"מה טוב ומה נעים אשר בזמננו נתחדש מנהג, על ידי בעלי רגש, להקל מעל כל בעלי חיים את צערם.
והם ייסדו ומנו אגודות שישגיחו על זה שיראו שלא ישאו בעלי החיים משא יותר מהראוי. ואם המצא תמצא ביד מי אלה הדברים הנ"ל אזי יענש הן בכסף והן במאסר, כפי החוק. גם לוקחים מהם את הסוסים, כדי שיזהרו להלאה שלא יעשו ככה.
והנה יש מקשים על הממונים הללו, של אגודות צעב"ח, מדוע על צערן של בע"ח ישגיחו שלא ישימו עליהם משא יותר מהראוי, ואילו על צערן של בני אדם לא חשו?
אבל באמת הבל יפצה פיהם של המקשים כך.
וכי דומים התחומים זה לזה?! וכי אתה מדמה אדם לבהמה?!
הלא "בהמה לית לה מזלא, ואדם אית ליה מזלא", רצוני לומר, בהמה אין לה דעת, ולחוצה היא ביד בני אדם, ואם אין מי שישגיח עליה – אין לה שכל להציל את עצמה מלחצה.
אבל אדם אית ליה שכל כפרש"י ב"ק ב' ב' ד"ה אדם וכו' שיש לו דעת לשמור משא"כ בהמה יעויין שם.
(רבי יעקב זאב כהנא, שו"ת תולדות יעקב, יורה דעה, סימן לג).
