אתמול שיתפתי אתכם בסיפור המדהים שמצאתי בספר עתיק שהיה בדרכו לגניזה וניצל ברגע האחרון. אחרי שפרסמתי את הדברים קיבלתי הודעה פרטית מאיש צדק: "העלית פוסט מאוד מעניין, על דוד סלמון אפשטיין. אתמול ממש במקרה פגשתי אדם שהזכיר אותו כקרוב-משפחתו, ואני כמעט בטוח שהוא נכדו. שמו הוא דוד".
אגיד לכם את האמת? קראתי את ההודעה הזאת בסקפטיות. אולי חל כאן איזה בלבול… מה הסיכוי שבדיוק באותו יום שבו אני חושף את דמותו העלומה של דוד סלמון אפשטיין, דמות שאף אחד לא התעניין בה בשנים האחרונות ואין עליה שום מידע בגוגל, יעלה זכרונו בשיחה אקראית בין שני אנשים ברחוב? אני מזכיר: מדובר על אדם צנוע שנפטר בביתו בחיפה לפני שמונים שנה, וככל הנראה לא חי כיום אף אדם שהכיר אותו.
בכל אופן ביקשתי מאיש שיחי שינסה להשיג את המספר טלפון של האדם שהזדהה כנכדו של דוד אפשטיין, ונראה במה מדובר. הוא נתן לי את המספר, והוסיף: "יש לו מגילת יוחסין עד המהר"ל מפראג".
התקשרתי לאותו יהודי, ושאלתי אותו: האמנם אתה נכדו של דוד אפשטיין? "כן, סבא שלי הוא דוד אפשטיין, ואשתו חנה היא סבתא שלי". במשך כחצי שעה הוא סיפר לי זיכרונות על תולדות המשפחה, תשע דורות בירושלים. הדודה הפרסית שדיברה רק יידיש, הקרקעות בחיפה שניתנו כנדוניה, הגימנסיה הרצליה, ועוד ועוד.
"אנחנו צאצאים של הגאון מוילנה", זרק לי בסוף השיחה. "צאצאים ממש, או שייכים למשפחה?", שאלתי בזהירות. "צאצאים", הוא ענה.
השיחה הזאת השלימה כמה פרטים מעניינים בסיפור.
אתם זוכרים שבפוסט הקודם סיפרתי על כך שדוד אפשטיין כתב תוכנית איך להביא שלום לעולם? שלום בתוך המחנות בעם ישראל, בין חרדים לחילונים, וגם שלום בין ישראל לעמים. ומה מספר לי הנכד שלו, לפי תומו? שאחד מבני המשפחה, מתניה אפשטיין (איתן) היה שותף בהסכם השלום בין ישראל למצרים, וחתום עליהם. מעניין מה היה אומר על כך דוד אפשטיין, לו זכה לראות זאת.
בפוסט הקודם סיפרתי גם על אביו של ר' דוד אפשטיין, שקראו לו ר' יוסף עפשטיין. ציינתי את העובדה שהוא היה ממייסדי מאה שערים, חבר וועד השכונה (ואולי גם הדובר שלה), ובמקביל היה ממייסדי 'המזרחי' בירושלים.
עכשיו תביטו בתמונה שלפניכם, שצולמה בתקופה העות'מאנית. הנכד הנ"ל שלח לי אותה (היא תלויה אצלו בסלון). במרכז נראה הסבא ר' יוסף עפשטיין, ציוני מובהק, ותושב מאה שערים עם לבוש ירושלמי אופייני… כן, פעם הדברים הללו יכלו ללכת יחד. לידו יושבת אשתו, בניו, בנותיו ונכדיו. כיום, הנינים של יוסף עפשטיין תופסים עמדות מפתח בעולם התרבות הישראלי, בעולם הכלכלה (לשם רבים מצאצאיו הלכו) וגם בעולם המשפט.
כשסיימתי את השיחה עם הנכד של דוד אפשטיין חשבתי לעצמי: איך זה שאף אחד מהדמויות של משפחה כזאת לא זכתה לערך ב'אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו'? לפחות על הסבא ר' שניאור זלמן, מראשי הקהילה בחברון, אשר פעל למענה במסירות; או אולי על הבן, ר' יוסף, אשר בנה את מאה שערים, מהשכונות הראשונות שמחוץ לחומה, שנדרשה גבורה וחלוציות רבה כדי לגור בה. לפי עדות הנכד, הסבא דוד אפשטיין תרם רבות לישוב היהודי בארץ, בכך שנסע שוב ושוב לגולה לאסוף כספים עבור הישוב היהודי בארץ. דוד ז"ל ביקש (כפי שסיפרתי בפוסט הקודם) שעל מצבתו יחקקו את המילים: "רוב ימיו היה נע ונד". כעת מובן לשם מה הוא נדד ברחבי העולם….
דוד תדהר ז"ל, עורך האנציקלופדיה, הספיק להוציא עשרות כרכים שאי אפשר להגזים בחשיבותם לשימור ההיסטוריה. אבל אפשר וראוי להמשיך את מפעלו, ולהוציא כרכים נוספים של 'חלוצי הישוב ובוניו'.
כשסיימתי את העבודה והתכוננתי לשינה, שאלה אותי אשתי במה עסקתי היום. סיפרתי לה בקצרה את סיפורה של משפחת אפשטיין, שגיליתי השבוע. "זה מדהים", היא הגיבה. "אתה יודע מה אני חושבת? אולי צריך להוציא לאור עוד כרך של 'חלוצי הישוב ובוניו', שבו יופיעו כל האישים הללו".