סיפור מעניין נחשף לראשונה בספר 'לשלושה באלול' המורחב.
לפני עשרות שנים פרסם הרב יהודה ליב מימון זצ"ל את הסיפור הבא:
"לא נתקררה דעתו (של האדר"ת) בהערצתו עד שפעם אחת הרשה לעצמו להגיד לחתנו (הראי"ה) את שבחו בפניו, בהיותו עדיין סמוך על שולחנו: "עדיין לא יצא טבעך בעולם – דייך שאני ובוראיך מכירים את כחך!…".
['אזכרה', 'תולדות הרב' עמ' מט, ומשם נעתק לספר 'חיי הרב קוק', אפרים צורף, עמ' 38].
לעומת זאת, שימו לב לגירסא המפתיעה שכתב הרצי"ה:
"הגאון האדר"ת אמר לקהל פאניוויז בשנת תרנ"ד, בנוסעו משם לכהן כרבה של מיר, ודיבר בשבת לפני ארון הקודש שפתחהו לדבריו אלה, ואמר: אע"פ שהוא ידוע לאיש קדוש, בכל זאת הוא מוכשר גם להנהגת הרבנות, ויותר ממה שאני הייתי ראוי לכך כשקבלתם אותי. ואמר שאומר זה בכל אחריות האמתיות של אימת שבת וארון הקודש הפתוח.
וכשלא קבלוהו לרבם, אמר לו האדר"ת: "דייך שאני ובוראך מכירין כוחך" (עמ' 22 פסקה יד).
אנו לומדים מדברי הרצי"ה עובדה מפתיעה ביותר, ולא ידועה ממקור אחר, והיא שעלה רעיון לפיו אביו הראי"ה יתמנה לכהן כרבה של העיירה פוניבז', ודיבורי השבח המופלגים שאמר האדר"ת – סביב רעיון זה נאמרו!
