אתמול בלילה למדתי קצת בספר 'רוח חיים' לר' חיים מוואלאז'ין.
יש שם הקדמה בשם שורש דבר של החתן של הנינה שלו (רבי יהושע העשיל לוין, בעל 'עליות אליהו' על הגר"א) ושם הוא מצטט לשון מול לשון את דברי הרמב"ם מול 'ספר הקנה' בכותבו כך:
"שניהם כתבו כזה בסגנון אחד, דבריהם דברים אחדים אך לא שפה אחת ואמרתי להעתיקם זה לעומת זה למען יבחנו הדברים".
מתוך הספר 'רוח חיים'
מתוך השוואת שני המקורות נוכל להיווכח כמעט באופן ברור שמחבר 'הקנה' לקח את הדברים מהרמב". הרבה פחות סביר בעיניי שהרמב"ם שלף מתוך כל דברי הקבלה שנמצאים בספר הקנה את הדברים הללו והעתיקם לשון אל לשון למעט הדברים המשונים הנזכרים כאן. ומה גם שהרמב"ם הוא המאריך, ונראה שספר הקנה לקח פסקה אחת מהרמב"ם, ואז עוד שורה מדברי הרמב"ם בהמשך.
אלו הם דברי 'ספר הקנה' (בחלק זה של הספר הוא סודר את המסכתות עם הסברים קבליים רבים, כאן יש חריגה מההסברים הללו):
א"ל ר' האיך יש ע"ז שאינה במיתה? אמר לו: המתפלל לכוכב צדק בתפלת כוכב מאדים או העובד כוכב שבתי בעבודת כוכב מאדים אינו חייב מיתה. והנה נשלם העניין השופט וכל הצריך לו, ואז אמר מסכת אבות א"ל ומה צריך לאבות לומר לך אע"פ שהמשפט לאלהים הוא. המסורת והקבלות נתנו לחכם לפיכך ראוי לכבד החכם ולהושיבו במעלה גדולה אחר שהגיע הוראה אליו שהוא בדורו כמו היותר גדולים בדורם וכן ארז"ל שמשון בדורו [כאהרן בדורו, יפתח בדורו] כשמואל בדורו. וכענין זה אינם רשאי בני אדם לומר מדוע נקבל משופט פלוני או תקנת חכם פלוני שהמשפט לאלהים הוא כי הכל משופט א' קבלוהו איש מפי איש עד בא אליהו ז"ל. ועוד הביא מסכת אבות לומר לך מוסר החכמים גם המדות הטובות שבהם ואין אדם אחר צריך לחזור אחר מדתם כמו הדיינין ולומדי תורה כי עם הארץ כשלא יהיה בעל מדות ובעל מוסר לא יבא נזק להמון אלא להם לבדם. שמאבדין נפשם בחסרון המדות והמוסר. אבל השופט והלמדן וחכם בחכמה האמתית אם לא יהיו בעלי מוסר ובעלי מדות טובות וצנועים שלא יענו עזות ושלא יהיו חסרים בכל חכמות שבמסכת אבות יזיקו לעצמן וגם להמון כי המון מהם נושאים ק"ו אם להרע אם להטיב, וזה עקר השופט והחכם שלא לרדוף אחר הנאות העולם ואחרי הנאות העושר ועל הכל שלא לרדוף אחר המעלה. ואחר מסכת אבות שהוא המוסר והסדר אם לא לקחו מוסר וסדר והזיקו עצמן והמון מה יעשו יתענו וישובו בתשובה. כי התענית והתשובה במקום קרבן, וזהו שאמר הוריות אחר האבות"
עוד מעט נראה שההעתקה מלאה, אני רק עומד על מספר נקודות:
א. שימו לב למעבר בין עבודת הכוכבים לבין תפילת הכוכבים.
ב. שימו לב לביטוי המודגש "והנה נשלם"
ג. מה הכוונה בדברים "הכל משופט אחד קיבלוהו עד בא אליהו" – מה הקשר לאליהו? וכי אליהו אמור להגיע ולשנות את התורה?
