ב'יחידות' של הגאון רבי שאר ישוב כהן זצ"ל, רבה של חיפה (משנת תשכ"ג) (פורסמה ב'ספר היחידות', גליצנשטיין עמ' 235), אמר הרבי מליובאוויטש:
"צמחונות איננה לא על-פי חסידות ולא על-פי קבלה, כי על-ידי זה חסר בבירורים, שכן אינו מברר את הדברים שאינו אוכל. ומה שנאמר ב'שדי חמד' שלא להלעיג על הצמחונים הרי זה רק ליחידי סגולה!".
אולם בעיון בדברי ה'שדי חמד', הבנתי לכאורה להפך, שראוי לכל אדם באשר הוא, וגם ליחידי סגולה, להתרחק מאכילת בשר. ושמא תלמידיו של הרבי זיע"א, רושמי תורתו, לא דייקו בדבריו.
ראשית נשים לב לכך שתשובתו של ה'שדי חמד' הינה גדושה במקורות, ולעיתים לא ברור היכן מתחיל ומסתיים כל ציטוט, והיכן בכלל אלו הם דבריו של ה'שדי חמד' עצמו.
כדי להבין במדויק את כוונת המחבר, ולא להתבלבל משלל המקורות, אנו צריכים לשאול את עצמנו: מה בא לחדש ה'שדי חמד'? מהי נקודת המוצא שלו, ולאן הוא מגיע בעקבות המקורות הרבים שמביא? ובכן, נביא כאן את דבריו כולם, שלב אחר שלב (אך בקיצור):
א. "לעניין אכילת בשר בזמן הזה כתב מרן החבי"ב בכנסת הגדולה… בשם רש"ל ז"ל דהאידנא סמכינן אדר"י ור"ן ויאכל כדי חיזוק גופו ולא יסגף כלל".
כלומר, הדיון פה הוא "הלכות סיגופים". האם ראוי לאדם לפרוש מאכילת בשר, או שיש בזה סכנה לגופו. אבל הדיון כאן אינו "העלאת ניצוצות", ובוודאי שאין פה שום הדרכה "לאכול בשר" בשביל בירורים וכדו'. גם אין כאן התייחסות כלל לשאלת מותר האדם על הבהמה, או על הבעיה המוסרית שבנטילת חיי הבהמה, עליה מדבר הרב קוק ב'חזון הצמחונות'. אלא רק על "הלכות סיגופים". ולאחר הדרכה כללית זו, שהאדם צריך לשמור על גופו ולדאוג לכך שהפרישה מבשר לא תחליש אותו, מפרט ה'שדי חמד':
ב. "ומרן חיד"א ביים שאל… והכל לפי מה שהוא אדם אם באיזה דבר יוכל לסגף עצמו לכפרת עוונותיו… הנה מה טוב עיין שם. ואנן בדידן מה נענה בתריה בדור יתום כזה עוונותינו רבו מלמנות וכשל כח הסבל ה' הטוב יכפר, כך כתב הרב אות היא לעולם [רבי יאושע רפאל פנחס שיגורה]".
גם כאן אנו רואים את המתח שבין החיוב בפרישה מתאוות בשר, לבין הדאגה לשמירת הבריאות.
ג. כאן מחווה ה'שדי חמד' את דעתו האישית: "מזה למדנו סעד וסמך לחד מנן מומחה ופקיע נר"ו שזה כמה שנים נהג בעצמו פרישות שלא לאכול בשר כלל וחלילה ללגלג עליו ואשרי חלקו כי גם מן היין הוא פרו"ש מרובה זולת יין מצווה…".
ה'שדי חמד' רואה בחיוב את הפרישה מבשר, ולא מזכיר שום חסרון בכך שאותו אדם לא יעסוק בבירורים ובהעלאת ניצוצות.
ד. "וכבר כתבו בשם הרב האר"י אשר למי שאפשר לו לפרוש כל השבוע מבשר ויין, עיין באר היטב אורח חיים סימן קל"ד".
כלומר, הדרכה קבלית, מאבי המקובלים – האר"י הקדוש, לפרוש מבשר. שום מילה על הבעיה בכך שאדם שלא יאכל בשר הוא מחסיר בבירורים, וכמובן לכאורה זה סותר את דברי הרבי מליובאוויטש שהתבטא כי הצמחונות "אינה על פי קבלה". ושימו לב לכך שהדרכה זו, שמקורה בקבלה, נכנסת לתוך החיבור ההלכתי 'באר היטב', מבלי לחלק בין "יחידי סגולה" לבין "המון העם". כל מי שקורא את 'באר היטב' מבין שראוי שלא לאכול שום בעל חיים.
