גדולה ומזעזעת היא האבדה שנגרמה לנו עם מותו של המפקד בן ענת, באשר הוא הצליח בחייו ליצור סביבו את האגדה מלאת הפלאים של אישיותו האלמונית. השורה לא הכירה אותו, רק מפה לאוזן הייתה עוברת הלחישה על המפקד "איש הברזל".
לא הכירו אותו, וכולם רעדו לשמע שמו, כי מפקד טוב הוא זה אשר בתוקף אישיות משכנע את אנשיו לצאת לציות מלא. אין מפקד טוב צריך לצוות ולצעוק. מספיק כי יגידו: "כך אמר המפקד" ודבריו יקבלו תוקף. מעטים הם האנשים שהצליחו להגיע לדרגה זו. לאלה שייכים המפקדים הידועים פילסודסקי ואתא תורק. גם מפקדנו המנוח הצליח להיספח לרשימת המפקדים ברוכי אל אשר בשמם הכניעו לבבות.
ובמה זכה האיש האלמוני לדרגה זו, מהו סוד הקסם שבאישיותו? לא קל להשיב על שאלה זו, כי תמיד היה סגור ומכונס בתוך עצמו וקשה היה לחשוף משהו על חייו ומהותו הפרטיים. אבל את אשר יש לציין הוא הקו הישר העובר את פעולותיו ואשר מילא את נפשו ותשוקותיו, והיא החתירה לקראת הקמת הצבא העברי.
המפקד סימל את הדבר האחד בשלמות אמיתית, מקשה אחת. הוא שאף ליצור את האחד, את העברי השלם מגזע החשמונאים, והוא סימל את העברי הזה. הוא הצליח לאתר את הסייף והספר, וליצור מזיגה נהדרה של מתתיהו ובניו. עוד טרם הכרתיו עבר עליי ברחוב. ראיתיו ונעצרתי, אמרתי בלבי: "זהו אשר אני סר לפקודותיו בעיניים עצומות". כי נסיך עבר על פניי, כל מהלכו, צעדיו ומבטו הביעו הדר, אבירות והוד.
סיפרו לי כי בחצר בית הסוהר היו האסירים הערבים פונים לצדדים, והיו אומרים אחד לשני: נסיך הוא זה.
*
הוא קיווה להוליך את צבאות ישראל לקרב השחרור, הוא נפל ראשונה. כמה סמלית היא עובדה זו, גדודו הפעוט ששלח לקרב אי שם במזרח – הוא ולא אחר פקד עליו.
כי נפשו נפש מפקד ולוחם הרואה את מקומו הנוח ביותר בין חייליו בחזית ובקרב. ורצה הגורל שבקרב זה יפול הוא בעצמו.
ואם השאיר אחריו תורה, מותו תהיה כותרתה, כי במותו הפך את תורתו לתורת חיים, ועל שער הניצחון יחרת:
"בן ענת, בן החשמונאים, נושא לפיד הגאולה נפל על שחרור ארצו ומולדתו".
(מתוך הספר החדש: בכוח וברוח: חייו וכתביו של דוד רזיאל)
