רב חרדי, סגן אלוף, ראש עיריית בני ברק, ומשגיח בישיבה

חסיד גור, סגן אלוף בצה"ל, משגיח בישיבה, וראש עיריית בני ברק:
הכירו את הרב יצחק מאיר זצ"ל, דמות מופת של תורה, חסידות, ועשייה ציבורית.

כילד צעיר זכה הרב יצחק מאיר להיות מראשוני המתיישבים במושבה בני ברק, בשנת 1925. לפני כעשר שנים, כשכתבתי את ספרי 'חלוצים לציון' על הקמת המושבה בני ברק, זכיתי עוד לפגוש אותו ולשמוע מזכרונותיו המרתקים על הדור ההוא.

ר"מ ומשגיח

בצעירותו למד ר' יצחק מאיר בישיבת חברון ובישיבת שפת אמת בירושלים. כשהוקמה ישיבת גור בבני ברק הורה לו האדמו"ר מגור לכהן שם כר"מ וכמשגיח רוחני. לצד זאת הוא היה ממייסדי תנועת הנוער החרדית "הנוער האגודתי – צעירי אגודת ישראל".

"בצעירותו האמין שאסור ליהדות הדתית לנתק את עצמה מבעיות השעה, ולכן הוא התגייס ל'הגנה' ונמנה עם מייסדי ומארגני המחלקה הדתית של חסידי גור בשורות ה'הגנה' בבני ברק.

בפרוץ הקרבות ערב מלחמת השחרור השתתפה מחלקת חסידי גור בהגנה על קיבוץ אפעל, מול כבר אז"ר.  מאוחר יותר, בתקופת התגבשות צה"ל, שימשה מחלקת החסידים מבני ברק כחיל משמר בכפרים חירייה וטאקייה ובמחנה תל ליטיבינסקי (תל השומר) שנכבשו מידי הערבים. באותו זמן צורף הרב יצחק מאיר למפקדת ה'הגנה' בגוש דן, והוטל עליו לסייע בארגון השירות הדתי" ('מעריב', 18 בינואר 1974).

הרב יצחק מאיר שירת בשירות הדתי של ההגנה, כעוזרו של ראש השירות נתן גרדי (הסבא של הרב ראם והרב אביה הכהן), מטעם אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. במקביל כיהן כאחראי על מערך הכשרות. לצד זאת היה חבר מפקדת ההגנה בגוש דן.

"הייתי אמנם איש 'ההגנה', אבל עזרתי פה ושם לחברי המחתרות הפורשות. אלה פנו אליי בעיקר בבקשות לסייע להם בסילוק עקבותיהם של חברי מחתרת מבוקשים על ידי הבריים. פעמים רבות סיפקתי להם קפוטות ומלבושי חסידים בשביל חבריהם שנמלטו מהכלא" (מעריב, שם).

אחד הנהנים ממלבושיו של הרב יצחק מאיר היה יצחק שמיר, לימים ראש ממשלת ישראל, ואז סגן מפקד לח"י.

"השגתי עבורו קפוטה ומגבעת חסידית שחורה. לרוע מזלו לא הצליחה התחפושת והוא זוהה ונלכד על ידי קצין בולשת בריטי, בעוצר הגדול בתל אביב".

במלחמת השחרור

"כאשר מציינים כי הרב מאיר הוא בעל דרגת סגן אלוף במיל', זוקפים השומעים את גבותיהם בתמהון" (העיתון 'מעריב', שם).

מהשירות הדתי של 'ההגנה' בגוש דן עבר הרב מאיר לרבנות הצבאית שהתארגנה אז בצה"ל, תחת פיקודו של הרב שלמה גורן. "שנים רבות הייתי עוזרו של הרב גורן בצה"ל ובתקופה מסוימת ממלא מקומו".

במלחמת השחרור, כשהיו הרבה נעדרים וחללים שגופותיהם נשארו בשטחי הקרבות, פנו הורי הנעדרים אל ראש הממשלה דוד בן גוריון וביקשו ממנו לדאוג להבאת יקיריהם לקבר ישראל. בן גוריון הטיל את התפקיד על הרבנות הצבאית. יצחק מאיר, שהיה אז רב סרן, נתמנה לקצין אישות וקבורה. "תפקידי היה לחפש אחר החללים ולהביאם לקבר ישראל. זה היה תפקיד עדין מאוד ומורכב, מילאנו אותו כמעט תמיד בשניים, כשהמדריך והמפקח על המלאכה היה הרב גורן". "היינו אולי הקצינים הישראליים היחידים שהורשו לעבור לשטח האויב על ידי שלטונות ירדן".

אחת היציאות אל מעבר לקווים, אותה הרב מאיר לא שכח לעולם, הייתה היציאה לג'אבה, כפר ערבי בקרבת גוש עציון, לשם הלך כדי לקבל שתי גופות של חיילים ישראליים שנהרגו מעבר לגבול.

הוא יצא לבדו, בלי הרב גורן. פרטי המאורע רשם באותם ימים ביומנו:

"סיכמנו עם הירדנים שנציג הליגיון ימתין לנו בדרך. הלכנו בוואדיות ובהרים שעה ארוכה ועייפנו מאוד, עד שפגשנו בקצין הליגיון עם שני סוסים. על האחד הוא רכב ואת השני ייעד לי. 'אני מניח שאתה רוכב על סוס?', פנה אליי.

"האמת היא, שאף פעם בימי חיי לא רכבתי על סוס. ברם לא רציתי לבייש את הפירמה של צה"ל. יתר על כן, הייתי עייף ולא היה לי כוח להמשיך את הצעידה ברגל. וגם, כשהייתי ילד, הרי רכבתי על חמורים בבני ברק. לקחתי אפוא את כל הדברים האלה בחשבון והשבתי: 'כמובן שאני יודע לרכוב על סוס'. קפצתי על הסוס כפרש מומחה ובלבי התפללתי לה' שלא יבייש אותי ולא יגרום לנפילתי. בסופו של דבר נמצאו הגופות והוחזרו לשטח ישראל, את הסוס החזרתי לקצין הירדני בלי פגע, וגם אני יצאתי בריא ושלם".

לאחר מכן שירת בצה"ל ברבנות הצבאית, והיה בין מקימיה. הוא הגיע לדרגת סגן-אלוף ולתפקיד סגן הרב הראשי לצה"ל. והנה כך הוא נראה בתמונה שלפניכם: תלמיד חכם, עטור בזקן ופאות, ולובש בגאווה את מדי צה"ל…

הרב יצחק מאיר השתחרר מצה"ל בדרגת סגן אלוף, בשנת 1962. הוא התיישב בבני ברק, פתח חנות למכשירי הכתיבה ותשמישי קדושה, וחזר לעסוק בענייני הציבור, ולחברות במועצת העירייה.

בין השנים 1976-1974 כיהן כראש עיריית בני ברק, בהצלחה מרובה. היה יו"ר ועד חסידי גור בעיר.

לאחר חיים גדושים בעשיה ציבורית, נפטר הרב יצחק מאיר בשנת תשע"ה 2015, כשהוא בן 97.

כמה חסרים לנו אנשים כאלה היום!