את הספר הקבלי 'ראש מילין' שכתב הרב קוק חותם שיר הנקרא 'צפיה', בו מביע הרב את תקוותו שרעיונותיו והגיונותיו יתפרסמו בכל מקום.
בניגוד למקובל לחשוב, שיר זה אינו קשור בדווקא ל'ראש מילין', ונכתב שנים רבות קודם לחיבור זה.
בשנת תרס"ט כתב הרב קוק לאחד מתלמידיו על תקוותו ליצור "ספרות רוחנית פוריה, במקצוע העזוב של הלכות הדעות והאמונות, ולפי גודל העניין כך גדולות הן המניעות, המעכבות את ייסוד דבר זה".
והוסיף הרב קוק: "מכל מקום אינני מתייאש, ותוחלתי לד' היא שעוד יזכני לכונן חפצי… להגדיל את הפלפול של אמת בחכמה, כראוי לנו בזמננו להחיות את רוח עמנו… ויתקיים פיוטי אשר שרתיו זה כבר: "ומנקודות מחשבותי, שיקבצו לעדרים, אקח אותיותי, והיו למאמרים, והמאמרים בחוברת, יהיו לספרים, והספרים, בכל קרת, יהיו נפזרים וכו', ויחדיו עמי תשירו שירה זו בפועל" (אגרות הראיה, א', אגרת קסד).
מתוך אגרת זו אנו למדים שהשיר 'צפיה' נכתב בשנותיו הראשונות של הרב קוק בארץ. האגרת נכתבה 8 שנים לפני שנדפס לראשונה ב'ראש מילין'. אגב, שימו לב להבדלי הנוסח בין השיר המקורי לבין זה שנדפס ב'ראש מילין'.
לכאורה משתמע קצת מלשונו של הרב, שלא מדובר רק ב'פיוט' אלא גם ב'שיר' – "פיוטי אשר שרתי זה כבר". יתכן שהרב הצמיד לו לחן מסוים, והיה שר אותו במחיצת תלמידיו ומעריציו.
והנה בקבצים שכתב הרב קוק בתקופת בויסק, מופיע השיר 'משאת נפשי', ובו נמצאות גם מילות הפיוט 'צפיה', באותו נוסח שציטט הרב באגרת. מה שמעניין, שהנמען של האגרת הנ"ל הוא משה זיידל, שלמד אצל הרב קוק כבר בבויסק… ויש לחשוב שהוא נחשף כבר אז לפיוטו של הרב.
ושימו לב להמשך השיר 'משאת נפשי', שמתאים מאוד לרוח המובעת ב'צפיה':
"…והספרים בכל קרת
יהיו נפזרים
ואליהם יתלקטו
מעמי שרידים,
שמאד מעטו
והנם יחידים.
שדֵעי יבינו
ויתאוו לרשפי,
ועלות יהינו
לשכן בין כתפי.
…והשואפים למטרתי
ירבו מיום ליום,
אז תבוא שאלתי
העמוקה מתהום".
כאמור, הדברים נכתבו על ידי הרב בצעירותו, כאשר היה ניתן לספור על יד אחת את התלמידים שהכירו והבינו את רעיונתיו. אין ספק שהיום הרב היה רווה נחת מרבבות התלמידים שלומדים בצמא את תורתו… משאת נפשו של הרב התקיימה ובגדול.
אם כן יש לפנינו שתי חידות:
1. האם יש לנו עדות על כך שהרב שר את הפיוט 'צפיה'?
2. מה פשר שינויי הנוסח – בין הגירסה המקורית בכתב היד לבין זו שנדפסה ב'ראש מילין'?
