איש פלא: סיפורו של ר' אברהם משה חן-תמים

בשעת ליל מאוחרת הוא יצא משערי בית המדרש הגדול של הישיבה בוולוז'ין, אחרי יום ארוך שבו היה שקוע בלימוד הגמרא. הוא הגיע לחדר מגוריו, והתכונן לשינה. ליד מיטתו, על השידה הקטנה, הייתה ערימת ספרים מעניינים: ספרי מדע, השכלה ופילוסופיה.

מדי לילה עסק הבחור, אברהם כהן שמו, במשך כשעה שלמה בלימוד 'חכמות חיצוניות' אלו. עקב אהבתו ומשיכתו לתחומים אלו, ניכר והתבלט בין חבריו הלומדים. מי מהם ידע כמוהו כה הרבה שפות: לא רק עברית, ארמית ורוסית, אלא גם ערבית, צרפתית, איטלקית ואנגלית? מי מהם הכיר את דברי אריסטו ואפלטון?

ומפעם לפעם היה נישא על כנפי-דמיונו, ורוח עליונה מפעמת בו, הכיר כי לגדולות נוצר. והיה כותב ורושם דברי שירה והגיונות, ומכניסם בחרדת קודש למגרה הקטנה שליד מיטתו. ובלבו שמר את הדבר הגדול שאליו נשא את נפשו. את סודו לא גילה גם לחבריו הקרובים ביותר.

בהמשך, נרשם אברהם כהן-תמים כחבר בתנועת ביל"ו. אך לא הסיק מיד את המסקנה המעשית מהצטרפותו לבילויים. רק לאחר שנים אחדות עלה ארצה, בעת שמושבת הבילויים 'גדרה' כבר נבנתה. הוא בא אל המושבה וביקש נחלה בה, ומאחר שלא היה בסיס ממשי לדרישתו שמוהו המתישבים למורה לילדיהם, וכך היה אברהם כהן המורה הראשון בגדרה.

כמו בכל דבר ראשוני שעשו אז באותם ימים, גם למשרה הקטנה, מצד כמותה, היה ערך גדול מצד איכותה.

אברהם כהן נודע כתלמיד-חכם בעל השכלה ואיש חזון, אך מנהגיו המשונים התמיהו את הילדים והמבוגרים כאחד. רבים מבני המושבה כינוהו בשם "כהן המשוגע", עד כדי כך! אך הוראתו לתלמידיו היתה טובה ומוצלחת.

ביום בהיר אחד נעלם אברהם כהן, שבינתיים קרא לעצמו 'אברהם העברי', מהמושבה גדרה.

שיעורים לערבים

הוא נדד בארץ לארכה ולרחבה, הטיף לתשובה וליראת-שמים ליהודים ולערבים (הללו היו מאזינים לדבריו בחרדת-קודש כמו לדרוויש חסיד). נכלא בירושלים לימים אחדים בגלל הפרעת הסדר בדרך שגעונית. בצפת רדפוהו היהודים עצמם, שלא סבלו את הלך רוחו ולא הסכינו לתוכניותיו מרחיקות הלכת, עליהן נדבר בהמשך.

אברהם שם את פעמיו לבירות ושם היה מורה לילדי הקונסול הרוסי. ושוב יצא לנדודיו ולהטפותיו והגיע עד העיר חלב שבצפון סוריה וגם בדמשק ובחלב נכלא לימים אחדים. הוא יצא לאירופה, הבריח את הגבול לרוסיה, ואחרי ישיבה קצרה בכלא בשל עבירה זו המשיך את נדודיו והטפותיו ליהודים ולגויים על הגאולה שתבוא לאנושות כולה על-ידי תשובה. הגויים בשווקים היו מצטלבים ביראת-שמים לשמע דבריו.

"אני אברהם העברי"

הוא ביקר גם בישיבת וולוז'ין (בה למד בימי נעוריו, כפי שסיפרנו בפרק א') והחל לנאום בעברית, אך ראש-הישיבה הוציאו החוצה לבל יפריע את הלמודים.

"זה היה ביום חורף, בשנת תרמ"ז ואולי תרמ"ח", סיפר לימים אלתר דרויאנוב, חברו לחדר של הראי"ה קוק בתקופת לימודם בישיבת וולוז'ין.
"נכנס לישיבה בוולוז'ין אדם מוזר, כבן שלושים וחמש, או קצת יותר, לבוש בגדי עניים ולראשו חבושה "דודית" שחורה (סוג כובע), מהוהה ומעוכה. פניו דלים ועים, זקנו השחור מדובלל, וכולו דמות עוני וסבל. רגע אחד עמד והסתכל בני הישיבה, שעסקו איש איש בלימודו, ואחר כך פתח פיו והתחיל לומר בעברית: "אני אברהם העברי".

