ﬣקיבוץ ﬣקדוש

האתר של משה נחמני

Search
Close this search box.

הנסיעה לאומן היא חזרת החי אל קברו

על הנהירה ההמונית לאומן

קבר רבי נחמן באומן (עיבוד תמונה וצביעה: משה נחמני)
קבר רבי נחמן באומן (עיבוד תמונה וצביעה: משה נחמני)

מי שטעם יין הונגרי, היינו שהרגיש את מתיקות ארץ ישראל, אותו לא ישכנעו לעולם לנסוע לאומן.

אומן זה מקום טמא ומזעזע. כלפי חוץ יש גם גינות ופרדסים, נהרות ואגמים, אבל כשאנו נזכרים מה היה שם, הרושם הטבעי שאמור להיות הוא של "חילול השם" ענק.

לא, איננו נזכרים בנחלי הדם של יהודים שנרצחו שם במשך הדורות. גם בארץ ישראל מתו מליוני יהודים. אנו נזכרים בדברי התורה ובדברי הנביאים, שעם ישראל בגולה זה מציאות של מוות, של בית קברות. עם ישראל רחוק מאדמתו הטבעית זה מציאות של חילול השם: וַיָּב֗וֹא אֶל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וַֽיְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קׇדְשִׁ֑י בֶּאֱמֹ֤ר לָהֶם֙ עַם־יְהֹוָ֣ה אֵ֔לֶּה וּמֵאַרְצ֖וֹ יָצָֽאוּ". "כל הדר בחוץ לארץ, דומה כמי שאין לו אלוה, וכאילו עובד עבודת כוכבים", קבעו חז"ל. דברים כה חריפים שאילולי נאמרו על ידם, לו היינו מעזים לומר. יהודים בחו"ל, גם כשהם שומרים תורה ומצוות, גם כשהם דבוקים בצדיק, גם כשהם עובדים את ה' בהתלהבות, יש בזה בחינה של עבודה זרה.

אנו, בני הדור הצעיר, קיבלנו את המציאות שלנו כאן בארץ על מגש של כסף. לא השקענו בשביל זה כלום, לא טרחנו ולא עמלנו, ומשום כך אנו מוותרים בקלות על הישיבה בארץ. אבותינו בכו בחצות לילה על הגלות, ועלו לארץ במסירות נפש כפשוטו, לעיתים ברגל. כשהגיעו לארץ נכונה להם מציאות קשה ומאתגרת, ייבוש ביצות, מלחמות, רעב וקדחת. מתוך כך הם ידעו להעריך את המתנה שה' הנחיל להם, על ידי ייסורים. אבל אנחנו, בניהם, לא מבינים בכלל.

מי שחדור בתודעת גאולה, מי שטעם נועם ארץ ישראל, מי שמודע לחילול השם הנוראי של "גלות", לא מעלה בדעתו לרגע לעזוב את ארץ ישראל לשום סיבה שאינה פיקוח נפש. כל שכן כשהוא לא עוזב אותה בשביל ללכת לקברו של צדיק, גדול ככל שיהיה. זה חוסר פרופורציות נורא. משל למה הדבר דומה, לאדם שעוזב את אשתו בביתו, נוסע למדינת הים, שם הוא נכנס לחדרה של אשה זרה – אתה התרועע בעבר – ומזמין לשם את אשתו להתייחד עמו באהבה. כך הנסיעה לאומן היא נסיגה אחורה אל זמן רע ומר, שלא ישוב – אל הגלות.

כל זה הוא בחינה אחת, וכמובן – כמו כל דבר בעולם – ישנן בחינות נוספות. כך לימד אותנו רבי נחמן בעצמו. אבל אי אפשר לטשטש את הבחינה הזאת. איני רוצה להתיימר ולומר מה רבי נחמן עצמו היה מורה כיום לעשות, ואני לא חושב שיש מישהו שיכול להתיימר בכך. אבל אני שואל על עצם ההוא אמינא, שבחור בארץ ישראל, בדור של גאולה, שמקיים בכל רגע את מצוות ישוב הארץ השקולה כנגד כל המצוות, עוזב מרצונו את הארץ בשביל קדושה?! עזבו מה רבי נחמן היה חושב על זה. אני שואל מה יחזקאל הנביא היה חושב על זה, מה אבותינו שברחו מברסלב ומוורשה, מלובלין ומוולוז'ין, חשבו על כך?

(ומה עם הבטחת רבי נחמן? איננו יודעים. אין שום מקום שכתוב שהוא דיבר גם על בני ארץ ישראל, ובמיוחד בדור הגאולה, שצריכים לעזוב הכל ולבוא אליו. וידועים דברי הרב קוק לאדמו"ר מגור, שבעת ביקורו בארץ חיפש קברות צדיקים להתפלל עליהם. אמר לו הרב קוק בחיוך, שבארץ ישראל אין צורך להשתטח על דווקא על קברות צדיקים, אפשר פשוט להשתטח על המדרכה ברחוב, היא לא פחות קדושה, ויש בה את כל הסגולות של קברות צדיקים וכו'. ועם זאת בוודאי שיש ערך כפול להתפלל על קברי צדיקים בארץ).

למאמרים נוספים באותו נושא

נהנתם? שתפו לחברים. אפשר גם להדפיס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ספרים ומזכרות שאולי יענינו אותך