איש ציבור מסור וצנוע

הקדשנו מאמר לדמותו של רבי יעקב ברלין, אביו של הנצי"ב מוולוז'ין, שעלה ארצה בשנת תרי"ג (1853), והיה מראשי העדה בירושלים. במאמר זה ציינתי שחלק משמעותי זה בחייו, כלומר תקופת מגוריו בארץ ותפקידיו הבכירים בה, נשמטו במקרה או שלא במקרה מכמה ספרים, אך אי אפשר להבין כראוי את מסלול חייו של בנו הנצי"ב, מקברניטי חובבי ציון, אם לא מכירים כדבעי את הביוגרפיה של אביו.

בחתימת המאמר ציינתי שלא רק הנצי"ב הושפע מאביו רבי יעקב ברלין, אלא עוד כמה מבניו, נכדיו וניניו של רבי יעקב, שספגו ממנו את האהבה לארץ הקודש, עלו אליה, ותפסו תפקידים חשובים בבניינה וביישובה.

רבי זיסל שחור

אחד מנכדיו של רבי יעקב ברלין, שהלך בדרכו, היה רבי (אלכסנדר זיסקינד) זיסל שחור, אבי משפחת שחור הירושלמית, אשר רבים מבניה היו מעורבים בחיי הציבור בארץ, ואלפים מצאצאיו חיים כיום בארץ.

רבי זיסל כיהן כראש ישיבה בעיר רוז'נוי. בשנת תרל"ו עלה ארצה, והתיישב בשכונה החלוצית נחלת שבעה. הרב זיסל ואשתו רייזל היו בעלי בית מסחר גדול. הוא החזיק בשיטת תורה עם דרך ארץ, כפי שהדריכו חז"ל (מסכת אבות ב, ב), שיטה שהייתה מקובלת בחוגים מסוימים בקרב יהדות ליטא. כך נהג גם סבו רבי יעקב ברלין, שבכל שנותיו בגולה, עם כל גדלותו התורנית, התפרנס ממסחר באריגים.

רבי זיסל כיהן כממונה כולל וילנה במשך כחמש עשרה שנה, ונחשב כזקן המנהלים ב'וועד הכללי' (ארגון הגג של מנהיגי העדות האשכנזיות בירושלים). בנוסף כיהן כגבאי בחברא קדישא.

את בתו ליפשא חיתן ר' זיסל עם הבחור הנעלה ר' יצחק אייזיק מייזל, שנולד בווילנה בשנות התר"ך ועלה בילדותו לארץ, יחד עם זקנו ר' נחמן יהודה (יודיל) מייזל, ראש השוחטים בקהילת וילנה.

בשנת תרמ"ב נולד בן לזוג מייזל, ויקרא שמו בישראל: יעקב אפרים זלמן. "יעקב" – על שם על שם סב-סבו רבי יעקב ברלין.

למגינת לב, התייתם זלמן בילדותו. סבו, ר' זיסל שחור, אספו לביתו וגידלו כבנו.

תורה ועבודה

כבר בשנות חייו הראשונות הצטיין זלמן בנועם מידותיו ובכישרון התמדתו. מספרים כי בגיל שבע כבר ידע את כל התנ"ך, ובהיותו בן תשע ידע כמה מסכתות של גמרא. הוא המשיך בלימודיו בישיבת עץ חיים, והיה נחשב בין המעולים שבחבורה. באותה תקופה הוא קיבל סמיכה מאת רבו רבי אריה ליב רשקס זצ"ל, כמורה הוראה בענייני איסור והיתר. אולם ר' זלמן לא רצה להתפרנס מהתורה אלא מיגיע כפיו.

בחודש ניסן תרס"ג נפטר זקנו ר' זיסל שחור. כמה חודשים לאחר מכן, בתרס"ד, עבר ר' זלמן מייזל עם משפחתו לגור ביפו. משפחת מייזל התגוררה בנוה צדק, ברחוב זרח ברנט 32. בתחילה עבד בחברה למסחר ברפואות שבעליה היה דודו ר' זאב שחור. אחר כך עסק במסחר באופן עצמאי.

מעייניו היו מוקדשים להרחבת היישוב, להגדלת החקלאות ופיתוח הפרדסנות. לשם כך נסע לחו"ל, יצר קשר עם בתי חרושת שונים והיה הראשון שהביא לארץ את הזבלים הכימיים להשבחת הקרקע. ביוזמתו התחילו לגדל בארץ עלי טבק, תוצרת מקליפות תפוזים, ועוד.

במאמציו נקנו קרקעות בג'בליה, ונוסדה עליה השכונה הדתית לאומית 'בית וגן', שהוקמה ברוח המזרחי. הוא עמד בראש אגודת המייסדים. לימים הפכה השכונה לעיר ואם בישראל – בת ים. לזכרו ולכבודו של מייזל יש כיום בעיר בת ים רחוב על שמו.