מיד ניגש אליו ליפא המנהל והפסיקו, וביקש מאתו (בנחת ולא בדברים קשים) שיצא מן הישיבה. והוא לא סרב, ויצא. יותר לא ראיתיו אבל בעל האכסניה שלי, רבי וולף ברודני, סיפר לי בו ביום שאדם זה הקורא לעצמו 'אברהם העברי' הוא מופלג בתורה ובהשכלה, אבל אין ברוחו נכונה, ושהוא עומד בשוק ודורש לפני האיכרים (הנוכרים) בלשונם".

אז יצא אברהם העברי למערב-אירופה ולאנגליה, וגם שם נכלא לזמן-מה כחשוד במחלת-רוח.

מגורים בחורבה

חזר לארץ-ישראל ואחרי נדודים נוספים, שבהם ביקר עוד פעם בגדרה, התבודד שלש שנים בחורבת רבי יהודה החסיד בירושלים לכפר על העוונות שנבשל בהם בעת נדודיו בעולם. ביחוד העיק על נפשו עוון מסוים, שלא הסכים לגלותו לאיש.

לפי שמועות שהתהלכו אז בירושלים, הסוד האפל היה שהוא המיר את דתו מתוך הזיה. אך שמועות אלו היו מוטעות, בשוגג או במזיד. על מהות העוון שסובבו ודיכאו ניתן ללמוד מתוך רמז במכתבו של אברהם העברי לראשי קהלת מינסק, משנת תרנ"ב: בתקופה בה התרחק מאורח החיים הדתי הוא נכשל באשה נכרית.

כמובן הוא עשה תשובה שלמה על כך, אך לפי דבריו באותו מכתב הטעה אותו השטן להאמין שבכדי לכפר על עוון זה עליו…. להימול שנית.

ובכן קנה אברהם התמים אולר חד, ובמערה שלרגלי הר הזיתים ניסה לעשות מעשה, אך מחוסר ידיעה ונסיון כמעט שסירס את עצמו. בבית-החולים "ביקור-חולים" ריפאו כליל את פצעו, אך בגלל האיסור שבתורה (דברים כ"ג ב') לא הרשו לו הרבנים לשאת בת ישראל לאשה.

הוא נכנע לגורלו והמשיך לעסוק בתורה ובתפלה ובהטפה לתשובה לשם החשת הגאולה השלמה ותיקון העולם במלכות שדי. בהטפה זו המשיך גם בכתב, בתוך זה מכתבו הנ"ל לראשי קהלת מינסק ובספרים שכתב בשמות "שלום על ישראל", "נצח ישראל", "חסד לאברהם", "הבינה והברכה", "ציון המצוינת", "אשרי האיש", "אמונים נוצר" (ירושלים תרנ"ג) ו"אורח לחיים או חכמת המסכן" (ירושלים תרס"ט). "משמשים בהם בערבוביה ניסוחים מעורפלים הטעונים עריכה נמרצת יחד עם רעיונות מקוריים", הגדיר זאת אליהו הכהן ז"ל.

ושוב נדד בארץ ושנתים התגורר בנוה צדק שביפו ולפעמים היה אוסף ילדים בבית-הכנסת, מלמדם מקרא ומטיף להם מוסר.

לבסוף נשא גיורת והיא חיה עמו עד יום מותו בעוני ובדחקות, השתדלה להנעים לו את חייו וזכות גדולה ראתה לעצמה לטפל בתלמיד-חכם וירא-שמים שכמותו.

אברהם העברי, ובשמו המלא: אברהם משה חן-תמים, נפטר בפתח-תקוה במוצ"ש ט' חשון תרע"ד. על מצבתו העתיקה בבית הקברות בפתח תקווה נכתב:
"טהר לב, נפש יקרה ותמימה… עם אויבי ה' נלחם בשערים, לא בנשק ברזל אך באמרים, איה סופר כשרון מפעליו ואיה השוקל צדקת מעשיו, הוא שמו ר' אברהם העברי בה"ר יהושע אליעזר חן תמים ז"ל…".

תקנות 'זרע אברהם'

המושבה הראשונה בגליל, 'ראש פינה', נוסדה בידי יראי-שמים, מתוך תפיסה משיחית. בשנת תרמ"ו (1886) הקימו איכרי המושבה חברה בשם 'זרע אברהם', על שם הנדיב אברהם אדמונד דה רוטשילד. "על ידי מטרתנו יתקדש שם שמים ושם עובדי אדמת קודש בארץ הקודש ברבים, להראות כי הולכים אנחנו בדרכו של אברהם אבינו ראש ואבי האומה עם ישראל, כאשר יתבאר בתקנות".

