ביקורו של טרומפלדור ב'טיש' של האדמו"ר מטלנא

באופן עקבי למדי הוסתרה זיקתו של יוסף טרומפלדור למסורת היהודית. גם כאשר נדרשו כותבי תולדותיו לתאר נקודות מסוימות על זיקתו הדתית, הם עשו זאת בקיצור האפשרי, ולעיתים גם סירסו את משמעות הסיפורים באופן שנדמה שטרומפלדור היה מנוכר ליהדות.

עדויות נדירות שמתפרסמות לראשונה בספרי 'הגיבור הלאומי', חושפות שלטרומפלדור היתה זיקה חמה מאוד ליהדות. לא זו בלבד, אלא שאביו, וולף, היה דתי מאוד, וביקש לחנך את בנו אהובו לתורה ולמצוות.

גם את הסיפור הבא, על ביקורו של טרומפלדור ב'טיש' שערך האדמו"ר מטלנא, לא תמצאו ברוב הביוגרפיות של טרומפלדור. שולמית לסקוב, הביוגרפית הרשמית של טרומפלדור, הזכירה את הסיפור, אך קצרה אותו מאוד, והמסר העולה ממנו – האמון של טרומפלדור בצדיקים – הועלם כלא-היה.

האדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי זצ"ל, שנמנה עם שושלת חסידי צ'רנוביל, התגורר בעיר טולצ'ין, שם שהה הגדוד הרוסי אשר בשורותיו לחם יוסף טרומפלדור בשנת 1904.
דוד בלוצרקובסקי, ידידו הקרוב של טרומפלדור, סיפר בזכרונותיו (ברוסית) על המפגש בין הגיבור לאדמו"ר:

"היות שטרומפלדור גדל בקווקז, רחוק מהמון יהודי, היה מתאר לעצמו את דמותם כגיבורי אגדות: יהודי הוא התגשמות האצילות, וסביבו שקר וכזב. לראשונה הכיר מקרוב ציבור יהודי בטולצ'ין, פלך פודולסק, בעת שירותו הצבאי.

בטולצ'ין התגורר באותה תקופה "הטאלנ'ר צדיק" – האדמו"ר מטולנא. טרומפלדור, שקרא את סיפורי החסידים של י"ל פרץ, החליט לבקר את הצדיק.

בחג סוכות, לפני היציאה לדרך לפורט ארתור, שמנו פעמינו לצדיק. הגענו בדיוק כשהוא ערך את סעודתו ['טיש']. הייתה אווירה חגיגית, הרבה אנשים ישבו ליד השולחן. הצדיק בעצמו ניהל את הסעודה. כל זה השאיר רושם עז על טרומפלדור.

אך לאחר הסעודה ניגש אלינו, החיילים, בנו הגדול של הצדיק, ילד בן 13, ופנה אל טרומפלדור: "גיב מיר א קערבעלע".

הלה לא הבין מה הוא רוצה. הסברתי לו שהילד מבקש ממנו רובל. טרומפלדור שאל למה הוא צריך את ה"קערבעלע" הזה. אזי המלמד, "החונך" של בן הצדיק הסביר לנו, שהחניך שלו כמעט בוגר, ועליו להצטייד בקופה משלו. כל המבקרים נותנים לו "קערבעלאך", כולל החיילים.

"ומדוע אינו עובד?" שאל טרומפלדור.

"מה קרה לך?! בנו של הצדיק יעבוד? שהגויים יעבדו!" נדהם החונך.

טרומפלדור מיהר לעזוב, ובמשך זמן רב לא שכח את השיחה.

ואולם י"ל פרץ ניצח גם כאן. "כנראה שיש צדיקים אמיתיים, אבל אנחנו לא זכינו לראותם. הם חיים בליטא או בפולין, בליובאוויטש או בוורשה. שם פרץ ראה אותם", ניחם טרומפלדור את עצמו. הוא השיג כמה סיפורים מתורגמים של פרץ על חסידים וצדיקים, קרא אותם שוב, וממני ביקש שאקרא את פרץ במקור [היידי] ואתרגם לו. או אז הוא נרגע.

"זה מקרה בודד. בסך הכל מדובר בילד לא מחונך, שאינו מבין את מהות החסידות".

היהודים נשארו עבור טרומפלדור אותם הגיבורים של האגדות…".

ובכן, יש כאן אמנם ביקורת של טרומפלדור על חינוכו של הילד החסידי, אך בד בבד יש כאן הערכה עמוקה לאדמו"רי החסידות, הנשענת על קריאה נלהבת של סיפורי צדיקים ואדמו"רים. גם לאחר ה"תקרית", טרופמלדור הגיבור לא מתייאש מהאדמו"רים, אלא מתגבר ומעיין מחדש בסיפורים כדי להתחזק בהערצת תנועת החסידות.

העובדה שהסיפור הנהדר הזה לא הובא עד היום בעברית, לאחר שנדפס בשנת 1924 ברוסית, אינה מקרית. טרומפלדור הוצג לנו כחילוני מובהק, רחוק מיהדות, שגדל בבית מתבולל. כנגד זאת חושף ספרי החדש 'הגיבור הלאומי' את טרומפלדור האמיתי שעד היום לא הכרנו: גיבור הגאה ביהדותו, אשר גבורתו יונקת מגבורת המכבים, ורואה ביוסף הצדיק, אשר על שמו הוא קרוי, דמות מופת של מוסר. טרומפלדור גדל בחינוך דתי, והיה נכדו של רב בפולין (הרב שמואל אשר זצ"ל). בבגרותו עמד בקשר עם רבנים מפורסמים, והודות לגאוותו הלאומית מתעוררת אמו המתבוללת לחזור בתשובה, והופכת להיות שומרת מצוות.

זהו טרומפלדור האמיתי.