סיפר רבי ליב פופקא, בנו יחידו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה'חפץ חיים':
"ידעו נא הקוראים כי אבא לא היה מן הקיצונים בין החרדים בדבר הציונות. הוא לא דרש מהעולים שיבלו שם [בארץ ישראל] את ימיהם בתורה ובתפילה כל הימים, אלא רק שיתנהגו על פי התורה והמצווה, וכמו שנוהגים כל בני ישראל הישרים בגולה.
זכורני כי באתי פעם למר אבי לבקרו בימיו האחרונים, ומצאתי שם חוברת שנשלחה אליו מבית הרב הליובאוויטשי שליט"א [הריי"צ]. בהביטי בו ראיתי כי הוא מתנגד לכל הישוב החדש, ובאש קנאתו הוא פוגע גם באדמו"רים של חסידים שנותנים רשות לאנשי שלומם לנסוע לארץ, והוא אומר: ישלחו אותם לכל ארץ וארץ, אבל לא לארצנו הקדושה. ולפי דבריו שם, הארץ הזאת נבחרה רק לעבודת השם, וכהנה וכהנה מאריך שם בדבריו.
ושאלתי את מר אבא אם עיין בחוברת הזאת. ענה לי כי אין בכוח לעת זקנתו להתעניין בכל דבר הנשלח אליו. וביקשתי שאף על פי כן יעיין קצת. וכשהגיע למקומות שמרעיש [הריי"צ] עולמות, הניע בכתפיו ולקח התנ"ך בידו, והראה לי ביחזקאל פרק לח פסוק יב, נאמרו על גוג: "לשלול שלל ולבז בז להשיב ידך על חרבות נושבות ואל עם מאוסף מגויים עושה מקנה וקניין", עיין שם. הרי שעמנו יעסקו במקנה וקניין, אלא העיקר הוא שיתנהגו בדרך התורה. עד כאן דבריו.
בשנת תרמ"ח [1888] ביקרנו בווילנה, אני ואבי ז"ל. שהה שם אז הנכבד המפורסם שנתאחדו בו תורה וגדולה ועושר, הרב אליהו קרטינגר [לוינזון] ז"ל, שהיה נשיא החלוקה בארץ ישראל (ממדינתנו). ליווהו בדרכו ר' יעקב ליפשיץ מקובנה. אמר לי אבי נלכה נא לקבל פני הרב אליהו, שהוא גדול בתורה וחכם מדיני. נכנסנו אליו, ונמשכה השיחה על דבר ארץ ישראל, והתאונן מאוד הרב אליהו על ההכנסות של החלוקה שנתמעטו מאוד, בעקבות התנועה החדשה של ישוב ארץ ישראל, ואמר, כי אלפיים משפחות עם זקנים וטף צפויים לרעב, ועצתו לשלוח דרשנים מדברים בקהל לעורר את העם [לתרום לישוב הישן], וכמו שעושים בעלי חובבי ציון. ליפשיץ ענה, כי אין זה כבוד החלוקה להיזקק לדרשנים.
וזכורני ששאלתי את הרב אליהו: הלא יש בהם [במשפחות הישוב הישן] גם צעירים שכוחם במותנם לעמול ביגיע כפיהם!
ותשובתו הייתה, כי אין להם שום מוצא לפרנסתם.
ושאלתי שוב: האם לעולם לא ישתנה המצב הזה? אם כן במשך כמה דורות יתרבו כהנה וכהנה, עד שיהיו למחנה של רבבות מקבלים [-חיים על תרומות]. מוטב לברור מתוך המחנה את הזקנים והטף עד שיגדלו, והגדולים ילכו לבקש עבודה ככל אדם, ובמשך דור אחד נוכל לנעול לשכת החלוקה.
ושאלתי גם: הלא בני הקולוניות [-המושבות] מרוויחים כדי מחייתם, והתחילו לבנות גם ערים.
ענה לי הרב אליהו: אין אלו 'ערים', כי חכמינו אמרו "כל עיר שאין בה עשרה בטלנים אינה עיר. ובקולוניות – אין שם לא תורה ולא תפילה. ועל דבר מחייתם, לול הספקת הברון רוטשילד, לא עמדו על רגליהם. ובזה נגמרה השיחה.
(מתוך הספר 'מכתבי החפץ חיים', עמ' 71)
