רוב הדמויות המרכזיות בספר הזוהר אינן ידועות לנו ממקורות אחרים. הן לא מופיעות בשני התלמודים או במדרשים. והוא פלא.
ויש לומר, שהתנאים הקדושים הנזכרים בזוהר, בני חבורתו של רשב"י, היו צדיקים נסתרים, שלא עסקו בהרבצת תורה, במיוחד בהלכה, ולא העמידו אחריהם תלמידים שסיפרו עליהם או שהביאו דברי תורה משמם.
תירוץ אחר אפשרי, אמנם קצת בדוחק – במקרה הם לא נזכרים בספרות התלמודית, אבל אין להסיק מכך משהו עליהם.
אחת הדמויות המרכזיות בזוהר היא רבי חזקיה. עד כמה היא מרכזית? ספר הזוהר פותח עם חידוש שלו, חידוש שנכתבו עליו מאמרים שלמים, ולפחות ספר אחד.
דברי רבי חזקיה ממוקמים בפתח ההקדמה לזוהר. זוהי עובדה מעניינת ולא מובנת מאליה שלזוהר יש הקדמה. לא מצינו בספרות התלמודית הקדמה. האם לתלמוד הבבלי יש הקדמה? כמובן גם בחיבורים קדומים יותר, כמו בתנ"ך, אין הקדמות, הסוקרות ומודיעות על תוכן הספר. הקדמה היא רעיון שאנו מכירים מחיבורים מאוחרים. ואעפ"כ בזוהר יש הקדמה, ובכך הקדים את זמנו.
והנה אביא את דבריו של רבי חזקיה בפתח ההקדמה לזוהר:
רבי חזקיה פתח, כתיב (שיר השירים, ב) כשושנה בין החוחים, מאן שושנה? דא כנסת ישראל, (בגין דאית שושנה ואית שושנה). מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור, אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי. מה שושנה אית בה תליסר עלין, אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא.
מעניין שהקדמת הזוהר נפתחת דווקא בדברי רבי חזקיה. רבי חזקיה פותח את הזוהר, ורק אחרי חידושיו מופיעים דברי רבי שמעון בר יוחאי! ולא דבר של מה בכך הוא.
למה זה חשוב מי פותח את הספר, ומה המילים הראשונות שלו?
הזוהר עצמו (כמו המדרשים) שואל מדוע התורה נפתחת במילה 'בראשית'. יש כוח ומשמעות וסמליות למילה הראשונה של כל חיבור. גדולי ישראל בכל הדורות (הראשונים והאחרונים) נהגו לרמוז את שמם במילים הראשונות של החיבור; בראשי תיבות, נוטריקון, או גימטריה.
והנה המילים 'רבי חזקיה' עולות בגימטריה (עם הכולל) "משה". וצ"ע למה הדבר רומז, אי נימא שהדברים מכוונים ולא במקרה. ואולי הוא רמז לבחינת מש"ה הנזכרת כמה פעמים בזוהר, מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה, והיינו שהזוהר הקדוש הוא השתלשלות של משה דלעתיד לבוא, שלפי הזוהר מעלתו נשגבה עד מאוד, "משה רבינו שגאל את אבותינו – הוא יגאל אותנו לעתיד לבוא". ואם כן יש כאן רמז למחברו הקדום של הזוהר (או: אחד ממחבריו), והוא משה, הרועה הנאמן.
ואולי לכן יש חלק בזוהר הנקרא 'רעיא מהימנא', והוא רומז למשה כנ"ל, והמשכילים יבינו. והרגיש בכך רבי יעקב עמדין בספרו 'מטפחת ספרים' חלק ב דף לח.
לגופם של דברי רבי חזקיה, על השושנה עם שלוש עשרה העלים, התפלפלו מפרשי הזוהר בשתי שאלות, א' – מהי השושנה (ורד?), ב' – האם באמת יש בשושנה 13 עלים. והשוו זאת לאזכורים של השושנה בספרות התלמודית וכו'.
מתוך דבריו על השושנה מגיע רבי חזקיה לדיני קידוש והבדלה. וכך אומר:
"כוס ישועות אשא" – דא כוס של ברכה. כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין, דוגמא דחמש אצבען. ושושנה דא איהו כוס של ברכה.
אם כן הגביע צריך לעמוד *על* חמש האצבעות. זהו חידוש שכמדומני לא מופיע בתלמוד ובמדרשים. המקובלים הציעו כמה אפשרויות איך לפרש את הזוהר, ואין בזה מסורת ברורה.
ומכאן פתח לדיון שלם האם יש לפסוק על פי הקבלה, ובמיוחד על פי הזוהר, בדברים שלא מצינו עליהם התייחסות בתלמודים. האם זה שהתלמודים לא התייחסו לסוגיה זה אומר שמבחינתם לא אכפת איך מחזיקים את גביע, או להפך, הם שתקו רק במקרה, ובחסדי ה' התגלה לנו הזוהר הקדוש לפני כ-700 שנה, והודות לכך זוכים לדעת את דעת התנאים כיצד יש להחזיק את הגביע, וכיצד נהגו ישראל מקדמת דנא.
פעמים רבות בספר הזוהר מסופר שרבי חזקיה הלך מקפוטקיא ללוד או להפך, לראות את רבי שמעון בר יוחאי.
ודנו החוקרים איך יתכן הדבר, הלא קפוטקיא רחוקה מאוד מארץ ישראל, ויש שתירצו דתרי קפוטקיא הוו.
לפעמים היה קם לעסוק בתורה באמצע הלילה, יחד עם רבי אלעזר בן שמוע או רבי יצחק (אף הוא דמות שאינה נזכרת בתלמודים ובמדרשים). ואמר רבי חזקיה, שכל מי שמשתדל בתורה בחצות הלילה – ודאי שיש לו חלק בעולם הבא.
עוד מסופר עליו, שפעם אחת, כשהלך בדרך יחד עם רבי אלעזר, הם ראו נחש. רבי חזקיה רצה להורגו כיוון שהוא מזיק לאנשים והורגם, אך רבי אלעזר אמר לו שלא יהרגנו, כיוון שהנחש לא הורג אדם עד שהוא מקבל צו אלוהי להורגו.
וצ"ע הרי זה פיקוח נפש, והאם זו הוראה לכל אדם? וכנראה שסברו שלאנשים בדרגתם שרי לסמוך על הנס.
במקום אחר מסופר, שפעם אחת הלך עם רבי ייסא בבית הקברות של גוש חלב החרבה, והם דיברו עם אחד מהמתים על גלות התורה וצער העולם. לאחר שיחה זו הגיעו השניים למסקנה, שכיוון שאין צדיקים בעולם, מוכרח שהעולם מתקיים רק בשביל המתים. וזה מתאים לשיטת הזוהר בכמה מקומות.