במסגרת כתיבת ספרי 'הגיבור הלאומי' על יוסף טרומפלדור, ציפיתי למצוא מידע על קשר בינו לבין הראי"ה קוק.
היו לרב קוק מגוון הזדמנויות לפגוש את טרומפלדור, וכמה סיבות טובות ליצור עמו קשר. אך למרבה הפלא אין אנו יודעים על שום היכרות ביניהם. נשאלת השאלה האם יש כאן התעלמות מכוונת, שאפשר לגזור ממנה מסקנות לגבי שאלת יחסו של העולם הדתי בכללו, או הרבנים בפרט, כלפי טרומפלדור.
לכל הפחות היינו מצפים שהרב קוק יתבטא על טרומפלדור ולו פעם אחת, אך שמו נפקד מכתבי הרב קוק ומהספרים שנכתבו על תולדותיו. הדבר מפליא מאוד, שהרי לכאורה דמות כזו של גיבור לאומי, המקריב את כל חייו למען עם ישראל וארץ ישראל, היתה צריכה לרגש ולהפעים את הרב קוק, שכל חייו הרבה להתבטא בשבח החלוצים הגיבורים המוסרים נפשם בעד העם והארץ, ומי לנו גדול מיוסף טרומפלדור, הגיבור העברי המפורסם ביותר, אשר מסר נפשו בעד ארץ ישראל?
היו כמה הזדמנויות שבהן יכול הרב קוק לפגוש בטרומפלדור. הפעם הראשונה היתה בחורף תרע"ד, בעת שטרומפלדור עבד בקבוצת דגניה. ידוע שהוא התגורר בה לפחות עד חודש אדר. בחודש כסלו הגיעה למושבה משלחת רבנים ובראשה הרב קוק, רבה של יפו והמושבות, כחלק מ'מסע המושבות' שערך לשם שיפור המצב הדתי בהן וביסוס ההיכרות בין הרבנים לחלוצים. ובכן, נשאלת השאלה (שדומני כי טרם נשאלה עד כה), האם בין החלוצים שקיבלו את פניו של הרב קוק בבואו לדגניה היה גם יוסף טרומפלדור?
הרבנים הגיעו למושבה לעת ערב, התפללו בה מנחה, ולאחר מכן הסבו עם החלוצים. ביומן המסע לא נרשמו פרטים על החלוצים. העובדה היחידה שציינו הרבנים על הביקור: "שתינו חלב", מתוצרת המקום.
יש לציין כי טרומפלדור, שעבד באותה תקופה בשדות דגניה בידו האחת, היה כבר אז איש מפורסם, וזכה לכבוד רב מצד המתיישבים. גם אלו שלא הסכימו עם כל רעיונותיו, העריצו אותו. רעיו בדגניה תיארו אותו כבעל נוכחות מרשימה. בהנחה שהוא היה באותו יום בדגניה, והיה ממקבלי פניו של הרב קוק, מסתבר שנודע לרב קוק מיהו העומד בפניו.
המקום השני שבו יכלו השניים להזדמן יחד הוא לונדון. שניהם התגוררו בה באותו פרק זמן, בזמן מלחמת העולם הראשונה. באותה תקופה מעמדם כבר היה גבוה יותר; שניהם היו מפורסמים בעולם היהודי בכלל ובקהילה היהודית בלונדון בפרט, ובנוסף יכלו למצוא שיח משותף בקשר לענייני הציבור שעמדו אז על הפרק. ועם זאת, בכל החומר הידוע לנו (אשר עיקרו הם המכתבים הרבים ששלחו השניים באותה תקופה), אין תיעוד על פגישה או היכרות ביניהם.
יש לציין שהרב קוק שמח בקיומו של הגדוד העברי שהוקם באותה תקופה, גלגולו של 'גדוד נהגי הפרדות' שהקים טרומפלדור. הרב הכיר את החיילים, ואף עמד בקשר הדוק עם כמה מהם.
עובדה זו מחזקת את השאלה שהצבנו בראש הפרק: מדוע כאשר נהרג טרומפלדור, מייסד הגדוד עברי הראשון, בקרב על הגנת הארץ, הרב קוק לא מספיד אותו, ואף לא מזכירו באגרותיו באותם ימים ולו ברמז? אם נעיין בכרך האגרות משנת תר"פ, נמצא אגרות שנכתבו בימים ובשבועות הסמוכים לקרב תל חי, ואין בהן אף אזכור למאורעות.
האם מסירותו של טרומפלדור בעד ארצנו, לא הלהיבה אותו כפי שהלהיבו אותו החיילים אשר "ברוח אידיאלי נישא ומרומם התנדבו ללכת אל ארץ הקודש […] לכבוש את ארץ האבות", כפי שהתנסח הרב באחד ממאמריו?
עד כאן התעלומה. בספרי 'הגיבור הלאומי' (עמ' 249) הבאתי את פתרונה.
