
עוד סיפרה לי נורית:
זמן קצר אחר עלייתו לארץ הלך רוטשטיין עם אחד מחבריו ב'קבוצת צבי' בחדרה לקברו של גורדון בדגניה. כיצד הם הגיעו? מחדרה עד עפולה – הלכו ברגל, ומשם נסעו ברכבת העמק עד צמח, ואז צעדו לדגניה הסמוכה.
תגובה אחת
מעניין מאוד