אז מי באמת המציא את המושג 'קיבוץ'?

265 קיבוצים קיימים כיום בארץ ישראל. הכל התחיל בדגניה, על שפת הכינרת, שבראשיתה (בתקופת התורכים) נקראה 'קבוצה', ובמשך השנים נקראה 'אם הקבוצות'. רק בראשית שנות העשרים, בתקופת המנדט הבריטי, החלו להשתמש במושג 'קיבוץ', כאשר הקיבוץ הראשון היה עין חרוד, המציין בימים אלו 100 שנה להיווסדו.

קיבוץ הוא צורת התיישבות שיתופית ייחודית לציונות, ליישוב ולמדינת ישראל, המבוססת על שאיפה ציונית וכן על ערכים סוציאליסטיים – שוויון בין בני האדם ושיתוף כלכלי ורעיוני. מהיכן צמח השם "קיבוץ" למפעל שנקרא היום בארצנו בשם זה?

את השאלה הזו שאל לראשונה החלוץ והסופר יהודה יערי ז"ל, מאנשי העליה השלישית וממקימי הקיבוץ בית אלפא (בשנת 1922), במאמר שפרסם בעיתון 'על המשמר' בשנת 1965.
וכך ענה יערי על השאלה:

"ראוי שאספר לכם על כך. המילה קיבוץ לא חדשה היא בלשוננו. אבל את השם קבענו אנחנו. ומעשה שהיה כך היה: נתאספנו לילה אחד לשיחת חברים […] ועסקנו בבעיות עתידנו. הדבר היה במחנה של סוללי הכביש חיפה-ג'דה [רמת ישי].

בימים האלה כבר יצא הקול במחנה שאנו עומדים לעלות ולהתיישב בעמם יזרעאל ובכל שאלנו את עצמנו: מה שם יקרא לנו?

[…] בתוך השיחה קם אחד החברים, שחזר זה לא כבר מטיול בירושלים, ואותו חבר לא על העתיד פתח אלא על העבר דיבר, הוא סיפר שנקלע בין חסידי ברסלב ופגישתו עם חסידים אלה היתה לו בבחינת חוויה עמוקה ביותר. בהתלהבות דיבר אותו חבר שכן היתה לו חסידות ברסלב בבחינת גילוי […]. ימים אחדים עשה האיש בין חסידים אלה. סיפר על אנשים תמימים וישרים שאוכלים לחם צר מיגיע כפיהם, סיפר על שיחותיהם וסיפורי מעשיותיהם, ולבסוף כך אמר: חסידי ברסלב נוהגים להתקבץ מידי שנה בשנה בראש השנה יחדיו לתפילה ולעיון בספרי רבם, רבי נחמן מברסלב. לפני המלחמה [מלחה"ע הראשונה] נהגו להתקבץ בעיר אומן אשר באוקראינה, ששם קבורתו של הרבי. עכשיו הם מתכנסים בירושלים וגם במקומות אחרים בעולם. להתכנסות זאת בראש השנה קוראים חסידי ברסלב בשם "הקיבוץ" ובכן למה לא נקרא גם אנו למחננו בשם קיבוץ?

שמעו אנשינו את דברי החבר, קיימו וקיבלו עליהם לקרוא למחנינו מכאן ואילך בשם "קיבוץ השומר הצעיר". וראה זה פלא לא עברו ימים מועטים עד שכל החבורות, הגדודים, הפלוגות והקבוצות הגדולות שינו שמם וקרא לעצמם בשם קיבוץ ('על המשמר' 12.2.65, מתוך 'בדרך חתחתים' שב'ספר העליה השלישית', 1964).

למעשה, אותו 'חבר' עליו סיפר יערי, היה הוא עצמו. כך שמי שחידש את הביטוי 'קיבוץ' ביחס להתישבות ציונית (חילונית, בדרך כלל), היה אפוא יהודה יערי, בהשראה שקיבל מחסידי ברסלב.
עם זאת, בשנים האחרונות קמו כמה חוקרים שטענו כי השם "קיבוץ" עלה באופן סימולטני בכמה מקומות, במקביל לחידושו של יערי, והוא לא הממציא הבלעדי.