מייזל היה פעיל בחיי כלכלה צבוריים. בין מיסדי בנק קופת עם (הוא היה מנהלו), בנק המזרחי, ועוד. גם היה לו חלק חשוב בבחירת הראי"ה קוק לרבה של יפו.

ר' זלמן ייסד בבית הכנסת שב'תחכמוני' שיעורי תורה, והיה מעביר שיעורים בגמרא לפנות בוקר לפני תפילת וותיקין.

אגודת הסתרים

ר' זלמן מייזל ושני חבריו ר' ישראל מאיר חודורובסקי ור' אליהו אהרן כהנא היו חברים בקבוצה משמעותית ביותר בקהילת יפו בשלהי התקופה העות'מאנית. הם היו הרוח החיה באגודת סתרים שפעלה גדולות ונצורות לפיתוח הישוב בארץ. קורותיה של אגודה זו, שנקראה 'אחוה', שעסקה בפרודוקטיבציה של הישוב, הלכו ונשכחו במשך השנים, לאחר פטירת עשרות חבריה. הארכיונים החשאיים של האגודה נעלמו ואינם זמינים כיום לחוקרים. בערך הויקיפדי על ר' זלמן מייזל, נשיא האגודה במשך תקופה מסוימת, לא נזכר כלל דבר קיומה של אגודת סתרים זו, ודבר שייכותו אליה. באופן כללי, בספרים שונים שנכתבו על הישוב ביפו בתקופה העות'מאנית מיעטו מאוד, ולעיתים כלל לא הזכירו, את קיומה של 'אחוה'. עד כדי כך הצליחו חבריה לפעול בחשאיות, מבלי להותיר אחריהם עקבות. המעשים שנוצרו מתוך האגודה – גדולים וידועים, חלקם קיימים עד היום (אחרי למעלה מ-100 שנה), אולם העושים במלאכה – נותרו אנונימיים.

על אודות אגודת-סתרים זו נקדיש אי"ה מאמר בעתיד, בו נסקור את מעשיו החשאיים של מייזל, הן במסגרת אגודה זו והן בתחומים נוספים.

הקמת החינוך הדתי-לאומי

אך דבר אחד נציין מתוך פעילותה של האגודה המסתורית.

מייזל, יחד עם חבריו באגודה, הקימו את בית הספר הדתי-לאומי הראשון בארץ, ושמו – תחכמוני. כל מערכת החינוך הדתית בארץ, על מאות מוסדותיה, נולדה מתוך התחכמוני, ובזכותו של ר' זלמן מייזל. הדרך התורנית-חינוכית של 'תחכמוני' שיקפה את האידיאולוגיה של מייזל באופן אישי (אותה ספג מזקניו) ושל חבריו ב'אחווה'.

כיצד הוקם התחכמוני? בתחילה היה בעיר יפו רק תלמוד תורה 'שערי תורה', והוא לא השביע את רצון ההורים שרצו לחנך את בניהם בחינוך חרדי אך מודרני, שבנוי לפי תכנית לימודים מסודרת: תנ"ך, דקדוק, כתיבה, משנה, גמרא וכו'. אז נדברו יחדיו ראשי אגודת 'אחווה' והחליטו לפתוח 'חדר' שבו יגדלו הילדים על חינוך תורני לצד לימוד חכמה ומדע. הרב קוק, הגם שעמד בראש המוסד 'שערי תורה', תמך ועודד את הקמת תחכמוני, וליווה את המוסד בשנותיו הראשונות.

זמן קצר אחרי ייסוד בית הספר פנה הרב ד"ר יוסף זליגר מגליציה לרב קוק בשאלה: אם הוא יעלה ארצה, האם ימצע עבודה במקצוע של חינוך? הדבר בא בעתו, משום שהחדר של 'אחווה' היה זקוק למנהל מומחה ומנוסה, והרב הציע לוועד להזמין את הרב זליגר למנהל. הרב זליגר עלה לארץ ונכנס לתפקידו בתור מנהל, וקבע את שם המוסד: 'תחכמוני'.

