הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי זצ"ל:
"בבואנו שוב לחדש את ישובנו הא"י – הזוכרים אנו את "נחשונינו" דזמננו, שסכנו את חייהם לישובנו החדש?
בשנת תרמ"ג, בשובי עם קהל חברי מחדר הת"ת שבעיר פנימה, נפגשתי עם דודי ואלופי הרב ר' יוסף ריבלין ז"ל בעלותו על אחד החמורים שעמדו עם החמרים לימין שער יפו לשמש לדרי חוץ לחומת העיר.
דודי הרכיבני אתו על חמורו, ולאורך הדרך עד שכונתנו "אבן ישראל", שארכה חצי שעה, סיפר לי ממאורעות הישוב, הראה לי על כל בית ושכונה באיזו שנה נבנית, ויאמר: הודו לה' כי טוב: "מי פלל לנו לפני שש עשרה שנה שנסע כיום על חמור בדרך ישרה ומבלי פחד, וגם לשכונה הנושאת עליה שם עברי"! (ויבאר לי אז את השמות של השכונות שהוא, ביחוד, קראם בשם). ובעברנו על השכונה הראשונה "נחלת שבעה" ובהצביעו: זה בית ר' משה סלומון, זה הראשון היה ביתי, והקיצוני ליושב החנות הקטנה ר' ליב לומזער, וכן הלאה – הבטיח לי לספר לי בקרב הימים את אשר עבר עליהם בימים ולילות הראשונים לשבתם חוץ לעיר.
מאז הייתי עוקב למצאו בשעות הפנויות אשר בהן היה מספר לי הפרק המעניין מבנין הבתים הראשונים מחוץ לחומת העיר שהיו שעריה ננעלים ובערב נסגרים. ורק מסילה קצרה ועקומה מלאה חתחתים וסלעים אשר לצדיה גדרות אבן לשדות זרועות תבואה פול וכו' – הוליכה משער יפו והלאה, וכשגעון היה נראה בעיני רבים פעולת שבעת הצעירים מבני הישיבה שנגשו לקנות מדבר שמם ולהקים שם בתים לגור.
ולמרות כל הפחדים שהפחידום רבים, ולמרות כל המכשולים שעמדו על דרכם, גמרו את הקניה בכוחות עצמיים ודלים מאוד, ואחרי שתי שנות עמל שבהן מכרו גם מחפצי בתיהם וכו' נגשו לבנות בתיהם הראשונים. ראשונה יצאו שלושה, אשר אחד מהם היה ה' "מעשינגיססער", (לא משבעת בעלי הבתים) לגור שם.
והמקרה המעציב אשר קרה לזה האחרון בליל השני אשר שודדים שברו את הפתח שדדוהו וירוצצו את גולגלתו – נתן להם את הדחיפה לצאת חוצץ כולם יחדיו לשבת שם, מבלי תת מקום להחריב את פעלם הראשון. וע"י עקשנותם זו נפרצה חומת העיר, והישוב מחוצה לה החל לצמוח וילך הלוך והתפתח!
ובכל תקופה של התרחבות הישוב הירושלמי, בנין שכונות ובתים, סלילת דרכים, מנסענו בפעם הראשונה בעגלת סוסים עד שמענו השריקה הראשונה של הרכבת יפו-ירושלים, ועד עלותנו ראשונה גם על מכונית לנסוע משער יפו לשכונות – הנני נזכר בבונים הראשונים שפרצו את חוג הישוב הצר בעיר העתיקה בכל כך עקשנות ומסירות נפש ממש!
וביחוד דודי הרב ר' יוסף ריבלין ז"ל שהיה הרוח החיה בבנין השכונות הראשונות, ובעת שביד אחת אחז באמת הבניין ובנה הישוב הירושלמי, ידו השניה אחוזה עט סופר, וינהל את הועד הכללי ואת עניני הציבור בירושלים. ויהי יד ימינו של הגאון מרא דארעא קדישא רבי שמואל סלאנט זצ"ל, ורֵע ואהוב לרבני וגאוני וראשי עדת הספרדים, ועמוד התווך בין ישראל לעמים. בכל סכסוך בין יהודים וערבים ידע איך להשלים תיכף מבלי תת מקום להרחיב הפרץ".
לעיון נוסף על דמותו ופעלו של ר' יוסף ריבלין – ראו כאן.