ה. [ה'שדי חמד' מביא מקורות לכך שגם בשבת אין חובה לאכול בשר, אלא רק רשות].
ו. "בראשית חכמה האריך שלא לאכול שום בעל חי".
כלומר, דעה של אחד מגדולי המקובלים, שסובר שלא צריך לאכול בעלי חיים – ללא שום הסתייגות מכך שהאדם לא יעסוק בבירורים.
ז. "בשבט מוסר כתב דלא הותר בשר אלא לצדיק גמור וכו' עיין שם".
אין כאן המקום להביא את כל דבריו, אבל אי אפשר בלא כלום: " שגם הצדיקים היה להם צער גדול לאכול בשר"; " כלל העולה שלא הותר בשר רק למי שהוא צדיק דצלם אלהים על פניו ושר העוף והבמה מתיירא ממנו". "והוא אומרם עם הארץ אסור לאכול בשר ואע"פ שאמרו רז"ל מי שקרא ושנה ולא שימש ת"ח הרי הוא עם הארץ אפילו הכי גבי אכילת בשר אפילו למד ספרא וספרי וכולהו תלמודא ע"ה הוא לגבי אדה"ר". כלומר, כמעט אף אחד מאיתנו… ולעומת דברי הרבי מליובאוויטש שרק ליחידי סגולה מותר להיות צמחונים, סובר בעל ה'שבט מוסר' (בעקבות ספר הקנה) להפך, שדווקא ליחידי סגולה [שכמעט ואין בנמצא] מותר לאכול בשר. ומתוך לשונו של ה'שדי חמד' נראה שהוא מסכים עמו לפחות באיזושהי מידה!
ח. כאן מבאר ה'שדי חמד' את מסקנת הדברים: "ועם שכל זה משנת חסידים הוא, וחלילה לאסור לכל אדם אכילת בשר" – כפי שמשתמע משלל המקורות שראינו עד עתה, שאכילת בשר הינה בעייתית מאוד לפי המקובלים, עם כל זה מבהיר ה'שדי חמד' שזו גישתם של חסידים ומקובלים, שנזהרים מאוד מאכילת בשר ומתרחקים ממנו, אבל אי אפשר לאסור לכל אדם אכילת בשר. ועדיין "מכל מקום למדנו כי נכון הדבר למי שיוכל לסגף עצמו, חסין קדוש יאמר לו". מה הכוונה "מי שיוכל"? לפי הרישא של התשובה, מובן שהכוונה מבחינה גופנית, שהרי לא נזכר כאן שום תנאי אחר שעשוי לעכב את הפרישה מבשר. לא העלאת ניצוצות, לא בירורים, ולא שום ערך חיובי אחר שיש באכילת בשר. כלומר, לכאורה לפי ה'שדי חמד', כל מי שיודע לכלכל את תזונתו הבריאה מבלי אכילת בשר, "נכון הדבר" שיפרוש מאכילת בשר; הן יחידי סגולה והן המון העם. אלא שאין זה חיוב, וכמו שהעיר.
ט. "ועתה נדפס מחדש ספר שיעור קומה לרבינו הרמ"ק [מגדולי מקובלי דורו] והראני תלמידי החביב לנצ"ח הי"ו [איני יודע למי כוונתו] מה שכתב בעניין הגלגול בנפש בהמה טהורה, וכתב שם: ובעל נפש יתרחק מבשרה שאפשר שעל ידי בשרה יתרכב בו הרשע ההוא ופעמים שהיא מל[פ]פתו עד המוות וכו'. וכתוב שם מהמגיה: לפי זה אין לאכול בשר כי אם למי שנגלה אליו סוד ה' ממי שאין בה מגולגל מחמת עוון, וזהו הזהרת הרב האר"י בסה"מ פ' עקב שלא להרבות באכילת בשר מהאי טעמא".
כלומר: הדרכה מפורשת של הרמ"ק "בעל נפש יתרחק מבשר", וש"אין לאכול בשר כי אם למה שנגלה אליו סוד ה'". בקיצור, אנשים כערכנו צריכים להתרחק מאכילת בשר, בגלל הסכנה הרוחנית הרבה הטמונה בו, ושוב אנו רואים שרבינו הרמ"ק לא חשש לאובדן הבירורים וכדו' מחוסר אכילת הבשר.