צריך לדעת שספר הקנה כבר מתחילתו טוען שהדברים נאמרו לו מפי אליהו (ראיתי כבר כמה פעמים בפנים שהוא מתאר איך מתגלה אליו האיש בהר הזיתים). הספר מתאר דו שיח, לכן אתה רואה בלשונו שכביכול המחבר שואל "ומה צריך לאבות?" והוא מקבל תשובה.
עכשיו אני מעתיק את דברי הרמב"ם (בתרגום אלחריזי, שסביר שהוא היה לפני הכותב), אני שם את אותן ההדגשות:
"אחר כן התחיל לדבר על עכו"ם לפי שענינה דבר מוכרח לשופט שידענו ואז יהיה שלם כשידע נימוסי העבודות ההם וחוקותיהם ומה שצריך אליהם ואז ידע היאך ידין עליה כי כל מי שיעבוד לכוכב שבתאי בעבודת כוכב נוגה או יתפלל לכוכב צדק בתפלת מאדים אינו חייב מיתה כמו שבאה הקבלה הברורה והניח זו המסכת לאחרונה מפני שלא יקרה ענין עכו"ם אלא באחד מני אלף לימים רחוקים.
וכאשר נשלם לו מה שהיה צריך אליו השופט התחיל באבות ועשה זה לשני עניינים:
האחד כדי להודיע שההסכמה והקבלה אמת ונכונה וקבלוה עם מעם ולפיכך ראוי לכבד החכם מהם ולהושיבו במעלה נכבדת בשביל שהגיעה ההוראה אליו ושהוא בדורו כמו אלו בדורם וכן אמרו (ר"ה כה.) אם באנו לחקור אחר בית דינו של ר"ג וכו' אמרו (שם) שמשון בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ובענין זה יש מוסר גדול לבני אדם שלא יאמרו מדוע נקבל משפט פלוני או תקנת דיין פלוני.
ואין הדבר כן שהמשפט אינו לפלוני השופט אלא להקב"ה שצוה אותנו בו כמו שנאמר (דברים א) כי המשפט לאלהים הוא אבל הכל משפט אחד וקבלוהו איש מפי איש על הדורות החולפים. [ברב שילת: במשך הדורות]
והעניין השני שהוא רצה לזכור במסכת זו מוסר כל חכם מן החכמים ע"ה כדי שנלמד מהם המדות הטובות ואין אדם צריך לזה הדבר כמו הדיינים שעמי הארץ כשלא יהיו בעלי מוסר אין ההיזק לכל ההמון אלא לבעליו בלבד אבל השופט כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע יזיק עצמו ויזיק לבני אדם".
כאן יש אריכות של שתי פסקאות על דרכו של השופט ולאחר מכן:
"וצריך לשופט שלא ירבה לרדוף אחר תענוגי העולם ואהבת העושר והמעלה כמו שאמר הכתוב (שמות יח) שונאי בצע ואמרו ע"ה מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' (כתובות דף קה:) אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזר על הגרנות יהרסנה".
א. בספר הקנה יש תפילה לצדק ותפילה למאדים ועבודה לשבתאי ולמאדים. אצל הרמב"ם העבודה היא לשבתאי ולנוגה אבל יש דמיון מובהק והחלפה של שני חצאי המשפט אחד בשני.
ב. שימו לב – אצל הרמב"ם אנחנו מקבלים את דברי השופט איש מפי איש על הדורות החולפים ואילו אצל הקנה "עד בא אליהו".
ג. בפסקה הנוספת נזכרת בדיוק אותה שלישיה: הנאות העולם, אהבת העושר והמעלה. הרמב"ם מציין מקור לדבריו. הקנה אינו מציין – אבל נראה שהניסוח נלקח מהרמב"ם.
אם כן, כפי שאומרים החוקרים, ספר הקנה לא באמת נמסר מפי אליהו. זהו חיבור פסאודואפיגרפי המצטרף לז'אנר של התולים דבריהם בגדולים למען יתקבלו אצל ההמון.
אגב אביא את דבריו של רבי יהושע העשיל לוין בפתח הקדמתו ל'רוח חיים':
"להראות גלוי לכל שלשלת קבלות התורה שבעל פה איש מפי איש עד משה מפי הגבורה, ומשפט התורה ככתוב כן המקובל לאלוקים הוא".
