"שאטור": כך הפך השעשוע הנוצרי לסגולה קבלית

ספרי הקבלה המעשית מלאים בשמות ממינים שונים. אך לעיתים אנו נתקלים במילה שלא נראית כראשי תיבות של פסוק, לא כשמו של מלאך, ואף לא ככינוי לקב"ה.

לעיתים מדובר בשם לטיני שהתפרש בשגגה על ידי המקובלים כשם קודש, במקרים אחרים מדובר במילה חסרת משמעות לחלוטין, ובמקרים הפחות טובים – בשם של עבודה זרה, שבטעות נתפס כשם קודש, ה"י.

נתחיל עם המילה 'שאטור', המופיעה כשם קודש בספרי קבלה רבים, שכתבו גדולי המקובלים בדורות האחרונים ואף בדורנו.

ב'ספר הרפופות' מביא המחבר פתרון לחתן שאינו יכול לשמש את מיטתו:

"ותמשוח הערווה כולה ובעת שתמשח יאמר ז' פעמים שאטור ותכף תרגיש חום וחוזק ותרחץ מייד ותבעול".

מה פשר המילה המוזרה הזאת, 'שאטור'? מהו מקור הכוח המאגי שיש בה?

רבינו חיים ויטאל ז"ל הוא אשר זיכהו ה' להביא לעולם את תורת הקבלה של רבינו האר"י ז"ל אשר כל רז לא אניס ליה, אפילו מחשבת אדם ואפילו מעשיו העתידיים של כל אדם.

ר"ח ויטאל הביא גם הוא בספרו 'ספר הפעולות' את הסגולה של שאטור, וכך כתב:

"[סגולה] למצוא גניבה. קח גרזן וכתוב עליו שאטור רוטאש, ותלה הגרזן על מקום הפרצה ששם הוליכו הגניבה או על הפתח שיצאו משם, והנח כך ג' ימים ויבוא הגנב ויחזור. מנוסה".

לכאורה משמע שהוא ניסה את הסגולה ומצא שהיא עובדת, היינו שהוא לקח גרזן וכתב עליו את המילה שאטור מתחילתה לסופה ומסופה לתחילתה וכו' ואחר כך בא הגנב ונמצאה הגניבה. ובא מהרח"ו לומר שיש לסמוך על סגולה זו יותר מעל סגולות אחרות שלא נוסו.

בספר 'שושן יסוד העולם (מהמאה ה-16) נכתב כי סגולה זו של 'שאטור' מועילה גם נגד מזיקים מסוימים:

"ואינם מזיקים אלא בלילה אחר עבור שתי שעות מהלילה ועד ח' שעות מהלילה, ואלו אינם צריכים אלא שתיקח מאותו שהיה עליו בעת שהכהו וכתוב בתוכו: אטור טאטור שומשאטור…".

בקשה פרטית יותר לגבי חלום הובאה בספר קבלה מעשית תקס"ה (דף יב ע"ב):

"לראות בחלום מה שעושין במדינה אחרת. אמור קודם שינה: אטור שאטור שזמני אטור"

אגב: בשער החיבור 'קבלה מעשית' נכתב כי הסגולות הנן מקוריות, עברו מדור לדור, מאז משה רבינו.

הרב עדס כבר ניסה לברר את מקורה של מילה זו (קדושת יצחק ח"ג עמוד רכד), לאחר שהאריך מאוד בעניינים אלה:

"ויש לברר מהו שורשו של שם שאטו"ר זה. והגימטריא שלו היא תקט"ז, ואולי יש לזה קשר למש"כ בספרים… שנתפלל משה תקט"ו תפילות… ולמדו מזה שיש כוח בתקט"ז תפילות להתקבל".

אמנם בהמשך דבריו העיר שהסבר זה לא יתיישב לגירסה "שאתור" בתי"ו.

אם כן יש לפנינו שם מוזר, שלא ברורה משמעותו, המקובלים לא מסבירים לנו כלום עליו, אבל אומרים שזו סגולה בדוקה ומנוסה להשתמש בו נגד פגעים שונים.

גם בספרי המקובלים בדורנו מובאת הסגולה הזאת, כך למשל אצל הרב צובירי בספרו 'אמת ואמונה':

ומה האמת?

שאטור הוא מילה מתוך ריבוע קסם שהיה מוכר בעולם העתיק, לאו דווקא היהודי. או ליתר דיוק, הנוצרי.

ריבוע הקסם הזה מכיל חמש מילים שיכולות להיקרא גם במאוזן וגם במאונך, גם ישר וגם הפוך. זהו אחד מהריבועים הנפוצים ביותר בספרי הקבלה המעשית, בגירסאות שונות.

במקור, מדובר בריבוע קסם בלטינית, שבו חמש מילים שיכולות להיקרא גם במאוזן וגם במאונך, גם ישר וגם הפוך (ראו תמונה).
מה פשר ריבוע הקסם? האם יש כאן משהו קבלי? תוכן רוחני נשגב?

לא ולא. פירושם המילולי של המילים הלטיניות הוא כך:

הזורע ארפו מחזיק את הגלגלים בזהירות.

ובכן, לא מדובר באיזו משמעות עמוקה, אלא בעיקר בשעשוע לשוני מעניין.

ריבועים אלו מופיעים מאז המאה הראשונה לספירה. אנשי העולם העתיק התלהבו מרעיון זה. מאוחר יותר טענו נוצרים שריבועים אלה מתייחסים לישו, או שטמונות בהם רמיזות אודותיו, והם נפוצו בכנסיות רבות. הם הפכו לאחד הסמלים המאגיים הנפוצים ביותר במערב, והגויים ברחבי העולם ייחסו להם כוחות רוחניים ורפואיים רבים ושונים: לכלבת, שיגעון, לידה, רעב, שדים, שריפה, מגפה, אסונות, הכשת נחש, מציאת ילד אובד.

ובכן, יש כאן מילה חסרת פשר בעברית, המקובלים הביאוה בלי לדעת באיזו שפה היא ומה משמעותה. בהקשרה המקורי היא פתגם לטיני משעשע ולא שום דבר שקשור למיסטיקה, ולפני שהיא התגיירה והתווספה למחנה ישראל, השתמשו בה הנוצרים בכנסיה.

המידע עד כאן מתוך החיבור בעניין קבלה מעשית לחשים וקמיעות, מאת אביגדור אמיתי, ושם מביא עוד הרבה דוגמאות לשיבושים וטעויות שחדרו לעולמה של הקבלה המעשית ולכתבי רבותינו המקובלים.

קישור לחיבור המקוון של ר' אביגדור אמיתי

ואני מוסיף על דבריו:

צ"ע מדוע לא סייעה ההשגחה לרבותינו המקובלים לדעת ברוח קודשם את האמת על 'סגולה' זו. הרי הם זכו לשפע רעיונות ברוח הקודש ולגילוי אליהו וכו', ולכוון לאמיתה של תורה בכל דבר ועניין, אז איך הדבר הפעוט הזה נעלם מעינים הקדושות.

וי"ל בדוחק שהם ידעו ללקט ניצוצות שיש בהבלי העמים, היינו שבאמת הנוצרים שהשתעשעו במילה זו לא הבינו את גודל הסוד שיש בה, ולא ידעו למה באמת היא מועילה, עד שבאו המקובלים.