סיפור מופלא על מידת החסד של הרב קוק, שהדהימה את האדמו"ר ממונקאטש
פרסום ראשון
סיפור המעשה מובא כאן כפי שסיפר לי אתמול החוקר התורני הרב יחיאל גולדהבר הי"ו, אשר שמע אותו מפי האדמו"ר הציוני ממונקאטש, רבי ברוך יהושע רבינוביץ זצ"ל מפתח תקווה (נפטר בשנת תשנ"ח).
הרב רבינוביץ סיפר את הסיפור כארבע שנים לפני פטירתו.
[המובא בסוגריים – הוספה שלי].
נגד הרב קוק
באחת משנות התר"ץ שהו בעיירת המרפא מרינבד הרב ברוך יהושע רבינוביץ עם חותנו האדמו"ר המפורסם ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא, אשר דיבר פעמים רבות נגד הרב קוק זצ"ל ושיטתו [אם כי כמדומה שלא כתב נגדו].
[הרבי ממונקאטש היה מהמפורסמים שבאדמו"רי דורו. התפרסם בעיקר בקנאותו הקיצונית. הוא לחם לא רק נגד הציונות, אלא גם נגד אגודת ישראל בירושלים ונגד המודרנה שהכניסה לארץ ישיבת 'חברון'].
דאגת הרב קוק לחולה
הרב קוק ביקר בביה"ח שערי צדק, כנראה בטקס 'חנוכת הבית'. כשהוא נכנס, היה שם פרוזדור ארוך, והוא שומע מתוך הפרוזדור יהודי שמשתעל חזק מתוך כאביו וייסוריו.
הרב קוק שואל: מה קורה שם? הצעקות היו מאוד חזקות, ונגעו ללבו. ענו לו: זה שום דבר… התחמקו והעבירו נושא.
הסתובבו אתו בכל המחלקות. כשחזרו, ירדו מהקומה השניה, הוא שומע שוב את השיעולים הללו מסוף הפרוזדור, אז הוא שאל שוב: מה קורה שם? הוא התעקש לקבל תשובה, אז ענו שיש שם יהודי עם דלקת ריאות חזקה, ואין לנו מרפא בשבילה. פשוט סגרו אותה בהסגר כזה, עד שתצא נשמתו.
הרב קוק לא סבל את הקרירות הזאת, ואת אזלת הידיים, אז הוא שאל: אין שום תרופה?! אז ד"ר משה וואלך אמר לו: פה בארץ אין שום תרופה. שאל הרב: אז איפה יש תרופה? ענה לו ד"ר וואלך: בחוץ לארץ, בעיירות המרפא.
אחרי שבוע מגיע הרב לבית החולים, נוקש בדלת, נכנס מיד מבלי לחכות לתשובה, והולך לאותו יהודי ירושלמי חולה, ומוסר בידו כרטיס הפלגה למרינבד, עיירת המרפא. "יש לך שם את התרופה", הסביר הרב.
שאל אותו החולה: אבל אין לי מושג לאן לנסוע, ואיך לנסוע, ואין לי גרוש כדי לנסוע מכאן לאניה ביפו. הרב אומר לו: סידרתי לך כרטיס ליפו, והנסיעה תהיה ביום פלוני, וסידרתי גם מישהו שיחכה לך ברחוב מסוים ביפו, והוא ידאג לך וידריך אותך איך להגיע למרינבד.
מבלי להתמהמה נוסע היהודי ליפו. הוא לבוש בלבוש הירושלמי המסורתי. משם הוא מפליג למרינבד, ומקבל שם טיפול, ובמשך הזמן המצב שלו הולך ומשתפר.
"עדיף שהרב לא ידע…"
האדמו"ר ממונקאטש היה שם באותו זמן, וכמו כולם הוא יצא לצעידה, להבראה. זו היתה דרך הרפואה המקובלת שם – בבוקר שותים מים מינרלים, ובצהריים צועדים בשבילי העיירה, לעיכול המים בגוף. וכולם צעדו ברחוב המרכזי עם בקבוק מים ושתו. הרבנים היו מלווים באנשי שלומם.
האדמו"ר הסתובב עם אנשי שלומו ובתוכם החתן שלו [רבי ברוך יהושע רבינוביץ], ופתאום הוא רואה שיהודי ירושלמי יושב לו על ספסל בנחת. והמונקאטשער חיכה שיהיה ביניהם קשר עין, אבל הירושלמי לא שם אליו לב, ולא הסתכל לכיוון שלו. חשב האדמו"ר שרק במקרה אותו יהודי לא הבחין בו, והמשיך הלאה בדרכו.
כך גם היה למחרת, המונקאטשער מסתכל לכיוון היהודי, אבל הוא לא מרים עיניו לכיוון האדמו"ר.
כך גם ביום השלישי. האדמו"ר לא מתאפק, וניגש אליו. שלום עליכם, מאיפה אתה? עונה לו היהודי: מירושלים. ומה אתה עושה כאן? עונה היהודי: "עדיף שהרב לא ידע".
דחק בו האדמו"ר: אתה מוכרח להגיד לי מה אתה עושה פה.
ואז הוא סיפר לו את הסיפור עם הרב קוק, שדאג לו כל כך.
שמע האדמו"ר, והמשיך הלאה.
וסיפר חתנו רבי ברוך: באותה תקופה, בכל סעודה שלישית היה הרבי ממונקאטש מדבר בחריפות רבה נגד אישיותו של הרב קוק. אולם הוא כל כך התרשם ממידת החסד של הרב קוק, שדאג ליהודי פשוט שאינו מכיר כלל, ולמעשה גם הציל את חייו – עד שבעקבות זאת במשך שלוש שבתות חסם האדמו"ר את פיו ולא דיבר כלל נגד הרב קוק. הסיפור המרגש אותו שמע מכלי ראשון, כל כך נגע ללבו, עד שלא יכל לדבר נגד הרב קוק, אשר עד אז היה בעיניו מוקצה ופסול לחלוטין.
*
כתב לי הרב בצלאל נאור:
"את הסיפור הזה, כיצד התפעל אדמו״ר ממונקאטש, בעל ״מנחת אלעזר״, ממידת טובו של הרב קוק, שמימן את נסיעתו של אותו ירושלמי מסכן למקום מרפא מריאנבד, שמעתי מהאדמו״ר מזוועהיל, רבי שלמה גולדמן זצ״ל, עת ביקרתי אצלו ביוניון סיטי, ניו ג׳רסי".
