לרגל כניסת צה"ל לסוריה וכיבוש שטחים משמעותיים ממנה, נזכרתי שיש בארכיוני מספר פריטים קדומים המספרים על החלום הציוני הקדום להתיישב לא רק בעבר הירדן המערבי אלא גם באדמת סוריה, שבחלקה נכללת בגבולות ארץ ישראל השלמה.
החלום הזה החל לקרום עור וגידים, וזה סיפור מרתק בפני עצמו (ראו למשל כאן), אך עליו נספר בפעם אחרת.
במאמר זה אביא לפניכם כמה פריטים מעניינים שמצויים באוסף הפרטי שלי על ארץ ישראל וסוריה, לצד חומרים אחרים שמצאתי באינטרנט.
נתחיל עם פריט מקורי מעניין שנמצא ברשותי:
דו"ח שנתי לשנת 1908 של "ועד החברה לתמיכת בני ישראל, עובדי אדמה ובמעלי מלאכה בסוריה ובארץ הקדושה".
הועד הזה הוא למעשה ארגון 'חובבי ציון'.
הדו"ח נדפס באדר ב', תרס"ח, בעיר אודיסה, שם ישב מרכז ועד החברה, והוא סוקר את המצב בארץ-ישראל, גאולת האדמות ועוד.
חובבי ציון פרסמו מדי שנה בדפוס את חשבון ההוצאות וההכנסות במסגרת התמיכה ב"עובדי אדמה ובעלי מלאכה בארץ ישראל ובסוריה".
ברשותי כמה מספרי החשבונות הללו, והנה אחד מהם:
והנה חוברת קדומה ונדירה של תנועת 'חובבי ציון': "עובדי אדמה בסוריה ובארץ הקדושה", שנדפסה בעיר אודסה בשנת תרס"ב (1901).
"רשימת החברים לחברת תמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריא ובארץ הקדושה לשנת 1900, ונלווה לה רשימת ההכנסה לפי הערים, בצירוף הרשימת מספר החברים ושמות המורשים".
בפתח החוברת מופיעה טבלה המתפרסת על כמה עמודים, שבה רשומים מספר החברים של חובבי ציון ברחבי רוסיה, ושמות המורשים לעריהם.
לאחר מכן ישנם עשרות עמודים בהם נרשמו "החברים לחברת תמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריא ובארץ הקדושה, לשנת 1900", ובראשם קלונימוס זאב ויסוצקי, ממוסקבה.
בין החברים ישנם רבים מאוד מוכרים שהיו לימים מנהיגים חשובים ואישי ציבור, כמו למשל מאיר דיזינגוף. בין היתר נזכרים גם לא מעט רבנים שתמכו בתנועה.
את אלתר דרויאנוב כולנו מכירים כמומחה מספר 1 לבדיחות יהודיות. אבל את עיקר מרצו הוא הקדיש להתיישבות יהודית בסוריא ובארץ הקדושה. בלוגו נייר המכתבים שלו: "סוריא וארץ הקדושה" (בסדר הזה!):
הנה למשל מכתב שכתב דרויאנוב בכתב ידו הזעיר (ועליו חתום ר' אברהם גרינברג, ראש חובבי ציון באותה תקופה):
גם הקק"ל עסקה בנסיונות התיישבות יהודית בסוריה, כפי שעולה מהמסמך הבא:
בעיני הישוב היהודי בארץ סוריה הייתה חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. הנה ספר שנדפס ביפו בשנת תרע"א (1911), במסגרת סדרת הספרים של הוצאת 'לעם'. על הכריכה חותמת דהויה של ספריית בית הספר במושבה גדרה:
באותה תקופה נדפסו בארץ כמה מפות צבעוניות ויפות של ארץ ישראל וסוריה, מתוך התפיסה שסוריה המזרחית היא חלק בלתי-נפרד מחזון ההתיישבות של העם היהודי. הנה למשל מפה שנדפסה בעיר צפת בשנת תרע"ד (1913) ערב מלחמת העולם הראשונה. בכיתוב למעלה: "פאלעסטינא וסוריא". ראו משמאל את רשימת המושבות בארץ, ביניהן מטולה ובני יהודה (בסוריה!), מאצא והרטוף:
ומפה נוספת נדפסה בירושלים, בדפוס מונזון:
לאור ההצלחה נדפסה המפה הירושלמית שוב, עם שינויים קלים, בעיקר בתמונות בפינה הימנית, שהפעם כבר זכו לצבע:
יהודי הגולה, אשר ביקשו לדעת כיצד נראית ארץ ישראל, חפצו לשמוע גם על סוריה והמתיישבים בה. עבורם חיבר החוקר הירושלמי הידוע (העיוור) אברהם משה לונץ את הספר 'מורה דרך בארץ ישראל וסוריה, בשנת תרנ"א (1891):
כל החומרים שראינו עד כאן נדפסו לפני מלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה החלו יהודי הארץ להרחיב את גבולות מסעותיהם וטיוליהם גם לשטח סוריה:
ואסיים בתהיה-תקווה:
האם גם אנחנו נזכה לטייל בסוריה?…
ואם אתם רוצים לרכוש מפה מעודכנת (מתקופת המנדט) של ארץ ישראל השלמה, הכוללת את סוריה – ולתלות בסלון, תוכלו להזמין אותה בקישור הבא:
