ג. כאשר יש להעריך שספר מסוים עלול לגרום למעשים שאינם ראויים, הגם שאין ספק בקדושתו ובאורו של הצדיק המחבר או של הספר, דנים צדיקי הדור בכובד ראש האם להורות לציבור לגנוז ספר זה.
כשאחד מהרבנים הישישים בירושלים עמד לפרסם ספר ובו דיון אשר מסקנתו להתיר את הכניסה להר הבית, סיפר הרי"מ טוקצינסקי זצ"ל, "ציוה עליו הרב קוק שלא יהין להדפיס את הקונטרס שלו".
יד. אם לאחר דיון מעמיק בו יעלו על השולחן כל אותן טענות שהועלו לעיל, ואכן יתברר ש'חזון הצמחונות' גורם לאנשים (שלא באשמת המחבר הצדיק! אלא באשמת קטנות דעתנו) לטעות בהבנת כתבי הראי"ה בנושא הצמחונות, ולגרום להם להתרחק מצמחונות – למרות שדעתו של הראי"ה בנוגע לדורנו היא לחיוב הצמחונות, הרי שיוחלט לגנוז את החוברת 'חזון הצמחונות'. אין הכוונה לגניזה ממש – בתיבות שמעמידה העיריה – אלא להמלצה שלא לעסוק בחיבור זה כשהוא לבדו ובמתכונתו, אלא אם כן יוסיפו לו פרקים אחרים מכתבי הראי"ה בנושא הצמחונות, אשר יבהירו את שיטת הראי"ה באופן שלא ייכשלו בה.
טו. במכתבו המפורסם על הראי"ה וכתביו, כתב הרבי מגור ה'אמרי אמת': "ולכן הורונו חז"ל חכמים הזהרו בדבריכם וכו', ועל החכם מכל אדם אמרו בקשו לגנוז ספר קהלת, הגם שאמרו אח"כ "יפה אמר שלמה", ולמה הודיעונו שבקשו לגנוז, והכל ללמוד דעת גם על איש דגול מרבבה".
טז. לאחר שיצא לאור הספר חי רואי, אשר בו מובאים כל המקורות של הראי"ה בנושא הצמחונות, כולל 'אפיקים בנגב' ו'טללי אורות', מיותרת החוברת 'חזון צמחונות' כמעט לחלוטין.