כך נכתב בראש קונטרס התקנות, עליו חתמו עשרות איכרי המושבה. אך אני רוצה לחשוף לפניכם היום רמז נוסף הטמון בשם 'זרע אברהם', והוא קשור לזהותו של מייסד החברה ומנסח תקנותיה.

הרוח החיה בחברה היה אברהם משה כהן, אשר כינה את עצמו 'אברהם העברי', אשר הגיע למושבה ראש פינה והתנחל בה.

אברהם העברי, כשמו כן הוא, האמין שיש בו גלגול או ניצוץ מנשמתו של אברהם אבינו. וכאשר בשנת תרמ"ו הוא מקים אגודה חדשה בראש פינה, לא פלא שהוא קורא לה… "זרע אברהם"!

הוא עצמו, 'אברהם העברי חן תמים' (כך כינה את עצמו) זה שניסח את תקנות האגודה שמצויות בידינו (נדפסו בספר 'זכרונות לבית דוד' מאת ר' משה דוד שוב מייסד ומנהיג ראש פינה), וכאשר הוא כותב על כך ש"הולכים אנו בדרכו של אברהם אבינו", זה לא כזה תמים… יש פה קשר לכל החזון הרוחני שלו, הקשור בדמותו של אברהם אבינו, ואותו ביאר בקונטרסים שהדפיס באותה תקופה בירושלים העתיקה.

בהמשך הקדמתו לתקנות, מסביר אברהם העברי שהוא וחבריו עלו לארץ לא כדי להיקבר בה או לקיים בה מצוות התלויות בארץ, אלא "הננו רק כחלוצי צבא, לפנות הדרך ולסול המסילה לכל בני הגולה אשר עיניהם תלויות אלינו לראות איך יפול דבר, וכאשר נעבור את כל המכשולים, כאשר נקווה, ונבוא בעזרת הבורא אל הנחלה ואל המנוחה, אז תיוושע יהודה וישראל וכולם יענו ויאמרו לכו ונעלה אל הר ה'… כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ".

בהמשך דבריו שואל כותב התקנות הסמוי, הלא הוא אברהם העברי:

"ועתה מה הדבר הזה שואל מאתנו? את זה יודיענו השם של החברה – 'זרע אברהם'. אחד היה אברהם שהאמין באל אחד וישראל גם כן גוי אחד בארץ, ודרוש מאתנו גם כן שנהיה אחדות. ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה… והדרך אשר על ידה נבוא אל האחדות הוא 'חברה', היינו שנייסד חברה אשר תציג לה מטרה אשר תקשר אותנו בקשר אמיץ ותאחד את לבותינו שנהיה כאחים מלידה ומבטן, וכל אחד מהחברה ישליך מכל וכל את מטרת אהבת עצמו אשר תקלקל כל דבר טוב ומועיל…"

במובן מסוים אולי הוא מציע כאן לראשונה חיים שיתופיים, כמעט קומונה.

וממשיך אברהם העברי:

"… ובזה יתאחדו כל הכוחות הרוחניות, הקב"ה, עמו, ותורתו, וארץ ישראל, אשר הם אחד".

"כל אחי החברה יביאו בכל חודש וחודש מכסף כסף ידוע לקופת החברה. כל אחד מהחברה מחויב להקדיש מעיתותיו לטובת החברה, וכל חבריה יעבדו רק עבודת חוק האנושית ושלא על מנת לקבל פרס".

על התקנות חתמו איכרי ראש פינה, ובראשם דניאל בנדל, וולף בלום, משה דוד שוב, פסח ליב בוקששטיר, צבי בנדל, יוסף פיינשטיין, אהרן קלר, ועוד.
אברהם העברי עצמו לא חתם… אילולי עדותו של ר' משה דוד שו"ב, לא היינו יודעים לעולם על הקשר שלו לתקנות אלו, וגם לא היינו מבינים מה הסיפור של אברהם אבינו עם ראש פינה…

כאמור, שו"ב הדפיס את התקנות הללו בספרו 'זכרונות לבית דוד'. בהערת שוליים סיפר על מחברן אברהם העברי: "הוא התגורר אז במושבה ראש פינה, ועורר להתייסדות החברה הנ"ל. הוא היה גם נואם בקרב הערבים בשפה הערבית לשלום ולאחדות ולתשובה, והם היו שומעים אותו בתשומת לב".

