הנה תיאור אותנטי נפלא על יוסף טרומפלדור, האתרוג והסוכה, פרי עטו של העיתונאי מאיר צ'ודנר.
בסוף התיאור מצוטטים דברים מדהימים שאמר טרומפלדור לחניכיו.
"ביום הראשון של סוכות פגשתי בפטרוגרד את החלוצים של טרומפלדור, והלכנו ברגל אל הקבוצה שלהם.
כשהתקרבנו ראינו כמה סוסים נמוכים ובחור צעיר מאוד (כמעט ילד) שהיה אתם. הוא הלך עם דלי ליד הסוסים, (מהדלי הזה הסוסים שותים). הבחור הצעיר הולך ושר לו שיר בעברית. לאחר מכן הם נכנסו לחצר צרה, בחצר זו עמד צריף עשוי מקרשים דקים. מצד שמאל היה מחסן, וצמוד לקיר המחסן היו כל מיני צמחים ירוקים ופירות.
נכסנו פנימה לאוהל, ואז ראינו שהאדמה מכוסה בשטיחים נאים, אשר הביאו אותם החלוצים מהבתים שלהם. המחזה היה מאוד מוזר בהשוואה למצב בעיר הגדולה, שלאנשים המתגוררים בה אין מה לאכול ונמצאים ברעב, ומחליפים דברים בעד פרוסת לחם, ופה החבר'ה נראים באווירת יום טוב, ושרים…
והנה כולם יוצאים החוצה מהאוהל הזה לחצר, כשהם שומעים תכונה מבחוץ. שאלתי אותם מה קרה, והם ענו שטרומפלדור מגיע לכאן, לאחר שבמשך כמה ימים הוא לא היה כאן בקבוצה, ולכן הם מקבלים את פניו בשמחה ואושר. לשמע הפקודה "הקשב" הם עמדו והפסיקו את ההתלהבות. כולם ביחד צעקו "עם ישראל חי, עם ישראל חי!" בהתלהבות.
בכל פעם שהוא פוגש אותם הוא שואל בעברית: "איך הולך עם הבחורים והבחורות שלי?" הוא פונה לבחורה ושואל אותה: "האם האצבע שלך, שנפצעה בעבודות הגינה, כבר הבריאה?" ושואל: "כמה חלב נתנה היום הפרה?" כן הוא מתעניין בעבודתו של הבחור שעובד עם הסוסים, ומבקש שהבחורה פולה תפסיק לערבב עברית ורוסית יחד כמו דייסה… עיניו נחות על אחד הבחורים והוא קורא: "הא, הנה שמשון! ברוך הבא יהודי, מה נשמע בהלסינגפורס?"
כך נותן טרומפלדור דרישת שלום גדולה לשמשון, בחור נעים עם עיניים בעלות עומק, לבביות ובת צחוק.
– שמשון, הו שמשון! – החברים הגיבו בצחוק חביב, – הרי לגמרי בן חיל הוא. הוא הביא לנו מהלסינגפורס חתיכת ארץ ישראל. נו, אתם תופסים מה? הפלא ופלא – אתרוג עם לולב הוא הביא. כן, כן! שמשון הגיבור. שמ־שון!…
ככה נזכרו החבר'ה מתוך שמחה ובדיחות הדעת.
– ואיפה נמצא האתרוג? התעניין טרומפלדור.
– מה זאת אומרת? – ענו הם – בסוכה!! עבור האתרוג בנינו סוכה. "סוכת החלוצים הראשונה של יוסף טרומפלדור", כך קראנו לה.
טרומפלדור נכנס חיש מהר לסוכה. החבר'ה קופצים אחריו בשמחה.
עומד טרומפלדור בפינת הצריף, אשר למעשה כבר הפך לסוכה – בנוי מקרשים חדשים, הסכך עשוי מענפי גינה, במקום דלת הכניסה תלוי וילון, ובפנים ממש מעשה מלכים – האדמה מכוסה שטיחים, על הקירות תלויים תמונות וגזירי נייר בצבעי כחול ולבן, מגיני דוד זהובים, ומעל כל זה כתוב:
״סוכת החלוצים הראשונה של יוסף טרומפלדור", "חג האסיף", "בסוכות תשבו שבעת ימים" וכו'.
ראה טרומפלדור על שולחן קטן את האתרוג והלולב של שמשון.
טרומפלדור נטל את האתרוג ואת הלולב ונכנס למעֵין חלום. הוא חשב על כך שאף על פי שלא גדל בארץ ישראל, הרי זאת הארץ היחידה בכל העולם שבכל רגע מוכן הוא למסור את נפשו בעבורה.
טרומפלדור החזיק בשקט את האתרוג והלולב, ושפתיו לחשו ברכה. אחר כך התעורר משרעפיו, הניח את האתרוג והלולב על השולחן, ופנה לחלוצים בפקודה: "הקשב!" בתוך שניה העליזות והצחוק פסקו, וכולם נעמדו במקומם. טרומפלדור נתן פקודה נוספת וכולם התיישבו בחצי גורן על השטיח בסוכה. הם הביטו בהערצה ובהתעניינות רבה במפקדם הגיבור.
ואז התחיל טרומפלדור לדבר, בקול שקט אך רב־עוצמה. הוא הסתכל במשך דקה על הקיר, על האותיות הגדולות "חג האסיף", והחל להשוות בין יום טוב של סוכות שחגגו היהודים בעבר בארץ ישראל הפורחת לבין היום, כשאנו חוגגים אותו בגלות, ברחובות הצרים של ורשה, וילנה וברדיטשב. והוסיף ואמר: "אנחנו אוהבים את הארץ הפורחת שלנו לא רק בגלל שהיא שלנו, אלא גם בגלל שהיא יפה ורעננה". ואז התבטא: "מי שאוהב את המולדת – מוכן גם למסור את דמו למענה".
הוא השתתק לכמה רגעים. ואז אמר מילים שעדיין חרותות אצלי בזיכרון בשל עוצמתן הרבה: "מולדת מולדת, את דמי עוד אשפוך עלייך גם אני!"
האם לא התנבא טרומפלדור ברגעים אלה על הסוף שמצפה לו? והאם לא הצטלצלו המילים כנבואה או בת קול שחזרה על עצמה במילים האחרונות שאמר, מתוך כאבי תופת, בנשימתו האחרונה: "טוב למות בעד המולדת!"?
כל מי שישב שם בסוכה, באותה דקה, נפעם מאוד והושפע מהעוצמה ומכוח הרצון של הגיבור הגדול".
(מתוך הספר 'הגיבור הלאומי: פרקים בחייו של טרומפלדור')