כמדומני שלא נשתמרו בידינו דיוקנות של רבותינו התנאים הקדושים, גם לא של המפורסמים והחשובים שבהם, כמו רבי יהודה הנשיא.
אבל בתמונה שלפניכם תוכלו לראות את רבי אלכסנדרי, המוזכר בזוהר כתנא קדוש…
אלכסנדר הפרדוסי
כמובן זו לא תמונה וגם לא עבודה מקורית מאותה תקופה, אלא מלפני כמה מאות שנים בסך הכל. ובכל זאת אנו זוכים לראות כאן את רבי אלכסנדרי יושב ושומע תורה וחכמה, ומיהו מורו ורבו העומד מעליו? אריסטו.
מבולבלים? נעשה סדר…
אלכסנדר הפרדוסי (מאפרודיסיאס), ביוונית: Ἀλέξανδρος ὁ Ἀφροδισιεύς, היה פילוסוף שחי במאה השלישית לספירת הנוצרים, ונחשב לגדול מפרשי אריסטו.
פירושיו לאריסטו הפכו כה פופולריים עד שבמאה ה-6 מחברים הדנים באריסטו כבר הסתפקו בכינויו הסתמי: "הפרשן" (ὁ ἐξηγητής).
בחיבור על הנפש מציג אלכסנדר את פרשנותו לגישת אריסטו אל הנפש: לדבריו הנפש היא חלק אורגני של הגוף, ולכן אף היא אובדת באבוד הגוף. פרשנות זו אומצה על ידי פייטרו פומפונזי וצזארה קרמוניני – הוגים בני אסכולה בראשית תקופת הרנסאנס, שנתכנתה בשל כך "האלכסנדריסטיים".
עד כאן העתקתי מויקיפדיה בערכו. ושימו לב לפרט האחרון הזה… עוד רגע נשוב אליו.
כמה מגדולי רבותינו בעלי המחשבה והפילוסופיה הביאו ממנו דברים.
כך למשל הרמב"ם מביא רעיונות ממנו, ב'מורה נבוכים'. למשל – בחלק א' פרק לא: "אמר אלכסנדר הפרדוסי כי סיבת המחלוקת בעניינים שלוש…".
כאמור דעתו של אלכסנדר הפרדוסי היא שהנפש היא כח והכנה בלבד לקבל המושכלות, ובהם תתחזק אחרי המוות ותדבק בשכל הפועל" (מובא על ידי רבי מנשה בן ישראל בספרו 'נשמת חיים' מאמר ב פרק א. הוא מכנה את אלכסנדר "פורץ גדר" ואת דבריו אלו "מי תרעלה" ו"כפירה"), כלומר הנשמה נוצרת עם יצירת הגוף, ונפסדת עם מות הגוף. כתב הנרבוני בפירושו ל'מורה נבוכים' שהרמב"ם הלך בעניין זה בעקבות אלכסנדר הפרדוסי.
והנה בזוהר (מדרש הנעלם) על הפסוק "תוצא הארץ נפש חיה", מביא הזוהר את הדעה הזאת, ושימו לב למי הוא מייחס אותה, זה פשוט לא יאומן.
זה מופיע בתוך הסיפור של רבי יוסי בן פזי, שהבאנו בפרק א'. אביא כאן את הקטע הרלוונטי, בתרגום חופשי שלי:
שואל הנער את התנא: "ידעת נפש חיה, דאמר קרא, דהוות מן ארעא, והא משמע נפש חיה, למה?
עונה לו רבי יוסי: אימא, בני (תאמר, בני).
הנער אומר לו: "דהאי נפשא דאפיקת לארעא ומן ארעא אתגזרית וכו'". (כלומר, הנפש החיונית נולדת עם הגוף, ואובדת בזמן הפטירה).
שואל אותו ר"י בן פזי: מאן רבך?
אמר לו: רבי אלכסנדראי.
הבנתם?
רבי אלכסנדראי = אלכסנדרי הפרדוסי!
