האם אכן הקימו תלמידי הגר"א תנועה "ציונית" בשם 'חזון ציון', לארגון עליה המונית לארץ, על פי הוראת הגר"א? או שזו בדיה ספרותית של משפחת ריבלין?
מסורת משפחת ריבלין מספרת על כך ש"נתעוררה בשקלוב, ברוח הוראות הגר"א, ביזמת ר' בנימין ובנו ר' הלל וחבורתם בתקמ"א תנועת "חזון ציון" לעודד ולארגן את עלית ה"פרושים" ואת התמיכה בקיומם בארץ. המרכז נקבע בשקלוב. ר' בנימין היה אז כבר חלש מחמת זקנה ובנו ר' הלל היה הרוח החיה בפעולה זו ועל שמה נקרא בפי העם בכנוי "דער חזון ציון". דרש ברבים בשקלוב ובערים אחרות למען העליה ובתקס"ו ארגנו בשקלוב כנסיה גדולה של רבנים וראשי קהלות ועסקנים מרוסיה, פולין הצפונית וליטא והניחו את היסוד לארגון התנועה לעליה ולתמיכה בעולים".
הציטוט הזה לקוח מהאנציקלופדיה של דוד תדהר, והוא מופיע לפני כן בספרים ובמאמרים שפרסמו בני משפחת ריבלין.
והנה לאחרונה קמו שני חוקרים, האחד היסטוריון (פרופ' אטקס) והשני חוקר-קבלה (הרב אביב"י), וטענו: להד"ם!
הרב אביב"י מתבטא: "כל הידיעות הללו לא נכתבו ולא נודעו עד שנת תרצ"ט, ואין להם על מה שיסמוכו".
אלא שלכאורה קיים תיעוד משנת תרי"ג בערך, ובו מפורטת פעילות תנועת 'חזון ציון'.
מדובר בפזמונים המיוחסים לר' יושעה ריבלין, ראש בוני ירושלים. בפזמונים אלו הוא מספר בהרחבה על המשיחיות של הגר"א ותלמידיו, ובתוך כך גם מתאר את פעילות התנועה 'חזון ציון'.
דברים קדומים אלו מאשרים לכאורה את המסורת הריבלינית המאוחרת, שנדפסה לאחר תרצ"ט, ובעצם גם מאפשרים את קיומו של ספר 'קול התור'. הם כמובן סותרים מכל וכל את גישתם של פרופ' אטקס והרב אביב"י, הכופרים במשיחיותם של הגר"א ותלמידיו.
הפתרון שמציע הרב אביב"י הוא פשוט:
הפזמונים הם מעשה זיוף מאוחר, שנעשה בסביבות שנת תרצ"ט, על ידי בני משפחת ריבלין. הם בדו מלבם פזמונים עמוסים בגימטריאות ובצירופים קבליים, ובהם גם רמזים על פעילות 'חזון ציון' שלא היתה ולא נבראה.
תיאוריה זו נשמעת קסומה. בכלל, מה יותר קל לחוקר שמתמודד עם בעיות במסמכים שלפניו, מאשר לטעון "מזויפים הם"?
בואו ונחשוב מי מסוגל לזייף פזמונים גאוניים כאלה, ולמי יש אינטרס לזייפם.
הרב אביב"י טוען שבני משפחת ריבלין קנאו בצאצאי יואל משה סלומון שהתהדרו בכך שסבם ייסד את נחלת שבעה, השכונה הראשונה מחוץ לחומות ירושלים, וכן את פתח תקוה, אם המושבות, ולכן המציאו הריבלינים סיפורי אגדה שקושרים תהילות לאבותיהם, ובראשם ר' יושעה ריבלין. במסגרת זו הם ישבו וטרחו לכתוב עשרות פזמונים קבליים כביכול על פי תורת הגר"א.
הדבר תמוה מאוד. לא ראינו מעולם אדם שמזייף חיבור כה מסובך וקשה לפיצוח, בשביל להשיג מטרה אחרת. אם נזכיר את סיפור זיוף הירושלמי על סדר קדשים, הרי שפרידלנדר הזייפן רצה לזייף את הירושלמי "לשמה", כלומר בשביל לפרסם את החיבור הזה גופא. הוא לא זייף ירושלמי בשביל שיקבלו את פירושו לתוספתא.