זיקתו לחסידות ברסלב

יערי הכיר את החסידות עוד מסביבת ילדותו בגליציה, אולם מפגש מכריע היה לו עם חסידי ברסלב בביקורו הראשון בירושלים, מהם שמע לראשונה את סיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב, ולדבריו הוקסם מהם. לימים אף ערך וכתב נוסח חדש לכמה מהסיפורים והוציא אותם במהדורה חדשה ('סיפורי מעשיות משנים קדמוניות', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1971).
בימי הקיבוץ הראשונים, עוד טרם העלייה לקרקע, הנהיג יערי את חבורת ה"חסידים" – קבוצת חברים שגיבשה הווי של שירה וריקודים בכל הזדמנות, ברוח המסורת החסידית.

טבעי הדבר, אם כן, שדווקא יערי הוא שישאיל את המושג 'קיבוץ' מההווי הברסלבי אותו הכיר מקרוב, אל שדות הקיבוץ החלוצי בארץ, בהן חי ופעל.

קיבוץ גלויות

בפתח דבריו ציין יערי כי "המילה קיבוץ לא חדשה היא בלשוננו", סתם ולא פירש. חשבתי זמן מה על הנושא, ועלה בדעתי שעוד קודם לרעיונו של יערי, הכיר עם ישראל את המילה "קיבוץ" כבעלת מטען רוחני ארצישראלי. הביטוי הזה היה ידוע ומפורסם בארץ ובגולה, בהקשר להתיישבות יהודית בארץ, ויתכן שהוא שעזר להצעתו של יערי להתקבל ולהתבסס בישוב היהודי בארץ. אמנם את ההשראה לחידוש השם "קיבוץ" קיבל יערי מעולמה של חסידות ברסלב, שם החל הקיבוץ באומן שבאוקראינה, הרחק מארץ ישראל, אולם את התקבלות השם בציבור אפשר לזקוף, לפי דעתי, למשמעות הלאומית והגאולית שהוא נשא בקרבו משכבר הימים.

אם נחפש את הביטוי "קיבוץ" בספרות ובעיתונות היהודית מלפני 150 שנה ואילך, נגלה כי הפעמים הראשונות בהן הוא נזכר אינן קשורות כלל לברסלב, אלא לישוב ארץ ישראל. ראשיתו של ה"קיבוץ" אינה בחסידות ברסלב אלא בתנועת חיבת ציון באירופה, ובעולמה של הציונות הדתית בראשיתה.

כך אנו מוצאים בכתביהם של הרבנים מבשרי הציונות, בשנות התר"ך-תר"מ, על ההתיישבות בארץ הקודש המתחילה לקרום עור וגידים. פעמים שהם כינו את אותה התיישבות בשם "הקיבוץ".
"הקיבוץ" כמושג עצמאי מבוסס כמובן על הביטוי הידוע 'קיבוץ גלויות', בו השתמשו חז"ל לפני 2,000 שנה, ואשר היה לשאיפה העיקרית בתנועת חיבת ציון, ולאחד מהמושגים הנפוצים ביותר בכתביה ובעשייתה.

"יתעורר הקיבוץ"

בעיתון 'הלבנון' (י"ט באלול תרכ"ג) פרסם הרב צבי הירש קלישר, מאבות הציונות הדתית, מאמר על דרכי הגאולה. במאמר זה כתב:

"על ידי שנתחיל בגאולה תתנו לארץ מהיותה שוממה, יתעורר אחר כך הקיבוץ ויהיה התחלה מעשרת השבטים".

אנו רואים אם כן שהמושג המקורי 'קיבוץ גלויות' התקצר ל'קיבוץ' בסתמא. אני מניח שגם בלשון העם, כשדיברו אז על תהליך 'קיבוץ גלויות', קראו לו בקצרה: 'הקיבוץ'.

הנה אנו מוצאים בעיתון 'עברי אנכי' (ח' באדר תרל"ג) מאמר מאת הרב יהודה אלקלעי, אף הוא מאבות הציונות הדתית, העוסק בשבח העלייה לארץ וההתיישבות בה. בתוך דבריו כתב הרב כך:

"אבינו אב הרחמן הקים את החברה היקרה הק' "כל ישראל חברים" חברה כללית לפקח ולהשגיח בענייני הקיבוץ".

גם הוא כמובן מתכוון לקיבוץ הגלויות, "לשוב לארץ נחלתנו".

בשלב הבא קיבל הביטוי 'הקיבוץ' משמעות נוספת; לא רק לתהליך ההתקבצות של העלייה ארצה, אלא לקהילה היהודית המתגוררת בארץ, לקבוצה שכבר התקבצה מארצות שונות.

