טרומפלדור היה שואל עלי בחיבה: "מה נשמע עם "החסיד'ל" שלנו? איך הוא מסתדר עם הדתיות שלו?"

מזכרונותיו של נתן גרדי, בוגר ישיבת מיר, חלוץ, ולימים מאנשי 'הפועל המזרחי'. במשך תקופה קצרה ב-1948 עמד בראש המחלקה לענייני דת בצה"ל ("השירות הדתי").

"… הגענו לתחת הרכבת 'דזנקוי'… ירדתי אני לעיירה להצטרף לחלוצי טרומפלדור. הללו עבדו בסביבה זו באחוזות ובמושבות גרמניות. בעיירה זו נקבעו לשכת העבודה והמרכז שלהם. בעיירה היתה קהילה יהודית קטנה […]. במרכז העיירה עמד בית גדול, שהיה שייך לקהילה, ובו רוכזו כל מוסדותיה, כמו: בית הכנסת, בית הספר, ועד הקהילה, ושאר המוסדות. בבית הזה סודרה לשכת העבודה והיא שמשה גם בית לינה לחלוצים. מכאן היו נשלחים למקומות עבודה שונים בסביבה. בבית הזה סודרתי גם אני ללינה, ואמרו לי לחכות יום-יומיים עד שטרומפלדור יבוא והוא יסדר אותי בעבודה.

הוא בא למחרת, ומאוד שמח בי, כי אני ואחי היינו אחרוני החלוצים שהגענו ממינסק. התר שנסעו אחרינו אנוסים היו לחזור באמצע הדרך. כך נפסק כל קשר בינו לבין מרכז החלוץ ברוסיה. מסרתי לו דו"ח מפורט מעבודת המרכז במינסק ופרישת שלום אישית מסגנו רושצוק. משהגענו לפרשת סידורי בעבודה – שאלתי אותו אם יוכל לסדרני בעבודה, שלא אטצרך לעבוד בשבת? כן הודעתי לו שלא אוכל טריפה.

שאלתי אמנם הפתיעה אותו קצת, כי מכל מאה החלוצים שהגיעו לקרים הייתי אני היחיד שפנה אליו בבקשה כזו. הוא ענה לי בחביבות רבה "גולובציק" (זו היא מילה ברוסית המבטאת רגש חיבה – שפירושו הוא "יונתי") – קרא ואמר לי: שאמנם הוא אינו מכיר את הדת היהודית, אבל הוא מכבד את רגשותיו של הזולת ומאוד היה רוצה למלאות את רצוני, לצערו אין בכוחו לעזור לי. העבודה היא אצל גרמנים ואצלם חייבים לעבוד גם בשבת, וגם אי אפשר לדרוש אוכל כשר. "אני יכול לסדר אותך בעבודה, ולעניין השבת והכשרות עליך לדאוג בעצמך", כך הוא סיים.

עד כמה ידע לכבד את רגשותיו של הזולת נוכחתי לדעת למחרת בבוקר. אני עמדתי על גזוזטרת הבית עטור תפילין והתפללתי. עבר חלוץ אחד והתחיל מתלוצץ על חשבוני. טרומפלדור, שעמד בחוץ ושוחח עם אחת החברות, שמע זאת. הוא הפסיק את השיחה, ניגש לבחור, ובחימה שפוכה אמר לו: "סובולוטש" (מנוול)! איך אתה מעיז להתעלל ברגשותיו של השני. האם זהו "חופש המצפון" אצלך, הלא לו היית נותן לו סטירת לחי לא היה זה כל כך מכאיב כמו הלעג שלך".

מובן שהצעיר לא ידע איך להתנצל בפניו והסתלק חפוי ראש. וכנראה כדי לפייס אותי, ניגש לשוחח אתי קצת, וכך התפתחה בינינו שיחה יותר ארוכה, בה הסברתי לו במקצת את השקפות היהדות הדתית.

הדברים היו בשבילו חדשים. ובייחוד היה מופתע לראות אדם צעיר – שהצטרף אל חבורת החלוצים – דתי. נראה שהוא התרשם עמוקות מהשיחה, כי בכל פעם שהיה מבקר בדגקוי היה שואל עלי בחיבה: "מה נשמע עם "החסיד'ל" שלנו? איך הוא מסתדר עם הדתיות שלו?

בכלל היה טרומפלדור טיפוס נפלא. פניו היו כאילו עשויים מעשת, והעידו על גבורה ואומץ לב לבלי חת. יחד עם זאת ריחפה על פניו בת צחוק תמימה של ילד חף מפשע, ועיניו הפיקו חמימות וטוב לב. הוא היה אדם, אשר היה מסוגל למסור את נפשו מבלי כל היסוס על האידיאלים שלו.

[…] בכל זאת לא היתה בו מהגסות של חייל והנטיה לפקד ולהשתלט על אחרים. להיפך – היתה בו הרבה עדינות, ויחסיו עם החלוצים היו פשוטים וחברותיים. הם נשמעו לו בכל מבלי שתורגש בדבריו פקודה. הם ראו בו אב, אב דואג ומסור להם. לא פעם סיכן את עצמו כדי להציל חברים ממאסר ומוות בטוח".

מובא בספר 'הגיבור הלאומי: פרקים בחייו של יוסף טרומפלדור'.