הוא הסתובב במשך עשרות שנים בכל רחבי העולם, ביקר במאות ערים ומדינות, הפך למיליונר (ואיבד את כל הונו). הוא כתב עשרות ספרים בהלכה, אגדה, מוסר, מחשבה, חכמת חיים, נבואות, ספרות ושירה, ורק אחד מחיבוריו יצא לאור, היתר שוכבים מאובקים בארגזים, מאין דורש, ואני כנראה האדם הראשון שעיינתי בהם מאז שנכתבו.
בשנות מלחמת העולם הראשונה נבצר ממנו להמשיך בטיוליו ומסעותיו על פני הגלובוס. הוא היה תקוע בירושלים, ושם ישב ותיעד ביומנו מדי יום ביומו, על פני מאות דפים צפופים, את הקשיים והאתגרים הבלתי-נסבלים שעמדו בפניו ובפני הציבור כולו. הוא מספר על גזירות התורכים, על הרעב והעוני, המחלות והיאוש. את היומן הוא הסתיר מתחת לבלטות בסלון כדי שהתורכים לא יגלו אותו וישרפו אותו, כפי שעשו לכתבים ולחיבורים שירש מאבות משפחתו.
האדם הזה סבל כל ימיו מכל כיוון אפשרי ובכל הבחינות, עד שהגיע למצב שבו הוא שואל את נפשו למות. "איוב השני" – כך חתם במרירות את שמו על כתביו.
מי היה האדם הזה, שנשכח לחלוטין מההיסטוריה, ואפילו צאצאיו בקושי יודעים עליו משהו?
בחודשים האחרונים יצאתי למסע מרתק בעקבותיו. גיליתי את סיפורו המדהים דרך אוצר כתביו ואף מפי ניניו ששמעו עליו פיסות מידע קטועות. על הדרך גיליתי שגם נכדתו חיה בינינו, והיא סיפרה לי עליו מכלי ראשון.
"דוד אפשטיין" – זהו השם של הדמות המרתקת הזאת, המתכנה 'איוב השני'. דמות שאפשר בקלות להכין עליה סרט תיעודי. איש-פלאים שראוי מאוד שאוצרות כתביו, ההגותיים והספרותיים, ייצאו לאור.