תגלית היסטורית: מי המציא את רעיון 'תורה ועבודה'?

"תורה ועבודה" נודעת כסיסמתה של הציונות הדתית משחר ימיה. כשהוקמה תנועת הפועל המזרחי השתמשה התנועה בסיסמה זו. גם תנועת בני עקיבא חרתה על סמלה את צמד המילים הללו, משובצות בשני לוחות הברית.

אך מי הוא שטבע את הביטוי המופתי הזה ומיהו שהגשים אותו לראשונה? מהיכן שאבה הציונות הדתית את ההשראה לחיי "תורה ועבודה"? ובכן, מתברר כי מקור הביטוי המוכר לנו מאז שנות העשרים, הנו קדום הרבה יותר, ולמעשה הוא היה הסיסמה של ראשית דור התחיה.

אחרי שנעזבה המושבה פתח תקווה בפעם הראשונה, לאחר שהוקמה בשנת תרל"ח, הוחלט בשנת תרמ"ב לחדש את קיומה על ידי רכישת חלקה של 140 דונם בשולי הכפר הערבי יהודייה (כיום: סביון). ההתיישבות נקראה יהוד וכללה שבעה בתי מגורים, בית כנסת ובית מרחץ. המחשבה הייתה להיאחז במקום באופן זמני ואחר כך לשוב למקומה הראשון של פתח תקווה.

המתיישבים הראשונים היו משפחות מהעיר ביאליסטוק שבפולין, והם כונו הביאליסטוקאים. אליהם הצטרפו הרב אריה ליב פרומקין ואחדים מהמייסדים הראשונים של פתח תקווה, כמו הרב' יואל משה סלומון והאחים ר' יהודה ור' משה שמואל ראב. הם הקימו אגודה שיתופית וקיבלו עליהם עבודה עצמית. האדמות שלהם היו במקום שבו יושבת כיום העיר פתח תקווה, במרחק 7 ק"מ מבתיהם ביהוד.

בפתח תקווה, אם המושבות, וכן ביהוד, חיו המתיישבים חיי תורה ועבודה. לא רק עבודה במובן הרוחני שעליו דיבר התנא במסכת אבות (פרק א' משנה ב') אלא עבודה כפשוטו, עבודת אדמת ארץ ישראל.

וכאן אנו מגיעים לנקודה שבה היה "תורה ועבודה" למושג וסיסמת חיים. גיליתי את העובדה המרעישה הזאת לתומי, וכמדומני שלא הבחינו בכך קודם לכן.

בחותמת הרשמית של "קהל מושב יהוד אשר לחברת פתח תקווה", המצויה על מסמכים מצהיבים אחדים משנת תרמ"ה, עליהם חתומים רי"מ סלומון ויתר המתיישבים, מופיעים ארבעה איורים מעניינים: מימין נראים בתי המושבה, שלהם ארבע קומות (המתאימים יותר לסביון מלפתח תקווה דאז), ועליהם הכיתוב "מושב יהודית" – כינוי נדיר (שלא התקבל כל כך) למושב יהוד. משמאל נראות מחרשות וכלי עבודה (בכרם?), ובתחתית החותמת נראים הכרמים במושבה עמוסים באשכולות ענבים.

והנה מעל שלושת האיורים האלה ניצב איור קטן וצנוע: שני לוחות הברית ובהם הכיתוב: "תורה ועבו'[דה]'". ובכן, כאן ככל הנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה שמופיעות המילים "תורה ועבודה" כסמל ודרך חיים, במשמעות של עבודה פיזית בארץ ישראל.

זה מדהים, כי עשרות שנים אחר כך חרתה תנועת בני עקיבא על דגלה מושג זהה, ולא זו בלבד אלא שהוא מופיע בתוך לוחות הברית! אגב, גם שם התנועה, בני עקיבא, התקבל מסיבה זו: "רבי עקיבא סימל בעינינו יותר מכל שם אחר את רעיון תורה ועבודה" (יחיאל אליאש, מייסד התנועה).

לא מקרה הוא שדווקא בפתח תקווה, אם המושבות, נוצר הביטוי הזה. הלא בפתח תקווה הותוותה בפעם הראשונה הדרך המשלבת תורה ועבודה, שהרי אלפיים שנות גלות התרכז העם היהודי בד' אמות של הלכה, והעבודה הייתה רק אמצעי קיום. אך בהגיענו לארץ ישראל העבודה בכלל, ובייחוד עבודת האדמה, מקבלת ערך עצמי ומשולבת יד ביד עם התורה.

המתיישבים בפתח תקווה הבינו שהם עומדים בפתחה של תקופה חדשה בהיסטוריה ומעשיהם הדלים הם צעד חשוב בתהליך הגאולה. משום כך הם הוסיפו בחותמת ארבעה פסוקי נבואה ובהם גם רמזים לקשיים ולאתגרים שעמדו בפני המתיישבים: "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תקווה" (הושע ב, יז) – רמז לשם המושבה; "וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח" (יחזקאל כח, כו); "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" (תהלים קכו, ה); "וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל" (הושע ב, כד).

אם כן, "תורה ועבודה" הוא ביטוי שנולד בפתח תקווה. לא פלא שכעבור כמעט ארבעים שנה הוא מופיע מחדש דווקא בפתח תקווה, כשמוקמת שם תנועת 'הפועל המזרחי' החורתת על דגלה בדיוק את הסיסמה הזאת. שימו לב לדברים שכתב בזמנו אברהם בר אוריין: "פתח תקוה הראשונה ואם לכל מה שנוצר בארץ ב-75 השנים האחרונות. פתח תקוה – ערש תנועת העבודה הדתית, בה נולד הפועל המזרחי, וקיים בה את פגישת חבריו הראשונה. על אדמתה הוקמו הקבוצות הראשונות, בה התחשלה משנת הפועל הדתי משנת תורה ועבודה" (הצופה, ב' בחשוון התשי"ד).