בירושלים

כאשר עלה ארצה ממינסק התגורר אברהם העברי ב'הכנסת אורחים' במאה שערים בירושלים.

ד"ר יוסף יואל ריבלין (אביו של רובי ריבלין), שהכירו אישית, סיפר לימים:

"מנהגו היה מוזר. הוא היה מדבר רק בלשון הקודש, והיה צם בכל יום ויום עד הערב, ורק בערב היה אוכל ושותה הרבה. בתחילה היו אנשים שסברו שהוא אחד מל"ו צדיקים, וקרבוהו והזמינוהו כל ערב לאכול אצל אחר.

היו זמנים שהיה עומד באמצע הרחוב שבעיר העתיקה ונואם בערבית למוסלמים, שהיה מכנה אותם בשם 'אחינו הישמעאלים' ומטיף להם מוסר. גם הערבים כיבדו אותו שהיה מדבר יפה בשפתם.

פעם מצאו שנמחקו ארבעה הציורים הנשר, הארי, הנמר והצבי, שהיו בציור שלפני התיבה בבית הכנסת. חקרו ומצאו שאלה מעשיו של ר' אברהם העברי. הוא טען שאין להתפלל לפני תמונות של חיות. עברו על זה בשתיקה.

והנה נמצא שבסידור הגדול המונח לפני הש"ץ על התיבה נמחקה מילת 'המחזיר' ב'מחזיר שכינתו לציון' ובמקומה כתוב 'המשיב שכינתו לציון'. כששאלוהו על כך אמר: 'המשיב' במובן 'השבת אבדה', וכך ישיב שכינתו לציון. גערו בו המתפללים ומאז נשתנה היחס אליו ועבר להתגורר במקומות אחרים.

אחר כך חיבר ספר בשם אמונים נוצר. נגד ספר זה יצא בכרוז הבי"ד של ירושלים שבחורבת ר"י החסיד [מ"נ: איני יודע למה הכוונה].

אברהם העברי היה בעל רעיונות מקוריים ובעל דמיון עשיר בלתי מעשי, ואולם היה אדם ישר. פרנסתו נמצאה לו בדוחק מהוראת דקדוק עברי והשפה הערבית … גם אני ראיתיו בילדותי עובר ברחובות. הוא היה גבה קומה ורחב כתפים. זקן שחור ורחב ועינים שחורות גדולות ולוהטות [ש]משכו תמיד את תשומת לב כולם, ושמעתיו דורש ברחוב גם בשכונת מזכרת משה".

(י"י ריבלין, תולדות שכונת מאה שערים, ירושלים תש"ז, עמ' 175-174)

נשמת משיח

אברהם העברי, הלא הוא אברהם משה חן-תמים, שאף והשתדל כל חייו לאחד את בני זרע אברהם, יהודים וישמעאלים. בתוך כך היה מעביר שיחות ושיעורים הן ליהודים והן לערבים, ברחבי הארץ, בנושא האחדות והשלום, וגם על הגאולה.

במכתבו משנת תרנ"ב סיפר על תוכניתו "להוציא לאור כתב עתי (זורנאל) מדי חודש בחודשו כעין ה'כנסת ישראל', וכבר יש מוכן בידי לשנה תמימה … וגם כל סופרי ישראל האמיתיים וגם רבים ממשכילי הישמעאלים והנוצרים ממביני לשון הקודש ילוו להכנת ספר-עתי כזה, שתכליתו להגן בכל דרכי האמת על זרע אברהם וספרותם ואמונתם ותעודתם, שהיא להיות ברכה לכל העמים ואור גויים…".

בהמשך מכתבו החליט לחשוף את סוד נשמתו, אותו לא גילה (למיטב ידיעתי) באף אחד מחיבוריו, אף כי בהחלט ניתן למצוא לו רמיזות פה ושם:

"אכן, הה! איה שוקל, איה סופר? מי יתמוך בידי, בדי כסף, להוציא לפועל את המאוויה הקדושה הזאת ובזה יביא תשועה נצחת לישראל, כי ה' שלחני וגלגול אליהו הנביא אני…".
"אברהם המשיח… לו הובטח בשבועה: והתברכו בך ובזרעך כל גויי הארץ… שבכל תקופת המעבר היא תקופת הישועה תגולגל נשמת אברהם אבינו בארץ ועמו גם נשמת עבדו אליעזר, השני מסולל את המסילה שהראשון עובר עליה אחר כך ומביא ישועה וגאולה… ככה בתקופת הראשונה היו: יוסף נשמת אברהם, וראובן נשמת אליעזר. בפעם השניה: משה – אברהם, פנחס זה אליעזר… ועוד המון פעמים הופיעו אלו שתי הרוחות בעולם מבלי נדעם ובעתיד יוודעו. וגם ימינו אלה ימות המשיח המה ותחילת הגאולה, זוהי תקופת הרוח הקודש, ועוד מעט ותופיע נשמת אברהם אבינו. זוהי נשמת המשיח בן דוד, גלוי לכל עמים שכולם ילוו על ישראל…

