"מאז הוחל רוח ה' לפעמו, באיש אלוקים צדיק, מתהלך לתומו, רועה נאמן לישראל, נודע ביהודה וישראל גדול שמו… עטרת ראשינו הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כל קביל די רוח אלוהים ביה אשתכח, מנחם שמו מענדל נ"ע אשר יצק מים על ידי רבינו אליהו החסיד מווילנא זי"ע".
רבי מנחם מנדל הנזכר באיגרת זו, משנת תקצ"ז (1837) הוא הגאון רבי מנחם מנדל משקלוב, מנהיג העדה האשכנזית בירושלים, שנוסדה על ידי תלמידי הגר"א והמצטרפים אליהם.
האיגרת הזאת היא כתב שליחות ששלחו ראשי הישוב הישן בירושלים בעקבות קבלת הפירמאן לבניין 'החורבה'.
לדברי ד"ר אריה מורגנשטרן, שפרסם את המכתב, "הוא מתואר מתוך הרגשת אופוריה משיחית". המכתב נדפס בספרו 'השיבה לירושלים' עמ' 49.
הביטוי 'מנחם שמו' רומז לכך שהעדה האשכנזית ראתה באישיותו של מורם ומנהיגם רבי מנחם מנדל בחינת משיח. וזאת על פי כמה מקורות בדברי חז"ל, בגמרא ובמדרשים, ששמו של המשיח הוא 'מנחם'. כך למשל:
רבי יהושע בן לוי אמר: "צמח שמו"; ר' יודן בריה ד ר' אייבו אמר: "מנחם שמו"
