כולם מכירים את דברי רבי נחמן על מעלת מחיאת כף, ושיש בה ייחוד ימין ושמאל. ר' שלמה קרליבך היה מזכיר את זה הרבה בשיחותיו, והרב מנחם פרומן עשה מזה עניין גדול בפועל, כשהיה מבקש מהתלמידים ומהנוכחים בשיעוריו למחוא כפיים במשך דקה, כדי לחבר את הימין לשמאל (הפוליטי).
והנה בהערותיו של הרצי"ה על 'ליקוטי מוהר"ן', שנדפסו בספר 'שני המאורות', הוא מציג מקור קדום יותר לעניין זה של מחיאת כף, והוא בדברי… הגר"א מוילנה!
"השמחה היא יחוד ימינא ושמאלא כמ"ש הנהרות ימחאו כף וזהו ספיקת כפים בשעת שמחה", כתב אבי ה"מתנגדים" הגר"א, בביאורו לבבלי ברכות, פרק חמישי אות א'.
לכאורה יש כאן דבר פלא, איך רבי נחמן והגר"א כיוונו לדבר אחד. אבל אני רואה את זה אחרת. כבר כתבתי כאן כמה פעמים, שבניגוד לדעה המקובלת, רבי נחמן בכלל לא היה חסיד, ולא ראה עצמו מעולם כשייך לתנועת החסידות. מסיבה זו הוא לא חילק שיריים ולא העמיד שושלת. יתר על כן, הדברים ה"מוזרים" בחסידות, שכל כך הכעיסו את הגר"א והמתנגדים, לא היו קיימים בברסלב, כמו למשל אי הקפדה על זמני התפילה. כלומר, הגר"א דווקא היה יכול לראות ברבי נחמן חברותא נהדרת, ואני לא שולל את האפשרות שהם גם נפגשו בפועל, אבל כנראה לעולם לא נדע על כך.
לדעתי, האישיות שהכי דומה לגר"א, היא רבי נחמן. והנקודה הזו שעכשיו למדתי, בזכות רבינו (הרצי"ה), מתחברת לכך.
אגב, יתכן שגם הגר"א וגם רבי נחמן שאבו את דבריהם בעניין 'מחיאת כף' מדברי המקובלים שקדמו להם. יש לציין (כפי שהארכתי במקום אחר) שגם אצל הראי"ה מצאנו עניין זה שיד ימין מסמלת את הימין בעם ישראל (הפוליטי) ויד שמאל את השמאל (הפוליטי). האם הראי"ה קיבל זאת ממשנת הגר"א, או מתורת רבי נחמן? או שמא מהמקובלים הקדמונים? קשה לקבוע.