"ואני נשמת אליהו הנני, מה שלא ידעתי עד הזמן האחרון, בהיוודע לי זאת ברוח הקודש בחינת: "נופל וגלוי עיניים", וכל אבותיי היו בעלי רוח הקודש ומופלגי התורה והיראה, ורק אני נשארתי כנצר נתעב מהם, לקיים מה שנאמר: "כי אבי ואמי עזבוני" וכו'.

"ואם אמנם מעולם גם לא עלה על דעתי עד הזמן האחרון לחשוב שנשמת אליהו בקרבי, כמו שלא עלתה כזאת על דעת כל מכיריי, הנה לא נכחד עצמי ותעודתי בחיים, לא רק מיודע כל תעלומות, כי אם גם (להבדיל באין סוף) מהשטן המקטרג וכל כת דיליה, שאך תואנות ביקש מיום היוולדתי ועד עתה לדכא לעפר נפשי, תרתי משמע: גווייתי ורוח… ורק אותי הציל אלוהי הפלאות בזכות אבותיי ורוחם שקיננה תמיד בלבי, זוהי רוח האהבה הקדושה… אהבת ישראל וכל הנברא בצלם הקדוש…

"וזה כעשר שנים ויותר שאני נודד וגולה, שבע עוני ויגון ומכאובים, ואין לבי לא לעושר וכל מנעמי החיים, שדפקו על פתחי בכל תקופות חיי ואך היה לי להושיט ידי ולהביאם אליי… ורק ישועת ישראל והצלחת כל עשוקי ורצוצי התבל, זה רק זה כל תאוותי ואנחתי מעודי ועד היום הזה.

"בער אנוכי ולא למדתי חכמה, כי אם בחסד אל חונן בכל מה שקראתי והרגשתי בחיי הבלי מצאתי תמיד אישור וקיום כל ההגיונים שכבר הרה והגה לבי, וכן גם כל החכמות והשיטות שהיו מעולם כולן עברו במוחי בהמצאות וחידושים עוד טרם קראתי מהן בספרים, ויודעי ומכיריי שהיו לי במינסק לפני עשר שנים גם הם יודעים שהייתי מחדש חידושים בכל יום וכותב מאמרים מפליאים בתורת הרוח (פסיכאלאגיע) שזה כל חיי רוח בעוד גם לא ידעתי כי נמצאה בעולם חכמה כזאת, ואך אחרי כן קראתי הגיוני לבי הכתובים אצלי מכבר בספרי החוקרים כמו: באקעל, ספענסער, אלכסנדר פ' הומבאלדט ואחרים. בשחרותי בהיותי לומד בוואלאזין, ואני אז כבן ט"ו-ט"ז, הייתי מבלה ימי ולילותיי על כתיבת וקריאת מליצות ושירים, שבגללם שכחתי מזון ומחיה עם תבל ומלואה".

עד כאן קטעים מתוך מכתבו של "אברהם העברי". ויתר רעיונותיו פזורים בקונטרסים שונים שחיבר ופרסם בירושלים בשנות התר"ן-תר"ס. כמה מהם פורסמו ללא דף שער, בהם הספר 'לקט לעני', ממנו בחרתי להביא את הצילום הבא.

הערות:

1. באוצר החכמה מצויים כמה מחיבוריו, תחת השם 'אברהם משה חן-תמים', וכן חיבור בשם 'קירוב הגאולה', ללא שער, ונכתב כי מחברו הוא "אברהם תאומים", והעירו: "אולי הוא אברהם משה חן תמים". ובכן, זה הוא, שהרי כך חתם באנגלית בסוף הספר: abraham thomim, וכך חתם על חיבוריו האחרים.

2. אברהם העברי חידש כמה מילים בעברית, ובהם 'מרשמת' = כתובת. ראו דוגמה בתגובה הראשונה.

3. עדיין לא נכתבה שום עבודה (אפילו בסיסית) על רעיונות ומשנתו המעניינת של חן תמים, הנפרשת בכתביו, וכן צריך לחקור את השפעתו ועשייתו הציבורית, כמו מה שסיפרתי על הקמתו את אגודת 'זרע אברהם' בראש פינה, החברה הציונית במינסק שהשתתף בהקמתה, ועוד ועוד.