במהלך מחקריי על שושני הגעתי (דרך הדיון המרתק עליו פורום אוצר החכמה) למשפחת חרדית בשם גוטליב. שושני התארח אצלם במשך תקופות ארוכות, בחו"ל ובארץ. הסבא שלהם, ר' שמשון גוטליב, היה מראשי המזרחי באורוגוואי, ושגריר ישראל באורוגוואי.
את הסיפורים המדהימים ששמעתי ממשפחת גוטליב על שושני, לא שמעתי מאף אדם אחר, והם מציגים את שושני באור חדש.
ראיינתי כמה מבני המשפחה המורחבת. כולם סיפרו לי בהערצה ובחום על דמותו המרתקת של שושני, כפי ששמעו מהוריהם, או שהכירו מעט בילדותם.
בקובץ פנימי שהוציאה לאור המשפחה מצויים כמה סיפורים וזיכרונות שלהם על שושני, ואביא כאן כמה מהם (הבאתי את הדברים בשלמות בספרי החדש 'נגלה ונסתר', מי שרוצה יכול לעיין שם).
לפני שנתחיל אני רוצה להוסיף שתי הערות:
שאלתי אותם אם שושני היה אשכנזי-ליטאי (המתאים לדמותו של פרלמן) או מרוקאי (-בן שושן). הם ענו לי שברור שהוא היה אשכנזי, בלי כל ספק.
אגב, כמעט כל מי שהכיר את שושני, הבחין בכך, בעיקר במבטא הליטאי שלו, וגם אלי ויזל מציין זאת.
דבר שני – שימו לב שיש מכנה המשותף לכל הסיפורים שמשפחת גוטליב מספרת. בשלב הזה אני לא רוצה לפרש אותו, אלא שאתם תבינו אותו לבד.
מהי משמעות הדבר שיש מכנה משותף לסיפורים? ולמה הסיפורים הללו פחות ידועים מאשר כל מיני אגדות אחרות?
התשובה היא ברורה: אם תבקשו משני אנשים לספר לכם סיפורים על דמות אחת, כל אחד יספר לכם עליה מנקודת מבטו, לפי מה שמתאים לו. לא צריך לקרוא לזה אג'נדה וגם לא שכתוב היסטוריה, זה פשוט ככה טבע האדם, וזה בסדר גמור. בכל ביוגרפיה שתיקחו לידיכם תיווכחו בעיקרון הזה.
גם בתחום של סיפורי שושני נכון הדבר. שימו לב תמיד מיהו המספר, ותראו את הקשר בין הסיפור שהוא בחר לספר (בדרך כלל בלא-יודעין) לבין מסלול ואופי חייו.
סיפורי משפחת גוטליב:
⬅️ בתקופת מגוריו של סבא [ר' שמשון גוטליב] בחיפה התארח בביתו למשך תקופות ארוכות יהודי אפוף מסתורין שדמותו הייחודית מהווה מקור למחקר עד היום הזה כחמישים שנה לאחר מותו.
⬅️ הוא נודע בכינוי "חכם שושני", ניחן בכישורים נדירים ביותר, אך הסתיר את זהותו האמיתית, וחי בבדידות כשהוא נסמך על חסדי בני אדם שכבר הכירו את טיבו ומהותו. אנו בכתיבתנו מסתמכים על דברים ששמענו פעמים רבות מסבתא תחיה, שכבר בילדותה הייתה לה היכרות עמו.
במחקרים אודותיו מתפרסמים דברים שונים ומשונים, אנו כאמור מסתמכים רק אודות מה שידוע לנו ממקור ראשון.
⬅️ אודות ילדותו הוא סיפר לסבתא שגדל בעיה"ק ירושלים, ומנהג היה להגרי"ח זוננפלד זצ"ל לבחון את ילדי ישראל על פרקי משניות בעל פה ולחלק להם "לאטקע" מעשי ידי הרבנית. העיד שושני על עצמו שאצלו היה "קונץ" גדול יותר לסיים את ה"לאטקעס" הרבים שקיבל יותר מאשר המבחן עצמו…
⬅️ חכם שושני עסק רבות בקבלה, וכפי הנראה מכוח זה הגיע למידע מדוייק על מועד פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא העביר מידע זה למשפחת סבא שמואל, וכמובן לאחר חודשים ספורים הם נוכחו לראות שהוא קלע לתאריך המדוייק.
⬅️ לאחר שנים הוא שב לארץ הקודש, ובדרך כלשהי נודע לו על בית משפחת גוטליב שבחיפה, והוא בא להתארח בביתו של סבא, שם המשיך בהנהגותיו, כשהוא חי בפרישות וממעט בהתעסקות בגופו וכדו'.
⬅️ היה שוכב במשך רוב שעות היום על הערסל בחצר הבית שקוע בהגיגיו ובספריו, את חידושיו שהעלה על הכתב לא הסכים להדפיס למרות הפצרותיה של סבתא תחי' וגנזם מעין כל.
⬅️ מסופר שהוא התבטא שבכל ארץ ישראל אין מניין של יהודים שיודעים להתפלל על פי כל כוונות הקבלה, ולכן בימים נוראים נסע לעיר צפת להתפלל בחברת מניין מקובלים שהתאספו שם.
⬅️ הוא נהג להרתיח לעצמו חלב, וכאשר רתחו מי החלב היה נוטל את הספל הרותח וגומעו כאחת.
⬅️ הילדים נהנו להיווכח בכושר הזיכרון המדהים שניחן בו (מוח פוטוגרפי), והיו עורכים לו "מבחני סיכה" על גמרא, הם הצביעו בפניו על שורה מסוימת בגמרא ושאלוהו מה נאמר תחת שורה 13 בעוד כך וכך דפים, וזכו לשמוע ממנו תשובות מדוייקות. את אחד הילדים הוא לימד את משחק "שחמט".
⬅️ עוד מסופר שבאחד הימים הודיע סבא לשושני שהשגריר עומד להגיע לביקור וסבא חפץ להציג את שושני לפניו. שושני הגיב שאינו יודע את השפה הספרדית. לאחר מכן בשעת הבוקר שוחח שושני עם השגריר בספרדית רהוטה, ולתמיהתו של סבא השיב שושני: "אמנם לא ידעתי את השפה, אבל כשיש כזה אורח אי אפשר שלא לדעת את השפה"… ואז התברר שהוא "עבר" על המילון.
⬅️ עיסוקו בחכמת הקבלה ואף בחלק המעשי שבה, העלו חשש שדבר זה יכול לגרום למתיחת דינים קשים על הבית, ולכן הוחלט לשלחו בכבוד לאורגוואי שם התגוררו כמה ממכריו, ובשנת תשי"ז הוא נסע לאורגוואי, שם התגורר עד לפטירתו ביום שבת קודש כ"ו טבת תשכ"ח".
מידע נוסף על מר שושני-הרב הלל פרלמן, ראו בספרי החדש: 'נגלה ונסתר – סיפורים על מר שושני'.
