"… גם חבריו החכמים, ר' יחיאל מיכל פינס, ר' ישראל דב פרומקין, רבי יואל משה סלומון, היו להוטים ביותר אחרי הנרגילא.
היה בעישון הנרגילא משום השראת שכינה והתעוררות הכשרון והרוח, וכמעט שהם לא יכלו לכתוב דבר, אם הנרגילא וגחלתה הלוחשת שעליה לא עמדה על ידם, והמה מוצצים את עשן הטבק המשכר, הבא להם דרך הצינור המארך".
[מתוך מאמרו של ההיסטוריון משה דוד גאון (אביו של יהורם גאון). נדפס בתוך החוברת: "רבי יעקב גולדמן". ירושלים תרצ"א 1931]
