בט"ז אדר תרפ"ב שלח הראי"ה מכתב ארוך מאוד, בשפה נרגשת במיוחד, אל ידידו הפרופ' חיים ויצמן. במכתב זה שטח את משנתו בעניין היחסים בין החרדים ובין התביעות הלאומיות שעמדו אז על הפרק, והתייחס לבקשת התמיכה הלאומית בתלמודי התורה והישיבות החרדיות.
מכתב מדהים זה נדפס רק בשנים האחרונות בספר 'חורבת ר' יהודה החסיד בנשיאות הראי"ה קוק', הוצאת 'אור האורות', ומפני שאינו מפורסם נביא להלן קטעים מרתקים ממנו.
"[לכבוד]
ידידי וידיד עמנו, מדברנא דאומתי', טפסר ומנהיג בישראל, פרופיסור חיים ויצמן שליט"א.
ידידי וידיד עמו וארצו,
גם מעלת-כבודו יודע ומכיר את אהבתי לציונות מפני שאהבתי את ציון, ואת כל אהבתי להסתדרות אשר בראשה עומד מע"כ מפני שאוהב אני את עמי, ומעולם לא דרשתי מההסתדרות הציונית דרישה חומרית; תמיד בקשתי לא שתתן אלא שתקח מאתנו, מהיהדות והרוחניות הישראלית, אבל הפעם אני מוכרח לבקש ולדרוש מההסתדרות שתתן לנו עזרה חומרית, והאמינו לי כי גם דרישה זו נובעת לא רק בהכירי את יסודות קיום עמנו לבד אלא גם בהוקירי את ההסתדרות הציונית באת-כח עמנו היום.
שגיאה אחת ידועה שגתה ההסתדרות הציונית אשר השגיאה הזאת גרמה לעשות את עמנו לקרעים, וכל שאר החיכוכים והניגודים בין הדתיים ובין שאר מפלגות הם רק תוצאות ותולדות מהאב היסודי הזה: השגיאה היסודית היא שבצד התרבותי והחינוכי הודיעה במפעליה כי אין לה חלק בחדר, בהת"ת ובישיבה, ואין לה נחלה באותו החינוך העתיק אשר נשא את עם ישראל בכל אלפי שנות קיומנו הטובות והלא טובות, ואשר רק על ידו אנו קיימים ב"ה כנגד כל צורי מכשול […].
בשעה שמחוץ תשכל… אם גם מהחדרים [=תלמודי התורה החרדיים] אימה, אם גם בפנים תוסיף האימה להטיל בלהות ולסכסך את החרדיות בלאומיות ואת היהדות המקורית בציונית, מה איפוא תקותנו.
ידידי היקרים והנעימים! במטותא מנייכו שקלו את דברי בפלס המאזנים מאזני שכלכם רואה הנולד, ודברי היוצאים מן לבי הכואב יכנסו אל לבכם, ומצפה אני להעזרה הזמנית שבא תבא במהרה בעזה"י ויודוכם רבבות ישראל גם בעד זה, ביחוד, ולא הוצאה כ"א הכנסה שאין ערוך לה היא זאת גם להציונות, ונזכה לראות בהרמת קרן עמנו, תורתנו וארצנו.
ברגשי כבוד כבירים
[אברהם יצחק הכהן קוק]".
(מתוך הספר 'חורבת ר' יהודה החסיד ות"ת עץ חיים, בנשיאות מרן הראי"ה קוק', מאת משה נחמני).
