ח. בכל התייחסויותיו לנושא הצמחונות, התבסס הראי"ה על מה שהיה ידוע ומקובל בתקופתו, שאכילת בשר מוכרח לתזונתו הבריאה של האדם, ובלעדי הבשר יחלש גופו של האדם ולא יוכל לעבוד את השם יתברך כראוי.
הנחה זו נזכרת ב'אגרות', ב'עין איה', וב'חזון הצמחונות'.
אבל כיום הנחה זו אינה מקובלת.
כיום אנו יודעים שאפשר להיות בריא וחזק כשור, מבלעדי אכילת בשר. רבבות אנשים ברחבי העולם שאינם צורכים בשר יעידו על כך. ארגוני הבריאות הגדולים בעולם ממליצים על תזונה צמחונית.
יש מהצמחונים המשלימים את חסרון ה-b12 באמצעות תוספי מזון זעירים שנוטלים מדי שבוע, ויש שגילו סודות נפלאים בתזונה הצמחונית, אשר בעזרתם אינם צורכים אפילו תוספי מזון.
כל אותם הצמחונים נבדקים אצל הרופאים ונמצאים בריאים ושלמים, לא פחות מצורכי הבשר. אגב: ישנם צמחונים לא מעטים שהינם אלופי הארץ והעולם במקצועות הספורט ופיתוח שרירי הגוף.
ואמנם כבר הראי"ה חזה שיגיע יום שבו לא יצטרכו לאכול בשר, וכפי שכתב מפורשות במקורות רבים, אולם הוא סבר שיום זה יגיע רק בימות המשיח, ואילו אנו עדים למהפך זה כבר בימינו (ויש מספר הסברים לכך, והרחבנו במקום אחר, ואכמ"ל).
ט. כל המקומות שבהם הרב מדבר על צמחונות, כלומר על התנזרות מאכילת בשר וצריכת תולדות בעלי חיים, הוא מתייחס לצמחונות הנובעת מנימוקים אידאולוגיים (צמחונות אידיאלית), המתייחסים לבעיה המוסרית שבנטילת חייו של בעל החיים – השחיטה, האורכת שניות או דקות ספורות.
בכל המקורות האלו הרב כמעט שלא הזכיר את הבעיה המוסרית שבעצם כליאת בעלי החיים בכלובים וגרימת סבל וצער להם בכל ימי חייהם קודם השחיטה. כן לא נדרש כלל לבעיה ההלכתית שבדבר מדין 'צער בעלי חיים' ולצמחונות מטעמים אלה (צמחונות הלכתית).
זאת, כיוון שבזמנו של הרב צריכת בשר, מוצרי חלב, ביצים ודגים הייתה מעטה בצורה ניכרת מכפי שהיא כיום. התעצמותה והתרחבותה של תעשיית בעלי החיים עקב הדרישה הצרכנית לכמויות הולכות וגדלות של המוצרים הללו, היא שגורמת לסבל רב לבעלי החיים. תופעות קשות של צפיפות, עומס יתר ומחלות כרוניות אצל בעלי החיים במשקים היו קיימים בזמנו של הרב בצורה מופחתת לאין שיעור מכיום, אם בכלל. ב'חזון הצמחונות' (וכן גם באופן עקבי בשיחות הרצי"ה) מתוארת מציאות ורודה שבה השימוש בבעלי החיים נעשה תוך התחשבות גמורה בהם ואף מסב להם הנאה – מציאות שאין לה זכר כיום.
י. יתכן לומר, שלוּ היה הראי"ה חי בדורנו ונחשף לזוועות תעשיית המזון מן החי, היה מניח לרגע את כתביו העמוקים בנושא, ובהם שנכללו ב'חזון הצמחונות', מפני שאנחנו נמצאים במצב מסובך הרבה יותר ממה שהיה בעת נכתבו. יתכן והיה בוחר להתמקד בקריאה של הוראת שעה להתנזר ממזון שכזה, מדין "מסייע לדבר עבירה" (על כך ראו במאמרי: "הרב קוק היה אוסר היום לאכול מוצרים מן החי").
יא. מחמת ש'חזון הצמחונות' הינו מאמר ארוך ומסובך מאוד, רבים לא ירדו לסוף דעתו של הראי"ה לגבי הנחת היסוד הנ"ל, של הכרחיות הבשר בתזונת האדם. כנראה שמשום כך רבים טעו ופרשו את 'חזון הצמחונות והשלום' כהסתייגות מאורח חיים צמחוני בימינו. ואכן, הקורא שאין עתותיו בידו עלול לקרוא את המאמר ולקבל ממנו רושם של הסתייגות מצמחונות.
אולם לו היה התלמיד נחשף ליתר המקורות בכתבי הראי"ה, שהינם קצרים ופשוטים יותר, ומעיין בהם, היה מתחדד אצלו יסוד היתר אכילת הבשר לפי שיטת הראי"ה, אותו יסוד המוצג בחזון, והוא ההכרח הבריאותי לאכול בשר.
או אז היה מסיק הקורא, כי בימינו כשאין הכרח לאכול בשר, עולה מבין שורות כתי"ק של הראי"ה הסתייגות חריפה מצריכת בשר בעלי חיים, ובמילים אחרות: עידוד גורף לצמחונות בדורנו; לא רק ליחידי סגולה אלא להמון כולו.
יב. ב'חזון הצמחונות' מסביר הראי"ה באריכות תהליכים עמוקים המתרחשים באנושות, בהקשר ליחסי האדם והחי.
רבים וכן טובים טעו בהבנת הסברות אלו. כי בעוד הראי"ה התכוון באמצעותם להסביר למפרע את השפעת היתרי ואיסורי התורה בדיני אכילת בשר (השפעה שגרמה בין היתר להבדיל בין האדם והחי, לחזק את המוסר בין בני האדם, וכדו'), הבינו אותם לומדים שכביכול הראי"ה נקט בהסברות אלו כדי לתן טעם מוסרי להיתר אכילת הבשר בימינו. וממילא סברו שהסברות אלו רלוונטיות גם כיום ויכולים לשמש כנימוקים המחייבים את ההמון לאכול בשר…
יתכן וטעות זאת לא הייתה מתרחשת לו היינו מגישים בפני התלמידים הצעירים את המקורות האחרים ב'עין איה', שם הדברים פחות עמומים מבחינה זו, ורק לאחר שהיו מבינים כראוי את יסוד שיטת הראי"ה בנושא, וממילא גם את המסקנה המעשית, היינו ממליצים ל'מתקדמים' לעסוק גם במאמר הסבוך 'חזון הצמחונות'.