בכ"ג בטבת תרל"ט התפרסם בעיתון 'הלבנון' מאמר על ישוב ארץ ישראל מאת מבי"ע, הלא הוא הרב מרדכי עלישברג אב"ד בויסק, מאבות הציונות הדתית. הוא כתב כך:

"מהראוי להקדים במפלגת עבודת האדמה ראשונה, מפני שבזאת המפלגה אפשר לנו לרבות כמו שנרצה… ולא זו בלבד שזה הריבוי לא יזיק לקיבוץ מאומה, אבל עוד נהפוך הוא כי מה שאנו יכולים לרבותו יותר הרי הוא מביא תועלת גדולה לכל יחיד ויחיד מאנשי הקיבוץ הלזה. על דרך משל, אם אפשר לנו להושיב קולוניה ממאה משפחות הוא יותר טוב ומועיל לכל אחד ואחד מבעלי הקולוניה מאילו לא נושיב רק חמישים משפחות, בין במצב החומרי ובין במצב הדתי".

הרב עלישברג מדבר אפוא על 'קיבוץ' במשמעות של 'קבוצה', ולא זו בלבד אלא שהוא מתייחס לקבוצה ממוקדת, ולאו דווקא לישוב העברי כולו.

והוסיף הרב:

"כמו שאי אפשר לו לאדם לחיות בעצמו בלי קיבוץ עוד בני אדם למלאות מחסוריו שאי אפשר לו לעשותם כשהוא לבדו, כך כל איש ישראל יש הרבה דברים בדתו שקשה לו או אי אפשר לו כלל לעשותם כשהוא לבדו בלי קיבוץ".

המשטר בין אנשי הקיבוץ

גם במאמרים אחרים חזר הרב עלישברג על המושג 'קיבוץ'. כך למשל בשנת תרמ"ט, כאשר התעוררה מריבה במושבה זכרון יעקב בין החלוצים לבין פקידות הברון רוטשילד, התערבו גדולי ישראל בחו"ל בפרשה, והורו למתיישבים לחדול מהמחלוקת ולקבל את הוראות הברון, למען קיום המושבה. הרב עלישברג פרסם אז מכתב גלוי למתיישבים, "מנהמת לב", וכתב בו כך:

"כל קולוניה מוכרחת לאדמיניסטרציה, כמו בית לאדם, ובלעדיה אי אפשר להיות שום קיום לקולוניה, כי קיומה תלוי רק בקישור את כל האנשים הפרטיים למטרה אחרת, אשר כל אחד ואחד מהאנשים הפרטיים ידאג ויעבוד ביחד עם כל יושביה לטובות הכלליות ולטובת כל אחד ואחד […] ובש"ס ופוסקים [יש] הרבה מזה דינים, שכופים כל אנשי הקיבוץ והחבורות זה את זה לטובה כללית לעשות ביחד, ואין כפיה בלי כוח אדמיניסטרציה, שהוא השומרים שומרי המשטר והסדרים בין כל אנשי הקיבוץ".

עבודה ארצישראלית

בעיתון 'הלבנון' (ה' בסיוון תרמ"ב) פורסם מאמר מרתק מאת כותב אנונימי, שהוא "אחד מהחכמים הנכבדים והתורנים הנודעים בארץ רוסיא, ויודע גם הוא בהוויות העולם". מדובר בתוכנית מהפכנית ונהדרת, שקהילות ישראל בגולה יתחייבו "שלא יֵעשה ויקנה שום חפץ שהוא דבר מצווה דתית (מגילות, תפילין, ספרי קודש וכדו') מבלעדי העשויים בארץ הקודש", ועל ידי כך יהודי הגולה יתמכו ויחזקו את ההתיישבות היהודית בארץ. לארגון זה ביקש המציע האנונימי לקרוא: עמ"ה, ר"ת: "עובדי מלאכת הקודש", ומטרתו: להבנות בקיבוץ מסודר".

אותו כותב, שהטיף ל"עבודה ארצישראלית" (על משקל "עבודה עברית"), טען כי כאשר "יגדל הקיבוץ… יחול על זה ברכת 'ויהי נעם'". את מאמרו הוא סיים בתפילה: "יתן ד' כי יתכנסו נדחי ישראל לקיבוץ גדול באה"ק".