כדי לכתוב את הפזמונים הגאוניים המיוחסים לר"י ריבלין, נדרשים חודשים ואולי שנים של עבודה. האם עד כדי כך היו הריבלנים רמאים ומתוחכמים?
ובכלל, אם הכל בשביל להוכיח שאבותיהם הם אלו שהיו בראש בוני נחלת שבעה ופתח תקוה, מדוע הדבר לא נזכר כלל בפזמונים? הרי הפזמונים נכתבו – לפי המתואר בהם – בשנת תרי"ג, עשרות שנים קודם להקמת נחלת שבעה ופתח תקוה… מדוע לא ימציאו הריבלינים פזמונים שבהם כביכול מתוארת הקמת ההתיישבויות הללו?
יתר על כן. בואו ונחשוב מי יכול היה לזייף פזמונים מסובכים כאלו. יש בסך הכל שתי אפשרויות:
החזן ר' שלמה זלמן ריבלין – שלא היה ידוע לגאון גדול. היה איש פשוט ותמים מאוד.
פרופ' יוסף יואל ריבלין – שלא היה ידוע כבר אוריין גדול. אכן היה בקי בחכמה ובהיסטוריה, אבל ידיעותיו התורניות לא היו גבוהות במיוחד, כדי לחבר ספר שכזה.
בשנות הארבעים מסתובב רש"ז ריבלין עם כתב היד של הפזמונים, אצל מקובלי ירושלים, ובהם הרב חרל"פ. המקובלים נדהמים ומתפעלים מהפזמונים, ומסייעים לו לבארם. הרב חרל"פ גם כותב כמה פירושים עליהם. אף אחד מהמקובלים לא חושד שמדובר בזיוף! יש לציין שהם הכירו אישית את ר' יושעה ריבלין, במידה כזו או אחרת, ובכל אופן הכירו טוב מאוד את האנשים הקרובים ביותר אליו.
אשתו של ר' יושעה ריבלין, בניו וחתנו הקרוב אליו ר' אלתר דב וישנאצקי חיים וקיימים באותה תקופה. אי אפשר להעלות על הדעת שרש"ז ריבלין ימציא פזמונים, ייחס אותם לאביו, ויסתובב אתם בירושלים בלי שקרוב משפחתו ואחיו יזדעקו עליו ויפרסמו הכחשה לדברים!
למה הדבר דומה? יבוא היום אדם ויפרסם שירים ופזמונים קבליים של הגרי"ש אלישיב, שבהם הוא מדבר על כך שאנחנו באתחלתא דגאולה ושהסבא שלו בעל ה'לשם' הקים תנועה ציבורית להקמת מושבות בארץ ישראל. הלא ברור שבתוך יום יומיים יפרסמו נכדיו הכחשה חריפה נגד הזייפן!
אם נשקול את שתי האופציות, ברור איזו היא העדיפה והמתקבלת יותר על ההגיון. הרב חרל"פ ומקובלי ירושלים לא היו תמימים או טיפשים, הם הכירו יפה את הרוח של תלמידי הגר"א – אבותיהם, וכשבא אליהם אדם תמים כמו רש"ז ריבלין עם פזמונים קבליים המדברים על משיחיות תלמידי הגר"א, הם מקבלים את זה כי הם יודעים שזה הגיוני ומסתדר עם כל מה שסיפרו להם עד אז.
לעומת זאת, הגישה של הרב אביב"י היא שהכל שקר וזיוף. רש"ז ריבלין ופרופ' יוסף יואל ריבלין (אביו של הנשיא) הם שקרנים כרוניים, הם גורמים לאשתו של ר' יושעה ריבלין, לחתנו ולבנו משה שלא להגיב על השקרים, הם בונים על זה שזקני ירושלים שהכירו אותו (כמו רי"מ טוקצינסקי ועוד) ישתקו לנוכח הבדיות… והכל בשביל לטעון שסבא שלהם ר"י ריבלין הוא שהיה הרוח החיה בהקמת פתח תקוה… לי זה נשמע מאוד מאוד מוזר. בכלל לא מובן לי למה שמשפחה שלא קשורה לפתח תקוה (לפי מה שסובר הרב אביב"י) תלחם כל כך בעקשנות על כך שהסבא שלה כן ייסד את המושבה (איפה מצינו עוד דבר כזה? אני לא מכיר), ותשקיע בשביל זה שנים של מחקר וכתיבה רק בשביל לקבל כבוד. האופציה הזאת הרבה פחות נשמעת לי מאשר האופציה הראשונה.