דעת החתם סופר על הזוהר הקדוש

האם מותר לאדם להציג את רעיונותיו כדעתם של גדולים וקדמונים, בכדי שיתקבלו?
יהודי אחד פנה בשאלה לזקננו מרן החתם סופר, ואמר לו: שמעתי מפי הרב שלי, ששמע מפי אביך, רבי שמואל סופר, חידוש מסוים.
החתם סופר תמה על כך. מעודו לא שמע מאביו את החידוש הזה, וגם לא שמע שאחרים מוסרים זאת בשמו. איך פתאום צצה שמועה כזאת?
הוא נטל את קולמוסו, והשיב מכתב לשואל:

"מה שכתבת שהרב אמר משם אמ"ו זצ"ל לא שמעתי מפיו.

"ואולי התיר הרב לעצמו [לומר ששמע זאת מאביו של החת"ס], על דרך שאמרו חז"ל (פסחים קיב ע"א) 'רצית להחנק – תתלה באילן גדול', ואל תאשימהו עבור זה".

החתם סופר רומז לשואל: אבא שלי מעולם לא אמר את הדברים שיוחסו לו, ואין לנו מושג אם הוא חשב שהם נכונים, לו היו מניחים אותם לפניו.
אבל אל תכעס ואל תאשים את הרב שטען כי שמע זאת מאבא שלי, כי כוונתו הייתה טובה, והוא השתמש בהיתר שנתנו חז"ל.

רש"י מפרש את דברי חז"ל הנ"ל כך:

"אם רצית לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך, אמור בשם אדם גדול".

הנה יש כאן היתר לאדם שרוצה שרעיונותיו יתקבלו, לומר אותם בשם רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי, או הרמב"ם.
להרבה אנשים – ואולי לכולנו – חשוב לא רק מה תוכן הדברים, אלא מי אמר אותם. סוג של גושפנקה, תעודת כשרות.

אגב, פרשני הגמרא שאלו איך היא התירה לעשות דבר כזה, לכאורה זה שקר. לא ניכנס לזה כעת, זו סוגיה גדולה להבין מה בדיוק הגדר של השקר שאסרה תורה (וזה קשור גם לאמת/שקר אצל אבותינו בתורה).

נמשיך בדברי החתם סופר. הוא חשש שמא השואל לא ישתכנע מהדברים, שמא יתקשה להאמין שהרב – שציטט את הדברים בשם אביו של החתם סופר – עשה זאת רק מתוך הסתמכות על היתר דחוק של הגמרא.

לכן המשיך החתם סופר וכתב את הדברים המפתיעים הבאים:

"הנה נמצא בשכונתך ספר 'מטפחת ספרים' למהריעב"ץ".

הספר מטפחת ספרים מציג למעלה מ-200 קושיות ותמיהות על דברי הזוהר, וטוען שהם רעיונות פסולים, חלקם של עבודה זרה וכפירה, שחדרו במשך הדורות האחרונים לתוך ספר הזוהר הקדוש.

אבל חלק גדול מהדברים הפסולים הללו נאמרים בזוהר בשם תנאים קדושים!

"תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל בעניין זה, הלא ישתוממו רואיו, ודי לחכימא".

החתם סופר אומר ברמז עבה (ש'חכימא' יבינהו לאשורו) – רבי יעקב עמדין צדק. מאות רעיונות בזוהר יוחסו לתנאים ולאמוראים, שלא לפי האמת. לכן לא פלא שיש בהם טעויות. כתיבה פסאודואפיגרפית, אליה שייכים כמה חיבורים נכבדים בארון הספרים היהודי, כמו פרקי דרבי אליעזר, ברייתא דמסכת נידה, ועוד.

לא כל מה שכתוב בזוהר שרשב"י אמר, הוא באמת אמר. חלק מהדברים נתלו בו רק כדי שהקוראים את הספר בתום יחשבו שבאמת רשב"י הוא בעל הדברים המחודשים, וכך יאותו לקבלם.

ושימו לב לתיאור המופלג בו משתמש החתם סופר ביחס לרבי יעקב עמדין – "נביא"!

פלאי פלאות…

אם כן, אומר החתם סופר לשואל הנבוך, אנו רואים שיש תקדים מפורסם למעשהו של אותו רב, שתלה את רעיונותיו באביו של החתם סופר, רק כדי שיתקבלו הדברים.
ומסיים החתם סופר בישרותו:

"ואני תמה על גוף הדבר שהתירו חז"ל לכזב בתורת אמת".

כשדרשן תולה את דבריו באביו של החתם סופר או בדעת התנאים, יש כאן בעיה כפולה:
ראשית, זה שקר. זה לא אמת. ועל כך, כפי שציינתי, דנו בהרחבה מפרשי הגמרא וכן מפרשי המקרא. בגדול, אם יש תועלת שגדולה מההפסד, ואם השומע לא ניזוק מכך, אז זה בסדר.

אבל הבעיה הגדולה יותר, אומר החתם סופר, זה שהתורה שלנו היא "תורת אמת".
וההגדרה 'תורת אמת' לא סובלת כזב.

אין דבר כזה לכזב בשביל תורה. זה אוקסימורון, כי התורה היא תורת אמת, ולא מלמדים ולומדים תורה על ידי ההפך שלה.

תשובת החתם סופר נדפסה בשו"ת חת"ס חלק ו, ליקוטים, סימן נט, והבאתי אותה בספרי החדש 'המשכילים יזהירו', בהקשר לאזכור דעת החת"ס על הזוהר, באחת מאיגרותיו של הרב קוק המובאות בספר.

כן מובאים בספר עדויות נוספות על יחסו של החתם סופר לספר הזוהר, אביא כאן אחת מהן:

כתב הרב אליעזר ליפמן נייזאטץ, תלמיד החת"ס (בספרו מי מנוחות, פרעסבורג תרמ"ד, דף מג ע"ב):

"ומדרש רשב"י הנעלמים שבא בהם הרבה משדין ורוחין, הנה ידוע מדרשים אלו נעלמים ספונים וצפונים פנימיותיהם עמוק עמוק, ומהגם ידוע לכל יודע שהרבה, ואולי רובא דרובא, מאמרים שבמדרשים ההם יצאו מפיות אנשי הדורות שאחריו ונטפלו שם, וכאשר בפירוש שמעתי כן מפה קדוש אדומ"ו גאון ישראל קדוש ד' מכובד מוהר"ר משה סופר שאמר בפני רבים מתלמידיו, אילו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתם לבררם מתוך מה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו – לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מעוטים. ונקל להבין שגם לשאר ספרי הקבלה קרה כן".

ועם זאת, החשיב החת"ס מאוד את ספר הזוהר, ומביא ממנו הרבה בספריו. דווקא בגלל שכדרכו של היעב"ץ, ידע לזכך את הזוהר מכל הסיגים שדבקו בו.