אלכסנדר הפרדוסי
רעיון קצת דומה על עניין הנשמה מצאתי בזוהר על פרשת נח:
"כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו. שאל רבי חייא לר' אבא אמריתון דנשמתא לא עיילא בבר נש עד דאסתכל בפולחנא דקב"ה וכדין להוי ליה ההיא נשמתא ואמריתון דנשמתא היא קדישא מעליא על כלא אם כן מה הוא דאמר קרא כל אשר נשמת רוח חיים וגו' הואיל והוה להו נשמתא הוה להו לאשתזבא. לא הוה בידיה אתו שיילוה לר' אלעזר ברבי שמעון אמר להו כך הוא והא קרא מסייע ליה דהכי אמר אבוי דכי אתא טופנא לא חזא בר נש דיעביד קב"ה בגיניה אלא נח. וזכותיה לא הוה אלא לאגנא עליהון ועל בתיהון דלא הוה זכותיה כל כך לאגנא על כל דרא ואינון דהוו זכאין בקדמיתא כגון חנוך ירד דהוו להו נשמתא קדישא וחזייאן למעבד קב"ה בגיניהון בחרבה מתו והיינו דאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו אינון דנשמתא קדישא הוה בהון ולא תימא דעל אינון דהוו בטופנא אמר אלא אתא קרא ואמר מכל אשר בחרבה מתו".
בעל 'המדרש הנעלם' שדרכו להעלים ולשום מסך קודש על כל דבריו הכניס את אלכסנדר הפרדוסי תחת כנפי השכינה, ועשה ממנו תנא קדוש – רבי אלכסנדראי.
שער הספר תולדות הקבלה והחסידות
בהערת שוליים הוא מספר שכשהוא נפגש עם בר הפלוגתא שלו, אליעזר צוויפל, הלה אמר לו שגם הוא חשב על הזיהוי הזה…
אלכסנדר הפרדוסי מתוך ספר תולדות הקבלה והחסידות
אחרי שכתבתי ופרסמתי את הדברים, מצאתי שכבר קדם לו רבי שלמה יהודה רפפורט זצ"ל, חתנו של בעל 'קצות החושן', שהתנגד לתורת הזוהר.
וכך כתב הרב שי"ר:
אגרות שי"ר על אלכסנדר הפרדוסי
גם החוקר שמעון ברנפלד הבחין בזיהוי הזה, ושימו לב לשורה האחרונה בדבריו:
שמעון ברנפלד בספרו תולדות הפילוסופיה הדתית בישראל
כאן צריך לחדד:
לפי הבירור שערכנו, רבי יוסי בן פזי, הגיבור הראשי של העלילה, כנראה הוא דמות בדיונית שלא היתה ולא נבראה אלא משל הייתה. לא היה תנא מפורסם בשם הזה. לעומת זאת דמות בשם רבי אלכסנדרי אכן ידועה לנו ממקורות תלמודיים. אהרן היימן ('תולדות תנאים ואמוראים') כותב: " זה דבר ברור שר' אלכסנדרי היה בדור השני והשלישי לאמוראי דא"י כמפורש כתובות עז ע"ב. הוא היה דרשן גדול וכל מאמריו המה אך באגדה".
ברם, לפי ההקשר של אזכורי רבי אלכסנדרי ב'מדרש הנעלם', כמעט ברור שהוא תנא ולא אמורא. ואם כן זה לא האמורא המפורסם בגמרא. לצד דברי רבי אלכסנדרי מובאות דרשותיהם של רבי אלעזר, רבי שמעון, רבי יהודה ותנאים נוספים. שייכותו של רבי אלכסנדרי, בן הדור השני של האמוראים, לדברי התנאים, מוזרה קצת. להגיד שהיה אמורא בשם זה, שלא נזכר בספרות התלמודית, בלתי מסתבר כלל. הרבה יותר פשוט לומר שיש כאן דמות פיקטיבית, כמו רבי יוסי בן פזי.
אז מי הוא "רבי אלכסנדראי"? פילוסוף נוכרי, בשם אלכסנדר הפרדוסי…
מה דעתכם על זה?
אחתום בשורה הבאה, מתוך הספר 'נשמת חיים' (שם):
"וטובה היתה לו השתיקה בזה, אבל לא עליו תלונתי בלבד כי אם על רוב האחרונים באשר כך היא דרכן ליחס איזה דרוש או מחלוקת הנמצא בין ילדי נכרים מטוב ועד רע לרז"ל"
