תעלומת רבי אלכסנדרי – פרק א'

בזוהר (מדרש הנעלם) מסופר על מסע מיוחד שערך רבי יוסי בן פזי. אביא לפניכם את הסיפור הפלאי/המוזר.

הצטרפו אליי למסע המרתק, שבסופו תחכה לכם הפתעה גדולה.

במהלך דרכו מגיע רבי יוסי ל"ההוא טורא דכפר קרדו" (ככל הנראה הכוונה להרי אררט, הנראים בתמונה שלפניכם), ושם פגש אנשים שהיו "בדיחי בחלקהון", כלומר שמחים בחלקם.

"לנתי שם בליל שבת אחד", סיפר לימים רבי יוסי, "וראיתי לאושפיזאי (המארח שלי) שהוא רוצה לשכב עם אשתו" (תרגמתי מארמית, וכן להלן).

"הוא עמד מצד זה והתפלל, והיא עמדה מהצד ההוא והתפללה, ואמרתי להם: מהי תפילתכם בשעה זו?". כנראה בעיניו תורה היא וללמוד הוא צריך…

בני הזוג משתפים אותו. "אמרו לי: הזמן שלנו לזיווג, משבת לשבת, ואנו מתפללים תפילתנו לפני הקב"ה שיהא לנו בן שיעבוד אותו, בן ירא חטא, בן שיעשה מצוותיו, ולא יסטה מהתורה לימין ולשמאל".

בהמשך הסיפור רבי יוסי בן פזי מגיע שוב (במקרה?) לכפר קרדו, שבע שנים אחרי הביקור הקודם.

הוא מבקר בבית של אותה משפחה, ופוגש שם את הילד שנולד להם בעקבות הפרק הקודם בסיפור.

הילד חושש לשוחח עם האורח הנכבד, רבי יוסי, "שהרי איני יודע אם יש נשמה קדושה אם לא". לטענתו, "הכי אוליף (-לימד?) לי מורי יומא דין, דכל מאן דלית ליה נשמתא קדישא, אסור לאשתעויי בהדיה ולאתקרבא עמיה".

אמר לו אביו: חס ושלום, דגברא רבא וחכימא דדרא הוא. (כלומר: המורה שלך צודק – אסור לדבר עם מישהו שאין לו נשמה קדושה, אך כאן שאני).

מתוך הדברים הגיעו השניים לדבר בדברי תורה:

שאל הנער את התנא: "ידעת נפש חיה, דאמר קרא, דהוות מן ארעא, והא משמע נפש חיה, למה?

ענה לו רבי יוסי: אימא, בני (תאמר, בני).

הינוקא אומר לו: "דהאי נפשא דאפיקת לארעא ומן ארעא אתגזרית וכו'". (כלומר, הנפש החיונית נולדת עם הגוף, ואובדת בזמן הפטירה. אגב – דעה זו שנויה במחלוקת אצל הפילוסופים ורבותינו הראשונים. זכרו את הפרט הזה בשביל הפרקים הבאים).

ושואל אותו ר"י בן פזי: מאן רבך?

אמר לו: רבי אלכסנדראי.

הנער ממשיך ומספר על רבי אלכסנדרי ותורתו, ואז מופיע הדו שיח הבא, אשר משום מה כתוב חציו בעברית (ולא כמקובל – בארמית):

"אמרתי לו: מה שמך? אמר לי (הנער): אהבה. אמרתי לו: מר אהבה, וקריתי עליו 'ואהבת עולם אהבתיך', ואנא זכינא למחמי לרב אדא בריה" (זכיתי לראות את רב אדא בנו), וסחינא ליה האי (וסיפרתי לו את כל המעשה)".

התמיהות

עד כאן הסיפור. כעת ברשותכם אציב מספר שאלות:

1. הלשון הארמית מעט מוזרה, יש בה ביטויים שאינם קיימים בארמית המוכרת לנו בספרות התלמודית.

2. מדוע רבי יוסי 'מתערב' בעניינים הנוגעים לקשר האינטימי של בני הזוג? ומדוע הוא מספר לנו על זה? מה עם צניעות?

3. לשם מה נסע רבי יוסי עד הרי אררט, פעמיים? או שהיה בארץ ישראל מקום ושמו 'כפר קרדו'? החוקרים כיום אינם מכירים מקום כזה.

4. מה פשר הדבר שאסור לדבר עם מי שאין לנו נשמה קדושה? היכן בתנ"ך, בתלמוד או בפוסקים מצינו דבר כזה? למה חז"ל לא סיפרו לנו על הנהגת-חסידות זו, ובכלל לא שמענו מהם על חילוק בין נשמה קדושה לנשמה שאינה קדושה? ואיך אפשר לדעת למי יש נשמה קדושה ולמי לא?

5. רבי אלכסנדרי ידוע לנו מהתלמודים כאמורא בדור השני והשלישי שחי בארץ ישראל. לעומת זאת, אין בתלמודים ובמדרשים אדם בשם 'רבי יוסי בן פזי'. הוא מופיע רק בספר הזוהר. מדוע? הרי לפי הסיפור הוא 'חכימא דדרא', ואיך זה שלא נשתמרו ממנו דברי תורה, ואף לא הזכירוהו בני דורו או תלמידיו?

6. בספר הזוהר יש עיסוק במשמעות שמו של רבי יוסי בן פזי, מה שלא מצינו על חכמים אחרים הנזכרים בזוהר שמוכרים לנו מהגמרא. מה פשר הדבר?

אפשר לענות על כל שאלה בפני עצמה (ואשמח לשמוע תשובות!)

אך אני רוצה לענות תשובה אחת, מפתיעה למדיי, שתתרץ את כל הקושיות בבת אחת.

ועל כך בפרקים הבאים…