אחרי התלבטות רבה הסכים נכדו של רבי אריה לוין לתת לי את כתב היד המצהיב. "אבל אני עדיין מתלבט אם כדאי לפרסם אותו, בגלל הבעיות שיש בו. הוא לא גמור. אשמח אם תוכל להתייעץ על כך עם תלמיד חכם גדול. יש לך את מי לשאול?". כשהעליתי את שמו של הרב צבי טאו, אורו פניו, והוא הסכים.
מיד לאחר תפילת וותיקין בכותל, המשכתי עם הרב צבי טאו לביתו על פסגת הר הזיתים. שעת בוקר מוקדמת, שנינו יושבים על הספה בסלון בניחותא. הרב נטל בידו בהתרגשות את כתב היד. לפני שעיין בו, סיפר לי על גדלותו המיוחדת והצנועה של המחבר, הרב חיים יעקב לוין, בנו של "אבי האסירים" הצדיק ר' אריה.
ר' חיים יעקב כיהן כרבה של פרדס חנה. בצעירותו הוא היה תלמידו חביבו של הרב קוק ב'מרכז הרב'. לימים היה מועמד לכהן כרבה של ירושלים.
לאחר הסיפורים על גדלותו של המחבר, פתח הרב טאו את כתב היד, ולמד אותו ביחד אתי, הוא מדבר ואני מקשיב. שורה אחרי שורה הוא פענח ביסודיות, בסבלנות. כשהגענו לציטוט כלשהו מתוך הגמרא, שלף הרב טאו את המסכת הנכונה ופתח בדיוק במקום הנכון, כאילו במקרה נפתח לו. בקיאותו המופלגת הרשימה אותי.
מה היה תוכן כתב היד? היו אלה קובץ הספדים שכתב הרח"י לוין על רבו הרב קוק, שהיום, ג' אלול, יום פטירתו. יש בהם דברי תורה, הנהגות וזכרונות מרבו, שטרם פורסמו. הרבה תוכן חשוב ומעניין. היו אלו טיוטות להספדים שנשא בפני בני קהילתו, ומחמת שכתב לעצמו, בכמה מקומות לא טרח להבהיר כדבעי את כוונתו. על כן היה חשש והתלבטות אם לפרסם את הדברים בציבור. הרב טאו עודד את הפרסום.
למרות ההשתדלות לא הצלחנו לפענח את הקטע החותם את אחד ההספדים. לתומי הצעתי לרב שנשמיט את קטע הסיום, מחמת חוסר מובנותו. "לא ולא", אמר הרב. "אנחנו נפרסם את המילים הקטועות שהבנו, ויום אחד מישהו יפענח ויבין את זה. תשאיר את זה אפילו שזה חסר הבנה ומשמעות".
אחרי שסיימנו את מלאכת עריכת ההספדים הללו, הכנסתים לספר שערכתי באותם ימים, 'זוהר עליון', אשר יצא לאור לקראת ג' באלול תשע"א. הספר מכיל הספדים מרתקים שנישאו על מרן הראי"ה קוק זצ"ל בהלוויתו ובתקופה הסמוכה לפטירתו, גדושים בסיפורים מופלאים על הרב. בין הרבנים המספידים: הרב חרל"פ, האדמו"ר מסדיגורא, הרב הרצוג, הרב עוזיאל, הרב ניסנבוים, הרב אליהו פרדס, ועוד. ההספדים מלווים בתמונות נדירות של הרב.
בתחילת הספר הבאתי תיאור מרגש ונרחב של פטירתו והלוויתו, שהייתה הגדולה ביותר בארץ עד אז (קישור לסרט המתעד את ההלוויה – בתגובה הראשונה). גם על ההספדים האחרים בספר יש הרבה מה לספר, איך מצאתי אותם בנבכי ארכיונים ובעיתונים ישנים. זו הייתה עבודה מאומצת וגם מרתקת…
הבאתי בספר הספד שכתב ר' יעקב אלחנן פלאי, אחד משרידי חסידות 'בית אברהם' על-שמו של הרב קוק.
שמעתם פעם על החסידות של הרב קוק? היא פעלה בפולין במספר סניפים, והיו חברים בה מאות משפחות של חסידים מופלגים.
פלאי ביקר בארץ בתקופה שבה הרב קוק נפטר, והוא סיפר לחבריו החסידים בגולה את חוויותיו המרגשות-הכואבות. את המכתב המתפורר והמקומט שהוא כתב להם (זהו המכתב היחיד ששרד מכל החסידות המופלאה הזאת) הבאתי כלשונו בספר. וכך כתב בו פלאי:
"זכיתי להשתתף בהלוויתו של איש הפלאות. מי יכול לתנות את גודל החורבן וזעקת גדולי ירושלים, יקיריה וחכמיה, על הסתלקותו של אותו צדיק קדוש עליון. כשעליתי למעלה, בבית הרב, שוב לא יכולתי להיכנס אל החדר פנימה, כי כבר נגשו לעשות הטהרה, אז נשארתי עומד על יד הפתח שהיו מטהרים אותו. שמעתי את חכמי ירושלים, ספרדים ואשכנזים, כשאמרו כל שיר השירים בשעת הטהרה, והבכיות והיללות בקעו שמים".
"כשהעלו את הרב מן המקווה, ואחרי הלבישה, אלה שהיו מכונסים בחדר הסמוך התפרצו אל האולם שבו היה מעוטף הגוף הקדוש של רבנו. אז התפרצה שאגת אדירים, ורבנים ישישים מקובלים התחילו מכים את ראשם בכותל, ומרטו את שערותיהם, והיללות עלו למעלה ראש. את המחזה הנורא הזה לא אשכח לעולם".
הלווית הרב קוק
במסע ההלוויה של הרב קוק, הספידו תלמידו המובהק רבי יעקב משה חרל"פ. בין היתר הוא סיפר שבעת מסע המושבות הוא בא באחד הלילות אל הרב קוק ומצאו מסתובב בחדרו אנה ואנה, כשעיניו כשני לפידי אש ומראהו נורא. כשניגש אל הרב, מצאו כולו רועד וקר ככפור. ושאלו: מה לך רבנו? אז תפש את ידיו וביקש ממנו: ר' יעקב משה, ראטעוועט מיך ווייל ווער פארברענט פון אהבת השם [=תצילו אותי, כי אני בוער מאהבת השם!] וביקש ממנו הרב קוק שיעזור לו להתקרר מעט כדי שלא ימות מגודל האהבה, ויוציאהו החוצה ויתחיל לדבר אתו דברי תורה פשוטים, בהוויות דאביי ורבא…
גם את הסיפור המדהים הזה כתב ר"א פלאי במכתבו הנ"ל, שכאמור מובא בספר 'זוהר עליון'.
לאחר שנדפס הספר הנ"ל הבאתי אותו במתנה לאחד מחבריי. הוא התחיל לקרוא בו ולפתע ראיתי אותו בוכה. הופתעתי מכך.
"זה נשמע מוזר, אבל זו הפעם ראשונה שאני בוכה על כך שהרב קוק נפטר. רק עכשיו אני מתחיל להבין את השבר הגדול שהיה בפטירתו. כמה הדמות שלו חסרה לנו, למרות כל התורה הגדולה שהותיר לנו".