תכנית הלימודים שהציע לפני ועד ההורים הייתה נראית לכתחילה כמין אוטופיה, ולא היה אף אחד שהאמין בלב שלם שאפשר להוציא לפועל תכנית כזאת בימים ההם. התכנית הקיפה את כל שנות הלימוד, מגיל שלוש ועד גיל עשרים ואחת, והתחלקה לחמש תחנות: גן הילדים, בית מקרא (חמש עד תשע), בית משנה (מתשע עד שלוש עשרה), בית תלמוד (משלוש עשרה עד שבע עשרה, מעין ישיבה תיכונית), ובית מדרש – משבע עשרה עד עשרים ואחת. תוכנית הלימודים של 'בית התלמוד' ו'בית המדרש' הן כה מהפכניות, שעד היום לא קם מוסד שמתקרב אליהן בתוכנית הלימודים שלו. בפועל, התגשם רק חלק קטן מתוכנית הלימודים השאפתנית, ובכל זה היה בו חידוש גדול.
המוסד התפתח במהירות, מרבית ההורים שלחו את בניהם ללמוד בתחכמוני, ובהם אף מהמשפחות המיוחסות בישוב הישן.

בשלב מסוים הוחלט לקנות מגרש בתל אביב, ועליו לבנות מבנה גדול ל'תחכמוני'. ר' זלמן מייזל השיג תרומה כספית גדולה לשם הקמת הבניין.

פדיון שבויים

בזמן מלחמת העולם הראשונה, בייחוד בזמן הגירוש של יהודי תל אביב יפו, עסק ר' זלמן בהצלת היישוב. הוא השתתף בוועד הסיוע. הייתה אז בעיה גדולה שעמדה על הפרק, בקשר לצעירים שברחו מהגיוס לצבא התורכי. רובם היו בני ירושלים. בשל בריחתם מביתם, הם סבלו חרפת רעב. מייזל דאג להם והגיש עזרה ותמיכה בחומר וברוח. הוא גם הצליח להשיג תעודות שחרור עבור כמה מהם.

כאשר גורש מיפו, העביר את דירתו לפתח תקוה, ושם המשיך את פעולותיו ביתר שאת. יום יום היו אוכלים על שולחנו בורחים מסכנים שהחביא אותם בבתים שונים במושבה, באופן שעין השלטונות התורכיים לא תדע עליהם. היו ת"ח צעירים שסכנת נפשות הייתה צפויה להם מיד התורכים, והוא דאג להעביר את הצעירים אל מעבר לים.

יתכן שאחד מאותם צעירים היה ר' הלל פרלמן, הלא הוא הגאון האגדי 'מר שושני', שאף הוא נאלץ לעזוב את הארץ באותם ימים קשים והגיע לארה"ב. אולם לא מצאתי הוכחה מפורשת שר' זלמן היה מעורב בכך.

הקמת המזרחי

כאשר שוחרר מרכז הארץ על ידי הבריטים, היה מייזל היחיד מבין עסקני התחכמוני שחזר לביתו בתל אביב, יחד עם גולים רבים, ופעולתו הראשונה הייתה לפתוח את ה'תחכמוני', ואף לשכלל את פעילותו.

באותם ימים הוא ניגש לארגן את פעילות 'המזרחי' בכל הארץ, ועמד בראש הפעילות. בעיני רוחו ראה את החרדים מאורגנים בהסתדרות החזקה והמשפיעה בישוב, ובפעולה הזאת הצליח למעלה מן המשוער. בבחירות הראשונות לועד של קהילת יפו-ת"א, נבחרו 32 צירים, 28 מתוכים – פעילי המזרחי!

בינתיים כבשו הבריטים את כל הארץ. הרב משה אוסטרובסקי-המאיר ור' שמואל קוק (אחיו של הראי"ה) נשלחו להקים סניפים של 'המזרחי' ברחבי הארץ שהשתחררו עתה מהאויב. מייזל היה היוזם והמנצח על כל הפעילות הזאת. היה זה תור הזהב של תנועת המזרחי בארץ.

במקביל החליט מייזל להכניס תחת חסותו של המזרחי את רשת בתי הספר החרדים 'נצח ישראל', שהיו במצב כספי רעוע. באותו זמן הקים את הועד המפקח של החינוך המזרחי בארץ, ומסר בידו גם את הנהלת התחכמוני.

בליל הושענא רבה, כשהתאספו בבית הכנסת לומר תהילים בציבור, יצא ר' זלמן מייזל בדברי התעוררות ואמר: "רבותיי, הגיע הזמן לייסד בית ספר 'תחכמוני' לבנות!" כולם הסכימו. בעלי היכולת הרימו תרומות נכבדות, ובו במקום נבחר וועד להקמת המוסד. בראש הוועד עמד ר' זלמן. על פי דרישת מנהל ה'תחכמוני' לבנים שינו את השם של בית הספר לבנות מ'תחכמוני' ל'תלפיות'. מוסד זה התנהל על ידי וועד שרוב חבריו היו חברי אגודת 'אחווה'. ראש וועד ההנהלה היה ר' זלמן.

