האדם הנראה בתמונה, בעל חזות רבנית, היה פעיל ציבורי בולט במחנה הפועלים, ושמו הוא אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, אז"ר.
הוא חיבר עשרות ספרים וכתב מאות מאמרים, שהקנו לו מקום של כבוד בראש חבורת הסופרים העבריים בארץ, עד שנחשב ל'זקן הסופרים'.
הוא נולד בבית דתי-חב"די, אך בשנות צעירותו התרחק קמעא מרוח היהדות. כשעלה ארצה והתיישב ביפו, סמוך לביתו של הראי"ה קוק, התבשם מתורתו ורוחו היהודית התחזקה, ומאז הקפיד על אורח חיים דתי. הוא היה מעורכי כתביו של הרב קוק וממעריציו הגדולים.
עם זאת, היה אז"ר פעיל בתנועת העבודה, ואף קיבל בגיל 75 את פנקס החבר מספר 1. הרבה להופיע בסניפי הנוער העובד ואף זכה לכינוי "הסבא" של הנוער העובד.
מה שמעניין זה שכבר בשנותיו הראשונות בארץ, כשהוא בסך הכל כבן 60, העיתונות העברית מצמידה לו את התואר "הישיש". 40 שנים לפני פטירתו, כבר הוא היה נחשב זקן, ובכך נבדל מאחיו הסופרים הצעירים. (המחשה לכך ראו בתמונה הראשונה). "הישיש" הפך להיות תואר הכבוד המיוחד של אז"ר.
לאחרונה עיינתי בעיתונים עבריים ישנים מלפני מלחמת העולם הראשונה, ונתקלתי בידיעה מעניינת בעיתון 'החרות', מטעם 'מרכז המזרחי בארץ הקדושה', מתאריך כ"ה תשרי תר"ע [1909]:
"באספה האחרונה שהיתה בליל הושענא רבה נבחר ועד קבוע (לסניף 'המזרחי' ביפו). בין חברי הועד: א. ז. ראבינוביץ" – אז"ר!
הוי אומר, לפני שקמה תנועת העבודה, היה אז"ר חבר רשמי של תנועת המזרחי, ולא זו בלבד – אלא חבר הועד, כלומר נשא תפקיד חשוב בפעילות 'המזרחי' ביפו.
פרט חשוב זה מבטא את רוחו הדתית-לאומית של אז"ר, הנערץ עד היום בחוגי תנועת העבודה.
עוד בחייו של אז"ר כתב בוגרשוב:
"אז"ר הוא אולי היחידי בתוכנו "המבריח מן הקצה אל הקצה". הוא החסיד הנלבב, המקורב של הרב קוק, ועם זה חבר וסבא של הסתדרות העובדים בארץ, בלי שום וויתורים או ספיקות לצד זה או לצד אחר. [כסמך לכך] הוא מביא תורה יפה מר' נחמן מברסלב…".
