זה פשוט מדהים כמה ההיסטוריה שסיפרו לנו היא לא ההיסטוריה שבאמת היתה.
אני קורא בימים אלו את ספרו המרתק של ד"ר מנחם שטרן, "בין הצהרת כורש להצהרת בלפור". מדובר בספר מרתק עם חידושים מפתיעים על כל העליות לארץ בדור התחיה (כולל עליית התימנים ש"נשמטה בטעות" מספרי ההיסטוריה הציונית).
תפס אותי במיוחד הפרק המוקדש לתיאור קבוצת הביל"ויים שהתיישבו בגדרה.
הורגלנו לחשוב שהביל"ויים היו חילונים גמורים. רבים בישוב הישן וגם בקרב יהודי חו"ל דברו עליהם כעל 'כופרים' להכעיס. מסיבה זו היו רבנים שתקפו אותם, והורו שלא לשתף אתם פעולה כלל.
אלא שד"ר שטרן מגלה שהתמונה היתה אחרת לגמרי. אכן הביל"ויים היו בתחילה רחוקים מיהדות, על גבול ההתבוללות. אלא שרעיון העליה ארצה חולל בהם מהפך דרמטי, והם הפכו ללאומיים.
וכאן לא הסתיים תהליך ה"חזרה בתשובה": לאחר עלותם ארצה והתיישבותם בגדרה ובירושלים, מי שהיה המנהיג הרוחני שלהם, היה לא פחות ולא יותר מאשר רב חשוב, עטור זקן: הרב יחיאל מיכל פינס, מי שהמציא בין היתר את המילה 'שעון', והתנגד לשימוש במילה 'דת' (שפירושה בפרסית: חוק). הוא גם זה שכתב לביל"ויים את המנונם הידוע: "חושו אחים חושו". הוא הבין שהשעה דוחקת לעלות ארצה, ואין זמן לפלפולים וויכוחים אם כעת זה מתאים לעלות,ומי ראוי לעלות. חושו אחים ארצה!
וכאן שטרן חושף דבר מדהים, על פי מסמכים נדירים וגם על פי ראיונות שקיים עם בניהם של הביל"ויים (עבודה שלא עשו לפניו בנושא זה). מתברר שהרב פינס החזיר בתשובה את הביל"ויים. אמנם בתחילה הם היו רחוקים משמירת מצוות, אולם במשך הזמן היחס שלהם לאמונה ולתורה השתנה לחלוטין, והם הפכו לשומרי מצוות, במידה מסוימת. הם שמרו שבת (לפחות במרחב הציבורי), התפללו בבית כנסת בשבתות, השתדלו לקיים את מצוות התלויות בארץ. והקפידו על שחיטה כשרה.
בין היתר מביא ד"ר שטרן דברים שאמרה לו רחל ינאית בן צבי:
"אין לבוא בטענות אל אנשי העליה הראשונה על שלא הקפידו על קיום המצוות במלואן […] אי קיום מצוות הדת נבע מכך שמנהיגים דתיים לא עלו אם החלוצים. אם היו עולים היו יכולים להשפיע מבחינה דתית כפי שעשה זאת פינס בגדרה".
ומוסיף שטרן: "הגב' בן צבי ציינה לשבח את הרב קוק, שהעריך מאוד את החלוצים, וערך מסעות במושבות כדי לעמוד על המצב לאשורו" (עמ' 220).
במילים אחרות: אדם אחד בלבד, רי"מ פינס, הצליח להשיב את כל הביל"ויים ה'כופרים' למסורת, וזאת בדרכי נועם, לא בהתנשאות אלא מתוך שותפות מלאה אתם.
סיפור מדהים…
וכאן אני נזכר בדבריו של אחד הרביים הגדולים באירופה, שהיו לו רבבות חסידים, ונשאל פעם מדוע לא הורה להם לעלות ארצה ולהתיישב בה. ענה אותו רבי: בגלל הביל"ויים! אילו היו הביל"ויים שומרי מצוות, הייתי מצווה על חסידי לעלות (בתגובה השניה אביא מאמר שכתבתי בעבר על הנושא).
אלא שכפי שכתבתי כאן כמה פעמים, הבילויים בארץ היו בסך הכל 12 איש שגרו במערה יחד עם החמור שלהם… ומניין החסידים שהיה לאותו אדמו"ר, היה כ-100,000… אין לי ספק שלו היו עולים החסידים במצוות רבם (שלא לומר: עם רבם), אף אחד מאתנו לא היה שומע על 'עליית הבילו"יים', אלא על 'עליית החסידים'. לא זו בלבד, אלא שאם רי"מ פינס לבדו הצליח להשפיע כל כך על הביל"ויים, האם כל אותם 100,00 חסידים לא היו מצליחים לעשות זאת?!