אהבת תורה ולומדיה

עשייתו הציבורית בשדה החינוך נבעה מתוך אהבת תורה, והרצון לגדל נוער ירא שמים וספוג בתורה. מייזל פעל רבות לחיזוק עולם התורה בארץ. הרב יעקב משה חרל"פ היה ידיד נעוריו של מייזל. הם למדו יחד בת"ת עץ חיים, ואחר כך בבית המדרש 'סוכת שלום' בעיר העתיקה. לימים סיפר הרב חרל"פ: "לבו ייסר אותו על מצב לומדי התורה שבירושלים, שאינם מפורסמים כראוי להם בשמם ובגדלותם כמו תלמידי-חכמים שבבבל. אז נתחבר לארגון החשאי ['אגודת בני תורה'] שהתייסד אז להרים כבודה ותפארתה של ארץ ישראל, ו[כבוד] תלמידי החכמים שנתגדלו בה, ויהי פועל רב בזה".

האגודה החשאית 'בני תורה', שמייזל היה מהראשונים שהצטרפו אליה פעלה בשנים תרס"ד-תרס"ז להרמת כבודה של התורה בירושלים, על ידה נוסד 'בית ועד לחכמים', המרכז הרוחני לבני תורה, שהצמיח את רבני ירושלים של הדור הבא.

והוסיף הרב חרל"פ: "גם כשעבר ליפו ותל אביב, לא הסיח דעת מאנשי ירושלים, ופעל רבות לטובתם של הת"ת והישיבות ותלמידי החכמים המסתופפים בצילם. הוא הלך בעקבות דודו הרב הנודע ר' זאב שחור זצ"ל, ויהי לאדם דגול, טוב ומטיב". ואכן כשהתגורר זלמן מייזל כנער יתום בבית סבו, מי שטיפל בחינוכו היה דודו ר' זאב שחור, שהיה בעל בית מסחר לרפואות, 'שחור ושותפיו', והיה גם תלמיד חכם גדול, שהשקיע את זמנו בלימוד ש"ס ופוסקים, ועיון בספרי 'נודע ביהודה' ורבי עקיבא איגר. השילוב בין תורה לעבודה נספג אפוא בעצמותיו של ר' זלמן מילדותו.

כאשר נודע לר' זלמן מייזל שיש סכנה של סגירת בתי הת"ת בירושלים, הוא אסף את הסוחרים לטכס עצה, ובאותו יום שלח לירושלים 300 נאפוליון זהב. מאז, לאורך שנות המלחמה, הוא שלח לירושלים מדי חודש סכומי כסף שאסף למען המוסדות. לימים העיד ידידו הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי שכל בתי הת"ת והישיבות בירושלים התקיימו אז בסכומים ששלח ר' זלמן.

פעילות בקול דממה

ידיד נוסף של מייזל היה הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. במאמר שכתב אחר פטירתו של מייזל, כתב: "רבות ומסועפות הן פעולותיו הנכבדות של המנוח הגדול, שייסד וטיפח הוא בעצמו או שהשתתף בהן בקול דממה דקה, ללא רעש של פרסום, כי נוסף על כל סגולות נפשו חונך במידת הצניעות". כאמור, הייתה זו לא רק מידתו של מייזל, אלא גם רוחה ודרישתה של אגודת אחווה, לפעול למען הציבור בחשאי ובצניעות.

המוטו של ר' זלמן מייזל, לכל אורך חייו, היה: "כל אחד צריך לדעת שלא נברא רק בשביל עצמו, למלאות את האנוכיות שלו, כי אם לעזור לזולת". ואמנם כל חייו היו קודש למטרה זו – שרשרת ארוכה של מעשים טובים ופעולות המכוונות להיטיב לאחרים.

לזכרו של מייזל ומשפחתו יצא לאור הספר 'תהילתם לעדי עד' (תש"ע 2010), מאת נכדתו שולמית היימוביץ (מייזל).

מקורות משפחתו של ר' זלמן מייזל, ממייסדי מערכת החינוך הדתי לאומי בארץ וממקימי המזרחי בארץ, נטועים עמוק בישוב הישן שנוסד על ידי תלמידי הגר"א. אהבתו לציון מקורה בהתעוררות לציון ששררה בוילנה. הוא הלך בדרך בה הלכו אבות אבותיו, שיטת תורה ועבודה, אשר עם גדלותם התורנית, ואף שחלקם שימשו ברבנות, לא נהנו מכתרה של תורה, אלא מעבודת כפיים. ואם נרצה למקד מי היא דמות ההשראה של ר' זלמן מייזל, נוכל למצוא אותה אצל הסבא אצלו גדל, ר' זיסל שחור, מראשי הישוב הישן, שחרת על דגלו את ערכי התורה, ארץ ישראל, העשייה הציבורית ופרנסה מיגיע כפים.